למה אנחנו לא עומדים בביצוע החלטות שקיבלנו?
ממחר דיאטה, נפסיק עם הקפה ונקדיש יותר זמן למשפחה: קל לקבל החלטות, אבל האם אנחנו עומדים בהן? לדברי המומחים ב"זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות", הקושי בביצוע מתחיל באופן שבו ההחלטות "נרשמות" במוח וכלה בהשפעת הסביבה
חלפו קצת למעלה משלושה שבועות מאז שתלשנו את הדף האחרון של לוח השנה האזרחית שעברה. שנייה לפני שפתחנו לוח שנה חדש, הצבנו לעצמנו שורה מפוארת של החלטות לכבוד השנה הנכנסת.
כמו מיליוני אנשים אחרים ברחבי העולם, גם אנחנו מן הסתם הבטחנו לעצמנו שהשנה, באמת ובלי תירוצים, נקפיד לבצע פעילות גופנית לפחות פעמיים בשבוע, נאכל מזון בריא יותר, נלך לבדיקות תקופתיות, נכבה את הסמארטפון בכניסה הביתה, נקדיש זמן איכות לבן/בת הזוג, לילדים, להורים, נחסוך בהוצאות השוטפות/בדלק/בחשמל/במים, נחשוב ירוק, נמחזר, נחזר, נקשיב, נתייעץ, נפרגן - וזו רק רשימה חלקית.
איך לקבל החלטות בריאות?
- לחשוב מהבטן: על אינטואיציה וקבלת החלטות
אם להודות על האמת, הרשימה הזו פחות או יותר דומה לזו שתיכננו גם לשנה שעברה, ולזו שכנראה נתכנן גם לשנה הבאה. אז איך קורה שבסופו של דבר - ואולי כבר בתחילתו - ההחלטות מתפוגגות? מדוע רק חלק מהן ממומשות, לפחות בהתחלה, ואז כוחן נחלש והן מתאיידות? האם זה תלוי באיכות ההחלטה? באישיות?
"לא ניתן לאתר מוקד מוחי מוגדר האחראי על קבלת החלטות, על ביצוען או על ויתור עליהן. אין במוח מקום כזה. ההתנהגות האנושית מורכבת גם מנפש, ולכן כל עניין קבלת החלטה, מימושה או ביטולה הוא עסק מורכב ומסובך," אומרת ד"ר אליסה אש, נוירולוגית בכירה ומנהלת מרפאת הזיכרון במחלקה הנוירולוגית שבמרכז הרפואי איכילוב.
הקשרים במוח משתנים
"המוח מרושת בנוירונים (תאי עצב,( שכל אחד מהם שולח קשרים והסתעפויות לקשרים ולהסתעפויות אחרים," מסביר ד"ר אבי פלד, פסיכיאטר בכיר, מנהל מחלקה וחוקר מוח במרכז לבריאות הנפש שער מנשה והפקולטה לרפואה בטכניון.
"לאורך היממה יוצר כל נוירון שבעה מיליארד קשרים פיזיים עם נוירונים אחרים. קבלת החלטה ועמידה בה הן תהליך המפושט על פני נוירונים רבים, וכל החלטה, ביצועה או ביטולה נובעים ממקור מוחי שונה".
"למשל," מסביר ד"ר פלד, "ההחלטה לבצע פעילות גופנית פעמיים בשבוע מיוצגת במוח על ידי קבוצת נוירונים גדולה, בעוד החלטה אחרת, למשל להקפיד על תזונה דלת קלוריות, נגזרת מקבוצת נוירונים אחרת, במיקום שונה במוח. לכל החלטה, שהיא למעשה מחשבה נפרדת ועצמאית, אחראית קבוצת נוירונים שונה.
"אותה רשת מוחית מסועפת של נוירונים, בחיזוק הקשרים ביניהם, מאפשרת לנו לייצג מידע. מרגע הולדתנו כל חוויה שעברנו, כל לימוד שהפנמנו - כל אלה מיוצגים במוח באמצעות חיזוק והידוק הקשרים בין הנוירונים. כלל המידע הזה, כל החוויות עלינו ועל סביבתנו, מתויקים ושמורים.
"זה נכון גם בנושא החלטה. זוהי נקודה במוח שאליה מתנקזים קשרים רבים שחלקם קשורים בניסיון חיינו הקודם. למשל, ההחלטה להפחית במשקל נשענת על כמה 'זרועות' שונות. לביסוס ההחלטה אני אומר לעצמי: .1 שקראתי במאמר מדעי שהשמנה מסכנת את הבריאות. .2 שבעבר, כשהתאמצתי, הצלחתי לרדת יפה במשקל. .3 שמתחילים כבר להעיר לי ששמנתי. כל הנקודות האלה עוברות סף, ואז ההחלטה אם להתחיל דיאטה באה לידי ביטוי מוחי.
"אבל אם פתאום מישהו אומר לנו שלדעתו רזינו, מה קורה במוח? 'זרוע שכנוע' אחת נפלה. ומה יקרה? או שההחלטה תוסיף לעמוד איתנה על הזרועות הנותרות, או שהפעילות בין הקשרים תיחלש ותתרופף. לפעמים מספיקות להחלטה שתי 'זרועות שכנוע', ולפעמים גם שמונה לא יועילו. זו הסיבה שקשה לחוקרים לנבא איזו החלטה מהרשימה מועדת להגשמה ואיזו תלך לאבדון. זה מותנה כאמור בקשרים רבים וסבוכים, המשתנים ללא הרף."
