שולטת או נשלטת - על מה נשים באמת מפנטזות?
בעקבות הצלחת הספר "חמישים גוונים של אפור," שיר-לי גולן והמטפלת המינית דורית משעל מנסות לגלות "בזמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות" על מה אנחנו מפנטזים ולמה, והאם נשים באמת רק רוצות להיות קטנות וכנועות במיטה
בחודשים האחרונים אפשר היה להתרשם שכולנו מפנטזות על "החדר האדום של הכאב" בביתו המעוצב לעילא של כריסטיאן גריי, שכולנו מחכות לרגע שהוא (או לפחות מקבילו המציאותי) יצבוט את הפטמות שלנו, יכה את ישבנינו בשוט, יכבול את ידינו ויגרום לנו לחוות את האורגזמה האולטימטיבית.
אפשר היה לחשוב ככה לאור ההיסטריה העולמית שעוררה טרילוגיית "חמישים גוונים של אפור," פורנו האמהות המדובר, עד שקראנו והבנו שבעצם מדובר בפנטזיה הנשית הבסיסית: למצוא גבר שיאהב אותנו ולשנות אותו כך שנוכל לאהוב אותו.
מכניסים ריגוש למיטה:
- רוצים להציל את הזוגיות? אל תדברו - עשו סקס
כי אנסטסיה סטיל, הגיבורה העכברית של הטרילוגיה, אמנם נמשכת אל האופל של מר גריי וחווה לראשונה בחייה (טוב, עד אז היא בכלל הייתה בתולה) אורגזמות שמיימיות, אבל היא מסרבת להיענות לחוזה הכניעות שהוא דורש ממנה.
מה שכנראה מוכיח שלפעמים כוחן של פנטזיות הוא בעיקר בהיותן פנטזיות. ובעוד גברים נוטים להתגרות ממראות ויזואליים ברורים, נשים פשוט מעדיפות לפנטז על מה גבר מסוים יעשה להן, להרגיש ולדעת שהן מושא התשוקה שלו.
לא מפתיע, לכן, שהפנטזיות הנשיות הנפוצות סובבות לרוב סביב סקס עם זר, שלישייה, להיות זאת שגברים מסתכלים עליה ומריירים בזמן שהיא עושה סקס, להיות פרועה במיטה .'וכו
מומחים ועדויות "מהשטח" אמנם מלמדים כי הקריאה ברב המכר הסקסי האופנתי העלתה את שיעורי האוננות, אבל לא באמת צריך ספר כדי להרגיש סקסית. למעשה, טוענים מומחים, יצירת פנטזיה עצמית, אישית, יכולה להיות אפקטיבית לא פחות בהעצמת התשוקה הנשית והעוררות בעקבותיה.
לדמיין או לקרוא?
וזה אפילו מגובה במחקר, שתוצאותיו פורסמו לאחרונה ."Journal of Sexual Medicine"-ב חוקרים באוניברסיטת מישיגן בארצות הברית חילקו רנדומלית 128 נשים 98-ו גברים לקבוצות. הקבוצה הראשונה ביצעה תרגילי דמיון של סיטואציות חברתיות ושל חוויה מינית חיובית, וחבריה התבקשו לענות על שאלות פתוחות עקב התרגילים.
בקבוצה השנייה התבקשו המשתתפים לדמיין סיטואציות מיניות, אבל לא לכתוב עליהן. משתתפי הקבוצה השלישית קראו סיפור ארוטי שסיפקו החוקרים, וחברי הקבוצה הרביעית השתתפו בתרגיל ניטרלי - כתיבה על החדר שבו שהו.
אחר כך התבקשו המשתתפים לדרג את תחושת העוררות הגופנית שלהם ולומר עד כמה מתחשק להם לעשות סקס.
כל המשתתפים, למעט מי שביצעו תרגיל ניטרלי, דיווחו על עוררות מוגברת, גופנית ופסיכולוגית. העוררות הגבוהה ביותר נרשמה אצל מי שיכלו ליהנות מפנטזיה חופשית ולא אצל קוראי הסיפור. זה אומר, לטענת החוקרים, שצורות שונות של פנטזיה יכולות להשפיע מאוד על העוררות והחשק המיני, בייחוד אצל נשים.
