אז מה אם משה גמגם? דרוש מנהיג חזק במעשים

בסוף פרשת "וארא" מסופר על התחלת המכות על מצרים. בפרשה זו מתוארות שבע המכות שספגה מצרים. גם החלק המקדים למכות מצרים חשוב ביותר. הקב"ה מצווה את משה ללכת אל עם ישראל העובד בפרך במצרים ולהכין אותו לקראת הגאולה, הפסקת העבדות והיציאה לחירות.

• לטורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית
  

לאחר מות יוסף "קם מלך אשר לא ידע את יוסף". הפריווילגיות פסקו, אך ההרגל לחיות ברווח וברוגע כלכלי נשאר. פרעה הבין שכדי לשעבד את בני ישראל בפרך עליו להיות ערמומי. "הבה נתחכמה לו: פן-ירבה, והיה כי-תקראנה מלחמה ונוסף גם-הוא על-שונאינו, ... ויעבידו מצרים את-בני ישראל בפרך. (שמות פרק א' י'-י"ג).

מדרש תנחומא מפרש את המילה: בפרך "בפה רך". פרעה דיבר אליהם בצורה נעימה וביקש את עזרתם. המדרש מספר, כי בתחילה פרעה החל לעבוד בעצמו בשדה על מנת שירגישו שלא בנוח שהמלך עובד והם לא.

פתלתלות המנהיגים והקושי להנהיג

המנגנון של פרעה היה מתוכנן ומפותל. הוא האריך את שעות העבודה, הטיל על הגברים עבודה של נשים ולהיפך. הוא העמיס את ייצור החומרים על הפועלים. כל הפעולות הללו נועדו למטרה אחת. עבודת פרך לא מותירה לאדם זמן לחשוב: היא פוגעת לא רק בכוחו הפיזי, אלא גם ברוחו ובנפשו. במצוות הקב"ה פונה משה לעם העובד בפרך ומספר לו על גדולת אלוקיו ועל התוכנית להצילו מיד פרעה ומצרים:

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה". (שמות פרק ו', ט') העם שפל הרוח אינו מאזין לדברי הניחומים והתקווה של מנהיגם משה. מזימתו של פרעה כמעט הושגה. משה, רועה העם, אינו מצליח להנהיג את עדרו.

מורל פיזי, מורל לאומי ומה שביניהם

במדינת ישראל בשנת 2013 יש פערים עצומים בין עניים לעשירים. ניצולי שואה וזקנים מחטטים בפחים בחיפוש אחר אוכל, ילדים קטנים מקבצים נדבות בפינות רחוב ונערות ממשפחות מצוקה מוכרות את גופן עבור ממתקים וטלפון חדש. איבוד הבושה הוא השלב בו מתה הנפש. חוסר הטיפול בשכבות החלשות הוא תעודת עניות לכל ממשלות ישראל לדורותיהן.

הבטחות סרק?

עשרה ימים נותרו עד לבחירות, וכל מפלגה, שמכבדת את עצמה, מציגה פתרונות למצוקת השכבות החלשות ולמעוטי היכולת. בתשדירי הבחירות ובמצע המפלגה מככבים המסכנים. הם מצטלמים טוב. הניצול הציני של המצוקה מביש.

משה קיבל משימה לא פשוטה ומנסה למצוא תירוץ מדוע לא יוכל לבצע את המשימה. כבר בפרשת "שמות" משה מעיד על עצמו כי הוא "כבד פה וכבד לשון". בפרשתנו הוא חוזר פעמיים ומדגיש את המום שלו: " וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר: הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם" .(שמות ו', י"ב).

ובהמשך הפסוקים " וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, אֲנִי יְהוָה; דַּבֵּר, אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲנִי, דֹּבֵר אֵלֶיךָ. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה: הֵן אֲנִי, עֲרַל שְׂפָתַיִם, וְאֵיךְ, יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה. (שמות ו' , כ"ט –ל')

רש"י מפרש "ערל שפתיים" - "אטום שפתיים". זה מום פיזי. בעלי התוספות מפרשים שזהו קושי בדיבור. תרגום אונקולוס מתרגם את המילים כדיבור כבד "יקיר ממלל". נשאלת השאלה: מדוע טרחה התורה לחזור שלוש פעמים על הקושי של משה?

גמגום פומבי

למרות המום של משה, שאמור להוות מכשול, ה' מציב אותו בראש מול פרעה. משה נמצא בתפקיד המרכזי והמשמעותי ביותר. התורה מבקשת ללמד אותנו, כי משה על אף המוגבלות שלו תופס מקום מכובד ברשות הרבים. (אביעד הכהן).

החברה הישראלית בוחרת להסתיר את המוגבלים והשונים. אך התורה אינה מסתירה אלא מפרסמת את המגבלה של משה ומלמדת אותנו, כי ניתן לשלב בחברה גם את האנשים המוגבלים.

יכולת ההשתלבות בחברה תלויה בעיקר בחברה עצמה. החברה בישראל לא בוגרת דייה. נעיצת מבטים בשונה יש בה כדי לפגוע בחריג. הוא חושש לצאת מביתו ואינו מתערב בחברה.

למשפחה תומכת וחזקה יש תפקיד חשוב בשילוב האדם המוגבל בחברה, אבל נדרשים צעדים נוספים. חינוך בבתי הספר והשילוב של ילדים בעלי מוגבלויות עם ילדים רגילים הם אבני דרך חשובות לקראת שילוב מקסימאלי של בעלי המוגבלויות בחברה הישראלית.

איל"ן, אחד הארגונים החשובים המסייעים לשילוב, מקיים ביום רביעי הבא את "מצעד הפרוטות" השנתי. באמצעותו הוא מסייע לנכים בהתמודדות עם הקשיים הפיזיים והחברתיים. פעולותיו הן דוגמא נפלאה לשילוב לא רק בהיבט המוטורי והפיזי אלא גם בהיבט החברתי והמנטאלי.

התורה מלמדת אותנו שלא הדיבור הוא העיקר אלא המעשה. גדולתו של משה בהנהגותיו ובמעשיו ולא בכושר הרטורי שלו .

לפני שאתם קובעים את עתידכם לשנים הבאות וודאו, כי מאחורי הפתק אותו אתם משלשלים לתיבת ההצבעה בבחירות 2013 ישנם מעשים של המנהיג ולא רק דיבורים.