פדופיל זוכה מתקיפה מינית בגלל רשלנות בחקירה

חוקר ילדים שחקר ילד בן שבע לא סיפר כי הוא מכיר את הנאשם בתיק והתרשל לאורך כל החקירה - וכך פדופיל מורשע שהואשם בתקיפתו המינית של ילד, זוכה מחמת הספק.

כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet

הסיפורים הכי חמים לפני כולם - בפייסבוק של ynet

בכתב אישום שהוגש בשנת 2011 לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד פדופיל בן 32 שהורשע בעבר בכמה תקיפות של ילדים באזור ירושלים, נטען כי הוא ביצע מעשים מגונים ומעשה סדום בשכנו בן השבע, וכי חלק מהמעשים בוצעו כשצפה עמו בסרטים פורנוגרפיים.

ראיות התביעה התבססו בעיקרן על דברי הילד, שעדותו הובאה בפני בית המשפט באמצעות חוקר ילדים, ועל עדות אמו של הילד, שהעידה על תלונתו הראשונית של בנה בפניה ועל התנהגותו. המעשים, כך נטען, בוצעו בתקופה שבה היה הפדופיל אסיר משוחרר. כיום מרצה הפדופיל מאסר בגין עבירות דומות.

במהלך המשפט טען בא כוחו של הנאשם עו"ד עופר אשכנזי מהסנגוריה הציבורית כי בחקירתו של הקטין נפלו פגמים רבים וחמורים, אשר במצטבר מחייבים את המסקנה כי אין בחקירה די להוות בסיס להרשעתו של הנאשם. במרכז טענתו עמדה העובדה שחוקר הילדים שחקר את הילד מטעם המשטרה והתביעה, היה בעבר קצין מבחן של הפדופיל, וכי לאורך כל החקירה הייתה התנהלות החוקר פסולה.

השופט בן ציון גרינברגר קבע בהכרעת הדין, בהסכמת השופטים צבי סגל ומשה יועד הכהן, כי מתעורר "ספק של ממש באשר למשקל שניתן לייחס לחקירת הקטין" - כל זאת כשעדותו של הילד היא המפתח להרשעה או לזיכוי בפרשה.

שני כובעים ו"בעייתיות חמורה"

השופט קבע כי קשה לקבל את טענת החוקר שטען כי לא ידע מראש מיהו הנאשם בחקירה שעמד לבצע, משום שקיבל את הודעת אמו של הקטין במשטרה, שם ציינה במפורש את שמו של הפדופיל. "אין אלא להסיק כי כבר כשהחל בחקירת הקטין, ידע גם ידע את זהותו של הנאשם, ולכן אף ידע כי בעבר שימש כקצין המבחן שלו", קבע השופט גרינברגר והוסיף כי המשך ניהול החקירה כשהחוקר מודע לדבר "הוא לכאורה עבירה אתית ברורה".

השופט קבע עוד כי היעדר האובייקטיביות של החוקר "והזדהותו הטוטלית עם עמדת הקטין" הביאו למצב שבו העדיף להתעלם מהבעייתיות החמורה מעצם המצב של היותו אדם חובש את שני "הכובעים", ולהשאיר על כנו מצב שאסור היה להתעלם ממנו ולהמשיך בחקירה כאילו לא היה.

השופטים ציינו גם כי החוקר החליט לא להעלות את הילד לעדות בבית המשפט מבלי שבדק את הסוגייה מספיק, וכי הילד לא הביע התנגדות בתחילה לתת עדות כזאת, וזו הגיעה רק לאחר שהחוקר שאל אותו מעל 10 פעמים אם הוא בטוח שהוא יכול להעיד בפני שופט.

עדות אמו של הילד - שהייתה אמורה לסייע בתיק משום ששמעה את גרסתו מיד לאחר המעשים, לכאורה - נמצאה גם היא בעלת ליקויים רבים, ונקבע כי גם דבריה לא יכולים לעזור.

בנוסף ציינו השופטים כי חוקר הילדים התעלם מהנוהל הקובע כי יש לעמת קטין עם גרסת נאשם, ולא עשה זאת, וכן כי לא נעשו פעולות לבדיקת מועד העבירות כדי לבדוק אם הזמנים הגיוניים. בעיות החקירה הקשות, וכן טיפול לסירוס שעבר הפדופיל בזמן שלכאורה ביצע את המעשים, הביאו את השופטים לקביעה כי "אי אפשר להתייחס לעדות הקטין כאל בסיס להרשעה מעל לכל ספק סביר".