וכאן נכנסות הפנטזיות לתמונה. הן לא סתם דרך נעימה להעביר את הזמן. לפי המחקר האמריקאי, הן יכולות ליצור את השינוי המיוחל בגוף - להעביר נשים ממצב של מחשבות מופשטות על סקס לתשוקה ממשית ולעוררות יעילה.
אז למה נדמה לנו שפנטזיות הן עניין של גברים? בטעות, כמובן, כפי שמסבירה המטפלת הזוגית והמינית דורית משעל. "האישה המודרנית מודעת אמנם למיניותה יותר מבעבר, אבל התפיסה כי הסיפוק המיני הוא נחלתם של הגברים עדיין מושרשת עמוק. פנטזיות נשיות הן דבר חשוב מאוד, כיוון שהן מאפשרות לאישה להיכנס ל'מוד' המיני ביתר קלות ולהניח לערימות הכביסה להישאר בינתיים במקומן.
"אישה, בשונה מגבר, צריכה להיכנס לאווירה של נינוחות ורוגע כדי שהגוף יגיב בעוררות מינית, לכן המשחק המקדים חיוני לה, לכן חשובות הפנטזיות. בפנטזיות אנחנו נוגעים באזורי החופש והשחרור. שם כל אישה יכולה להיות חזקה, אמיצה, שולטת, מורדת, נועזת או כנועה. מדובר במגרש משחקים נפלא שמאפשר לנו לגוון את המיניות הזוגית ולהעשיר אותה, ביחד ולחוד.
"באופן ספציפי: כיוון שמקובל להניח שסיפוק מיני הוא נחלת הגברים, אפשר לראות בפנטזיה של האישה להיות נשלטת מעין שחרור מתביעתה (האסורה, לכאורה) להנאה מינית. במצב זה האישה נשלטת על ידי הגבר, הכל לכאורה תלוי בו, והדבר מקל עליה ליהנות ללא רגשי אשמה."
אחת הבעיות היא שלא כולן מסוגלות לפנטז. במקרים כאלה, אומרת משעל, אפשר לעורר פנטזיות בעזרת סרטים או ספרות ארוטית, או לאזור אומץ ולביים בראשנו סצנות חמות.
חרדה או גירוי?
האם יש טעם לשתף את בן הזוג בפנטזיות הכמוסות" ?מובן שהדבר תלוי במידת האינטימיות והביטחון שיש בין בני הזוג," קובעת המומחית. "פנטזיה מסוימת עלולה לעורר אצל אחד חרדה בעוד שמישהו אחר יתגרה ממנה. יש המשתמשים בפנטזיות כסוג של טיזינג וכמעורר קנאה למטרות עוררות וריגוש אצל בן הזוג.
"בסופו של יום, המפגש המיני נועד למשוך את האחר אלינו ולהימשך אליו, לרצות מישהו, ולא פחות מזה - לגרום לו לרצות אותנו".
האם באמת כולנו חולמות בסתר לבנו להיות נשים קטנות וכנועות, תרתי משמע, כפי שניתן היה להתרשם מנתוני המכירה הבלתי נתפסים של הטרילוגיה הארוטית ההיא?
משעל: "ב'חמישים גוונים של אפור' נוצר קשר כביכול סאדו-מזוכיסטי בין גבר שכביכול שולט לאישה נשלטת, המוכנה לציית לגבר שאותו היא אוהבת. אבל לאט-לאט ניתן לראות שהשליטה מצויה בידיה לא פחות משהצייתנות מצויה בידיו.
"וזה מוכיח שוב שכדי שהמשחק יפעל צריכה להתקיים הדיאלקטיקה הבאה: 'אני זקוק בו-זמנית לצייתנות שלך ולעצמאות שלך'. כלומר, כדי שלצייתנות יהיה ערך, חייבת להיות אישיות אוטונומית עם תחושת עצמיות מוצקה".
לפנייה לכתב/ת 
