זו השיטה, לא הפוליטיקה

שיטת הבחירות לכנסת היא משורשי הרע בחברה הישראלית וסיבה מרכזית לכיתתיות הפוליטית. ללא תמריצים חזקים לשיתוף פעולה וממלכתיות, הציבוריות הישראלית תמשיך ללכת מדחי אל דחי. ההזדמנות הגדולה טמונה בכך שבמסע הבחירות הנוכחי גם מפלגת השלטון תיפול קורבן לשיטה.

הפוליטיקה הישראלית פלגנית, מחנאית ופופוליסטית. דרעי וש"ס מסיתים "ספרדים-שחורים" נגד "אשכנזים-לבנים". בנט והבית היהודי מציגים תוכנית מדינית להגנת ההתנחלויות, שמתעלמת מהצרכים המדיניים של ישראל-רבתי. משמאל, יחימוביץ, מופז, לפיד ולבני מחדדים את השונה, כשברור שרב המשותף ביניהם. נתניהו וליברמן חשבו לנצח את השיטה בכך שהקימו את הליכוד ביתנו כמפלגת שלטון גדולה. במהרה התברר שקריאותיהן של ש"ס והבית היהודי לבוחרים להחליש את ראש הממשלה ולחזק את מגזריהן נופלות על אוזניים קשובות.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

חובת הצבעה בישראל. זה אפשרי / דורון ברזילי

להצביע נכון - המדריך שעוד לא קראתם / שלמה קראוס

רבים מאשימים את הפוליטיקאים באוזלת יד ובחוסר יכולת לגשר על אינטרסים אישיים. ברור שיש בכך גרעין של אמת. אבל, שיטת הבחירות הנהוגה בישראל היא שמביאה למופע אימים פוליטי וחברתי זה, שמנכר בוחרים מנבחריהם ומדכדך ציבורים רחבים. לכאורה, שיטת הממשל הישראלית מחייבת הקמת קואליציה ושיתוף פעולה רב-מגזרי. אלא שבפועל, קואליציות אלה מוקמות לאחר הבחירות וכתוצאה מבריתות פוליטיות בין מספר קטן של פוליטיקאים. לעומת זאת, לכל אורך השנה שיטה זו משסה את המגזרים השונים זה בזה: ערבים נגד יהודים, אשכנזים נגד ספרדים, עניים נגד עשירים, עולים נגד ותיקים, דתיים נגד חילונים ופריפריה נגד מרכז.

התרופה למחלה ממארת זו היא שינוי שיטת הבחירות ואימוץ כללים שיעודדו אחדות וממלכתיות על בסיס שיתוף פעולה בין-מגזרי במסגרות פוליטיות רחבות ולכל אורך השנה. הדרך הפשוטה להשגת יעדים אלה היא באמצעות אימוץ העיקרון שראש המפלגה שקיבלה את מירב הקולות בבחירות יוכרז מיד עם פרסום התוצאות כראש הממשלה, וזאת ללא צורך באמון הכנסת. לאחר מכן יוכל ראש הממשלה הנבחר להקים קואליציה ולהמשיך בתפקידו עד לסיום הקדנציה, עד שיועבר חוק לפיזור הכנסת בתמיכת רוב חברי הכנסת או עד שיצליח אחד מחברי הכנסת האחרים לגבש קואליציה חלופית בתמיכת רוב חברי הבית.

שינוי שכזה יעודד היווצרותן של מפלגות גדולות, שמציגות סדר יום מקיף שנותן מענה למגזרים רחבים ומציג את המציאות הישראלית במלוא מורכבותה. יתרה מכך, בעת המשא ומתן הקואליציוני יתחזק כוחה של המפלגה המנצחת, שמייצגת ציבור רחב ומגוון נושאים, על חשבון המפלגות המגזריות. בכך ניתן לשנות מן היסוד את הפוליטיקה הישראלית הנוכחית: לפיד ולבני לא היו מקימים את מפלגותיהם מלכתחילה. לשניהם - כמו גם ליחימוביץ' ולמופז - היו תמריצים חזקים להתכנס במסגרת מפלגתית אחת. כך היו נוצרות שתי חלופות ציוניות ברורות מימין ומשמאל - עבודה-קדימה מול הליכוד-ביתנו - שנאבקות על הכוח לעצב את עתיד המדינה, כשכל אחת מהן מכילה בתוכה ערבים, חרדים, מיעוטים ושאר מגזרים. בנוסף, גם המפלגות הקטנות והמגזריות היו נאלצות להתאחד למקשה אחת כדי להיבחר.

מצבה של הפוליטיקה הישראלית אינו גזירה משמיים. הוא נובע בעיקר משיטת בחירות קלוקלת. אם ראש הממשלה הבא יוביל את תיקונה, תתייצב נגדו קואליציית מגזרים, אך הוא ימצא שותפים בתוך הכנסת ותמיכה ציבורית רחבה מחוצה לה. הציבור מואס בפוליטיקה הנוכחית. הגיעה עת השינוי.

גידי גרינשטיין הוא מייסד ונשיא מכון "ראות". בשנת 2002 הקים את קבוצת יסודות לשינוי שיטת הממשל, והיה פעיל בנושא זה במסגרת קבוצת יש תקווה.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il