"זאת חוויה מכוננת שהגוף שלך מתחיל לבגוד בך"

אחד הדברים שהיו לי הכי קשים לדמיין במסגרת הפיכתי לקשיש, זה המצב הפיסי האמיתי בגיל השלישי. כדי להבין איך זה מרגיש נסעתי (בטרמפ) למוזיאון הילדים בחולון, לתערוכה "דיאלוג עם הזמן" שמאפשרת לנו לבחון (גם פיסית) איך נתנהל בעוד חמישים שנה. הרגשתי שיש לי פור על המשתתפים האחרים. הם נכנסים לעולם הזה רק עכשיו ואני כבר שבועיים ככה, בן 81. ואז התחלנו בניסויים פיסיים שונים.

הרגשתם פעם שהרגליים שלכם כבדות? אבל באמת כבדות? ואני לא מדבר עכשיו על שרירים תפוסים אחרי אימון ספינינג עם מדריכה אנרגטית מדי שקצת הגזימה, או על ההרגשה הזאת אחרי חודשים שלא זזת מהכורסא והחלטת פתאום שבא לך להיות מסי במשחק כדורגל עם החבר'ה, אפילו לא על התחושה שנוחתת עליך 20 דקות אחרי שסיימת מסע כומתה של שבעים ומשהו קילומטרים.

לטורים הקודמים:

• "שילך קיבינימט הכתב והתובנות המדכאות שלו"
• בדד, בגיל 81
• זעקה שנותרה אילמת
• להזדקן בסילבסטר
  

המושלמת (פחות או יותר) שהיית עד לפני רגע מתקלקלת ואין שום מוסך שיכול לתקן אותה. לא יעזור כאן טיפול סיכה, או החלפה של קרבוראטור, אפילו לא ראש מנוע.

הרגליים פשוט מודיעות לך שזהו, שהן לא יכולות להמשיך לעבוד בקצב שהתרגלת, שהגיע הזמן שתאט, שתפנים שמכאן זה רק ילך וידרדר, ששום דבר כבר לא יהיה כמו קודם.

הן לא רעדו במטווח הראשון בצבא כשכל החבר'ה התרגשו נורא ובקושי פגעו במטרות, הן לא רעדו במבחן הפסיכומטרי, כשלא היה לי מושג מה עונים על חצי מהשאלות וידעתי שכל הגורל האקדמי שלי תלוי בזה.

הן לא רעדו בראיונות עבודה מלחיצים, בתאונות דרכים, כשהצעתי נישואין, כשלקחתי את הזריקה האחרונה בשניות הסיום בילדים א' של מכבי בתים, כשקיבלתי אות הצטיינות מהמח"ט, כשפיטרו אותי מהעבודה, כשחלף לידי צרור תועה במבצע "חומת מגן", כשנפל לידי קאסם בביקור באשקלון.

לאן את רצה מיידלה? חכי לי רגע

עכשיו הן רועדת, ממש רועדות, כאילו שמישהו שם אותן על רטט ושכח לכבות, כמו מכונת כביסה בפעולת סחיטה מאומצת. החזקתי את המפתח חזק, ניסיתי לכוון לחור הקטן של המנעול, "ממתי הוא כזה קטן", חשבתי, "ולמה אף אחד לא חשב להגדיל אותו קצת?".

פלאי הטכנולוגיה

התבקשתי לבצע משימה פשוטה - להזמין כרטיסים לסרט (כמובן שמדובר במשימה דמיונית, הרי תקציב לפופקורן הוא מעבר למה שאני יכול להרשות לעצמי). לקח לי שלוש דקות ארוכות ומביכות להבין שאני מדבר עם הודעה מוקלטת ולא עם מוקדנית. היא מדברת כל-כך מהר ההודעה הזאת, מה יש לך? לאן את רצה מיידלה? חכי לי רגע.

לאזור המבוקש לחץ 1, לאזור תל אביב לחץ 2, להזמנה בכרטיס אשראי לחץ 3, הקשת מספר שגוי, בהקשת כוכבית תוכל לחזור בכל רגע אל התפריט הראשי, או שזה היה סולמית, אנא הקש את שלוש הספרות

האחרונות של הכרטיס, מבצעים תוכל לראות באתר האינטרנט שלנו בכתובת דבליו, דבליו, דבליו...( חושב עלייך סבתא, איך סיפרת שאת מנסה "לעלות על הגוגל" אבל לא ממש הצלחת.

וכמוך, מי יודע כמה קשישים יש שלא יודעים לתפעל מחשב ולא מבינים מה ההתלהבות הגדולה מהקופסא הזאת).

לפעמים אני שומע את הקול בצד השני חזק וברור, כאילו יצאה מהטלפון ונעמדה כאן לצידי ולפעמים חלש כמו שיחה מהדוד מאמריקה בשנות ה-80.

ואני רוצה לעצור להגיד לה תקשיבי מותק אני בסך הכל רציתי להזמין כרטיס, תתחשבי בי, תגלי הבנה, אבל היא העדיפה להתעלם ממני, והמשיכה בשלה, כאילו שמישהו רודף אחריה.

מכונה קרת לב, שמישהו הקליט עליה קול של אישה צעירה וחביבה, רק שהאישה ההיא כבר מזמן לא פה וגם לא החמלה האנושית שאולי הייתה לה. רק המכונה נשארה ואני מולה, עייף ותשוש.

• בימים הקרובים שוקו יחיה מקצבת זקנה, יתמודד עם הדילמות של סבתא שלו ושל כולנו וידווח כאן על החוויות שעבר.
•  רוצים גם אתם לחוות איך מרגיש קשיש? מוזמנים לבקר ב"דיאלוג עם הזמן " במוזיאון הילדים בחולון.
• רוצים לסייע לקשישים לעבור חורף חם יותר? הצטרפו למבצע "מחממים בידידות" של ynet והקרן לידידות. בעמוד המבצע מופיעים פרטים להיכן ניתן להעביר שמיכות, תנורים שמישים, מעילים וציוד חימום לחורף. מתכוונים להגיע ולתרום ציוד? שלחו מייל ל- kyedidut@ifcj.org.il כדי שנוכל להיערך בהתאם לכמויות התרומות.