בית הספר כזירה פוליטית? עימות בקול רם

לחנך דור פוליטי / שמולי בינג

בשבוע שעבר דווח כי משרד החינוך זימן לשימוע את רם כהן, מנהל בית ספר תיכון בתל-אביב, לשימוע לפני פיטורין, משום שכתב מאמר שבו הביע את דעתו הפוליטית. אין ברצוני להגן על דעתו של מר כהן, אך יש ברצוני לתמוך נחרצות במעשיו של כהן ולהגיד שבעיניי המעשה שכהן עשה הוא הוא המעשה החינוכי. כמנהל בית ספר תיכון, ואולי גם אני מסתכן כשאני כותב מאמר זה, אני מקבל בתקופה האחרונה תזכורות רבות על כך שלא נביע את דעתנו הפוליטית, על כך שאסור לעשות פאנלים פוליטיים בחודש שלפני הבחירות, ובקיצור שניזהר שמא נחנך את תלמידינו.

מה מנסה משרד החינוך לומר לנו, אנשי החינוך, כשהוא שולח לנו את כל התזכורות הללו? ממה משרד החינוך חושש כל כך? איך תופש משרד החינוך את מהות החינוך? ומדוע הפך משרד החינוך את הפוליטיקה ואת התעמולה לדבר מסוכן כל כך?

עוד בערוץ הדעות של ynet:

גן עדן תקציבי של שוטים / חיים וייצמן

מתחסדים, נמאסתם. הערות על תיק ליברמן / בועז סנג'רו

חברים יקרים, חינוך נעשה בין בני אדם ובעיקר דרך הקשר שבין בני האדם. התלמיד לומד דווקא ממי שלא לובש את חליפת המורה ומביא את עצמו כבן אדם. החינוך נעשה כאשר נערך שיח בין שני אנשים, שיח שלא יכול להתקיים כאשר המחנך לא מביע את דעותיו האישיות. המסר שמעביר לנו משרד החינוך הוא: אנו סומכים על המחנך שילווה את התלמיד בגיל ההתבגרות, שיהיה איתו במצוקותיו, אך איננו סומכים על המורה שלא ישטוף לתלמיד את המוח? מדוע איננו סומכים על המורה שיביע את דעותיו ובכך ילמד את התלמידים שצריך להיות מעורבים ואף יזמין אותם לחלוק עליו?

בעיניי, המורה והמחנך חייב להביע את דעותיו האישיות ולחשוף את עצמו בפני התלמידים. זהו המתכון היחיד שאני מכיר לחינוך. המחנך גם חייב, כרוחו של וולטר, להילחם על כך שדעות נוספות יישמעו, שכל הדעות יהיו בנות-שיח. הוא חייב ליצור שיח שאינו ניטרלי לגביו, משום שהמציאות אינה ניטרלית. הבריחה מהבעת דעה בנושא הבחירות אינה שונה מהבחירה של רבים מבתי הספר לא להתמודד עם שאלות חברתיות וכלכליות ולא להתייחס ולהתמודד למשל עם סוגיית שוויון בנטל, אף על פי שאנו מחנכים את תלמידינו להתגייס.

החינוך צריך להיות פוליטי מכיוון שאנו רוצים לחנך דור מעורב ולא מנותק, דור שיבקש וישאף לקחת חלק בעיצוב פניה של החברה הישראלית. בני הנוער, שעל-פי מחקרים רבים נמצאים רוב זמנם מול מסך, שואבים את המידע הפוליטי מ"ארץ נהדרת", צריכים דור של מחנכים פוליטיים, דור של מחנכים שמביעים דעה בעוז אך נותנים מקום לדעה הנגדית. שימו לב לאן משרד החינוך מוביל אותנו. כבר כיום, בתי ספר רבים אינם דנים בדו"ח העוני או בשאלות העולות לאחר פיגוע המוני או בכישלון במלחמה, ובוודאי לא יוצאים כבית ספר להתנדבות המונית או חלילה למאבק למען זכויות עובדי הקבלן, כי אסור בטעות לבטל את שיעורי המתמטיקה. זהו המסר הפוליטי שאנו מעבירים לתלמידינו: היו אדישים. מי שמביע דעה ניזוק.

עלינו לחנך דור פוליטי, דור שמבין שצריך לשנות את המציאות ושהמציאות ניתנת לשינוי. לשם כך, יש צורך באנשי חינוך אמיצים והבחירות הן הזדמנות מצוינת לכך. בעיניי, חובה על מוסדות החינוך לקיים ולאפשר בתוכם בצורה המקסימלית והתרבותית את קיום המשחק הפוליטי עד הבחירות עצמן, ובעיקר חובתו של החינוך ומוסדות החינוך להיות בועה ערכית עבור הנוער, במציאות שבה כמעט ולא מדברים על פוליטיקה וכבר כמעט ולא מקיימים דיונים מהותיים. זו חובתנו כמוסד חינוכי, וכן, זה קשור בהכרח להבעת דעה אישית.

