"אוטו - הדב מהספרים": בדרך לגן עדן

על מסר אחד, או תחושה אחת, שעולה מהתרגום החדש לעברית של "אוטו - הדב מהספרים" לקייטי קלמינסון, אני מוכנה לחתום לפני שמוסיפים כל מילה אחרת על טיבו של הספר ועל איכותו: ספרים הם מקום המפלט המושלם. ואם לשכלל את התובנה הזאת, אז גם ספריות הן גן עדן של שקט ושלווה.

• פחדים, מפלצות ושירה גפן
• כדור הבדולח של האחים גרים
• "שתי סינדרלות " יורדות מהעקבים
  

אוטו, דב שהוא למעשה דמות בספר משל עצמו, מגלה זאת על בשרו בהרפתקה הקטנה שהוא חווה. אוטו גר בתוך ספר המונח על מדף בבית, ומה שמסב לו אושר יותר מנכל, היא העובדה שילדים קוראים בספר שלו ונהנים ממנו. אבל כשאף אחד לא שם לב, אוטו נוהג לפרוץ מבין דפי הספר ולצאת למסע עצמאי ברחבי הבית.

לצאת מהדפים למסע אמיתי בחיים(צילום: קייטי קלמינסון)

כשהוא אינו כבול לסיפור הפנימי שאליו הוא מחויב, אוטו עושה את מה שהוא אוהב: משוטט בבית, קורא בספרים אחרים ואפילו כותב בעצמו סיפורים על מעלליו הקטנים. לכן אוטו אינו רק "הדב מהספר", אלא מהספרים, ברבים. כך מתקבל ספר שבו הדמות המרכזית שייכת בעצמה לסיפור פנימי אחר, יוצאת ממנו ומכתיבה סיפור נוסף ושונה, שבו היא מחזיקה גם בכובע המחבר.

דב ללא קהל

"אבל יום אחד קורה דבר נורא", כפי שכותבת קלמינסון. בעלי הבית שמחזיקים בספר של אוטו עוברים דירה כשהם משאירים מאחוריהם ארגזים מלאי ספרים. אם נשכחו במכוון, אי אפשר לדעת. אם קוראיו של אוטו לא העריכו דווקא את הספר שבו כיכב, לא ניתן לומר.

"בכל מקום היה צפוף מדי, רטוב מדי" (מתוך הספר)

אוטו, חופשי ממטלות ורשאי להסתובב ככל רצונו בבית ובעולם, מבין שנותר ללא קהל (הרי מה הוא ספר שלא קוראים בו?), אורז תרמיל ויוצא להרפתקה חדשה. העולם, מנגד, לא בדיוק עצר את נשימתו בציפייה לאוטו: "אוטו הרגיש קטן מאוד, אף אחד לא שם לב אליו...בשום מקום הוא לא הרגיש כמו בבית. בכל מקום היה צפוף מדי, רטוב מדי, קר מדי, מפויח מדי".

אם הדב שהתעורר לחיים מבין דפי הספר היה ענק ממש ותפס את מלוא נפח העמוד באיור, כאן הוא מתגמד, הופך זעיר אל מול סכנות החתולים, הגגות הגבוהים ורגלי העוברים והשבים ברחובות.

כפי שאפשר היה לנחש, אולי, מתחילת הרשימה הזאת, על סף ייאוש מתגלגל אוטו אל "מקום מלא אור ותקווה", ספרייה עירונית. שם הוא מגלה, מלבד המון ספרים, יצורים כמוהו שחולקים את תאוות הידע, את ההשתוקקות לקרוא ולהיקרא בידי אחרים. מכשפות, חיות ויצורים אגדיים - כולם הופכים לחבריו החדשים המקבלים תוקף לממשותם רק כשעיני ילדים מפיחות בהם חיים.

הכתיבה של קלמינסון, כמו גם איוריה, מעודנת ונמנעת מדרמת-יתר ומפטפטת-יתר. אוטו, אולי כמו לא מעט אוהבי ספר, הוא גיבור ראשי שקט יחסית, שאינו זקוק למילים רבות כדי לתאר את קורותיו. בצמצום

מדויק קלמינסון הופכת את מסע התעוזה לסיפור קטן ונעים על הצורך בחברות, בשייכות ובבית.

קלמינסון, אמנית בריטית המשתייכת לז'אנר הסופרים שבוחרים לאייר את מילותיהם שלהם, שומרת על סקאלת צבעים מתונה, ולעומת שני הספרים הקודמים שכתבה (וטרם ראו אור בעברית, Wake Up! ו-Box of Tricks) אפילו כאן מדובר בצבעוני שבהם. רוב הזמן נראה אוטו רציני למדי, ולעתים קרובות פניו נמצאות בזווית או מוסתרות - כך שאפשר לייחס להן הבעות שונות ומגוונות כיד הדמיון.

קלמינסון משתעשעת עם פרופורציות האיורים על פני הדף: כשהיא מבקשת להציג את המציאות הקשה השוכנת מחוץ לספרים, היא פורשת את ההמון על פני כפולה שלמה וממזערת את אוטו עד גודל הטקסט כמעט. וכשהוא יוצא מן הספר בתחילת הסיפור, כאמור, הוא גדול מאלה. היחסים בין הטקסט לאיור מאוזנים ומפנים לכל אחד מהרכיבים את מקומו הראוי לו. בסך הכל מדובר בספר ילדים שובה לב, נוגע ללב ומרחיב את לבו של כל אוהב ספר.