המציאות משפיעה
"ככל שנבין מה החלק שלנו באי ביצוע החלטה שלקחנו על עצמנו, או את הגורמים האישיותיים והסביבתיים שהשפיעו עלינו - כך נוכל לקחת אחריות," אומרת פרופ' נירה ליברמן, פסיכולוגית חברתית מאוניברסיטת תל-אביב.
לדבריה, "יש גורמים רבים המבטלים קיום של החלטה, והם קשורים בעיקר בתיאוריית השליטה העצמית. מדובר בקונפליקט ממשי בין החלטות כלליות ארוכות טווח בדרך כלל (למשל: בכל שבת אצא לרוץ בפארק) או קצרות טווח (למשל: האם אטעם רק ריבוע שוקולד ואשבור דיאטה) לבין המציאות המשתנה שבה אנחנו חיים.
"אצל חלק מאיתנו המציאות מחזקת או מחלישה את עוצמת ההחלטה ואת מימושה. במילים אחרות, לא מספיק שקיבלנו החלטה והתחייבנו לעמוד בה. עלינו לזכור שכל החלטה היא דבר גמיש ושברירי, העלול להשתנות או להתבטל בגלל שלל סיבות חיצוניות. ככל שנהיה ערים להן ומודעים, כך נצליח להתגבר על המכשולים בדרך להגשמת ההחלטות שלקחנו על עצמנו."
מתי המשמעת מתרופפת?
פרופ' ליברמן מפרטת מהם המצבים שבהם קשה לנו לעמוד בהחלטות:
התרוקנות האגו: זה קורה כשאנחנו מגיעים להחלטה כשאנחנו עייפים וכאשר משאבינו על השליטה העצמית שלנו מוגבלים. למשל, בתקופת בחינות עיקר האנרגיה מופנה לשינון, לעיבוד ולזכירה של החומר הנלמד. כל החלטה מקבילה - למשל, להקפיד על דיאטה - לא תצלח.
קשה יותר לבצע שתי פעולות מחייבות בו-זמנית, וצריך לא פעם לבצע כל משימה בנפרד. החלטנו על דיאטה? נתמקד רק בביצועה כשאנחנו מלאי מרץ ולא מרוקנים בגלל משימה מקבילה.
הצורך בסיפוק מיידי: זה קורה כאשר הצורך האימפולסיבי בסיפוק מיידי מנצח החלטה שאת תוצאותיה נצפה רק בעתיד. למשל, בחתונה של אחי מותר גם לי לאכול עוגות. הרציונל מאחורי האמירה הזו היא שמדובר באירוע חריג, ולכן הוא כשיר לבטל החלטה קודמת שלנו ומצדיק התרת רסן.
חוסר ספציפיקציה: כשההחלטה כללית מדי ולא מספיק מוגדרת, למשל להירשם למכון כושר, אין לה כמעט סיכוי לשרוד. זאת כיוון שבמוח היא נתפסת כמשאלה או כאמירה לא מחייבת. אם רוצים לתגבר את האמירה הזו ולהפוך אותה להחלטה, צריך לעבות את פרטיה ולהפוך אותם לברורים.
למשל: בימי חמישי וראשון, שנוחים לי, ארשם לטאי-צ'י ולשחייה ואשאל חברה אם היא רוצה להצטרף. כאשר ההחלטה לובשת פרטים היא מקבלת בשר, וקל יותר להגשים אותה.
הפער בין פעילות אוטומטית לפעילות נשלטת: אנחנו מתוכנתים לבצע פעילויות רבות פרי החלטות קודמות שלקחנו, ושאותן אנחנו מבצעים כבר באופן אוטומטי. למשל, החלטנו שבמקום קפה נשתה בבוקר כוס מים. בימים הראשונים שאחרי ההחלטה עוד הזכרנו אותה לעצמנו בכל בוקר והיינו צריכים להתגבר על ההרגל ששלט בנו לשתות קפה.
אך על פי תיאוריה זו, כל החלטה שחזרה על עצמה הפכה לבסוף להרגל אוטומטי. כך שאם נקפיד לחזור ולבצע החלטה שקיבלנו - למשל, להתעמל עשר דקות בכל בוקר - וככל שנעשה את זה יותר פעמים, נזדקק להפעיל פחות משאבי הפעלה, וביצוע ההחלטה יהפוך לאוטומטי.
תיאוריית המרחק: כדי לחזק החלטה צריך לא פעם להרחיק פיתויים הגורמים לאי ביצועה. למשל, להרחיק ממתקים במהלך דיאטה. לא פעם ההחלטה הכי נחרצת נופלת רק מהמחשבה הטורדנית, למשל שיש גלידה במקרר.
אסטרטגיית הסחת הדעת: לא פעם החלטה נופלת כי ברגע נתון משהו הסיח את דעתנו ממנה. למשל, החלטנו לכבות את הנייד בשובנו הביתה, אבל שכן שעצר על ידנו ודיבר איתנו השכיח את ההחלטה.
יש גם צד אחר להסחת דעת. במחקר שפרסם ד"ר וולטר מישל מאוניברסיטת קולומביה נבדקה יכולת דחיית סיפוקים והסחת דעת בקרב ילדים.
ילדים בגיל הכיתות הראשונות בבית ספר יסודי התבקשו לשבת מול סוכרייה אבל לא לאכול אותה. למתאפקים הובטח צ'ופר: שתי סוכריות. מהממצאים עלה שילד שהצליח להסיט מבט מהסוכרייה, או להסיח את דעתו ממנה, למשל על ידי שירה, הצליח לעמוד בפיתוי.
לפנייה לכתב/ת 