שמולי בינג, מנהל בית הספר בכפר הנוער ימין אורד, פעיל חברתי וממקימי עמותות "במעגלי צדק" ו"שכן טוב".  

לא איש חינוך, שהיד / זיו תדהר

רם כהן, מנהל תיכון בתל-אביב, קרא במאמר ב"הארץ" להצביע חד"ש או מרצ. בכך עבר על נוהלי משרד החינוך האוסרים על מורים ומנהלים לנצל את מעמדם לצורך תעמולת בחירות. אין זו הפעם הראשונה שכהן מרשה לעצמו לצפצף על הנהלים. הוא הוזהר בעבר אך זה לא ממש הפריע לו לחזור לסורו מן הטעם הפשוט שלכהן אין עניין בקידום דמוקרטיה וחופש דיבור. כהן מתאמץ בכל כוחו להפוך את עצמו לשהיד.

מיד אחרי שזומן לשימוע, יצאה במחול עדת המקוננות שלו בקול נהי. את הטקסטים אנחנו כבר מכירים: סתימת פיות. ישראל היא דיקטטורה מהסוג החשוך ביותר. שלטון האימים הימני מטיל את חיתתו על אחרוני מכבי האור המוסריים שעוד נותרו כאן.

כהן, יש להזכיר, בכלל לא פוטר בינתיים, אף שנדמה שאין עוד ארגון כמו משרד החינוך או עיריית תל-אביב הסובל באופן מעורר השתאות כל כך צפצוף סדרתי על הנהלים מבלי לנקוט אמצעים של ממש. כך שכל הטענות על סתימת פיות הן הבל מוחלט. כהן ממילא מרשה לעצמו כבר שנים לנדב באופן בוטה את דעתו הפוליטית בין כותלי בית הספר בניגוד לנהלים. עד היום, איש לא נגע בו.

יש מידה רבה של היגיון בנהלים של משרד החינוך. אסור בתכלית להפוך את בתי הספר לזירה לקידום מפלגתי ולא משנה מאיזה צד של המפה. כהן לא הביע רעיון. הוא ניצל את מעמדו לצורך תעמולת בחירות בצורה הכי צינית ושקופה. זה חמור ביותר, כי כהן הפר ביודעין אמונים לציבור התלמידים וההורים בישראל. הוא אמון על הענקת ערכים לתלמידים, תוך השארת שדה דיון פתוח ופלורליסטי. ביחסי המרות שבין התלמיד, המורה או המנהל, נקיטת עמדה באופן בוטה כל כך תוך הכפשת הצד האחר מחבלת ומתערבת באופן בולשביקי בחופש הדיון והמחשבה. איזה "חופש" אמור להרגיש תלמיד בבית ספרו של כהן, כשיציג מולו בשיעור עמדה פוליטית שמנהל המוסד בכבודו הכריז עליה קבל עם כפסולה ומגונה? להזכירכם, איננו עוסקים כאן באנשים בוגרים כי אם בנשמות רכות שהמורה או המנהל מכריעים את עתידן במחי יד.

עיתוי פרסום המאמר של כהן הוא איתות לבני הנוער, כי שימוש מניפולטיבי וציני בעמדת כוח הוא כלי לגיטימי לקידום אינטרסים צרים. הרי אפשר היה להשתמש בחלקת העיתון ("הארץ") היקרה כדי לצאת חוצץ במסר ערכי נגד ההתלהמות, האלימות וגסות הרוח המאפיינים את השיח הפוליטי בימים אלה. אך לא, כל זה לא מספיק דחוף לכהן. חשוב היה לו יותר להורות לתלמידיו מה הם צריכים לחשוב. אין ספק, הדמוקרטיה הישראלית שוב ניצלה, נגד כל הסיכויים.

מעניין כי מי שנרעשים מעישון סיגר בעת דיון ביטחוני, שלא בניגוד לשום חוק, מגלים פייסנות נדיבה נוכח צפצוף על נהלים והפרתם הבוטה המגיעים מהצד הפוליטי "הנכון" של המפה. אם לכהן יש שאיפות פוליטיות, אדרבה. יתכבד לעזוב את מערכת החינוך כמו שעשו טובים לפניו ויתמודד על קול הבוחר במסגרת רשימת מרצ או חד"ש.

הרי הבעיה היא לא ההילולה השנתית של מקהלת "סתימת הפיות". התרגלנו כבר לריטואל החוזר. אחרי רבע שעה של עונג עצמי, המקהלה תתפזר מעצמה. לכן, טוב יעשה שר החינוך אם יסתפק בנזיפה נוספת ולא יפטר את כהן. לפחות לא בעיתוי הנוכחי. כהן אינו תמים. הוא בחר להפר את הנהלים בפעם המי-יודע-כמה, דווקא בעיתוי המתריס הנוכחי כי הוא כל-כך רוצה להפוך לשהיד. שר החינוך ועיריית תל-אביב לא צריכים לעזור לו לנהל את ההצגה. בכך תוסת תשומת הלב מהשאלות החשובות שהפרשה הזו מעלה ביחס לפני החינוך בישראל.

זיו תדהר, אדריכל וקריין רדיו

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il