בגיל 34: מתה האישה שלא הפסיקה לגדול
טניה אנגוס נאבקה שנים באקרומגליה או כפי שהיא נקראת כשהיא תוקפת ילדים - "ענקת": היא לא הפסיקה לגדול, עד שהגיעה לגובה 2.18 מטר ומשקל 181 ק"ג. את שנותיה האחרונות הקדישה לתמיכה בסובלים מהמחלה
כנערה מתבגרת בלאס וגאס, טניה אנגוס צעדה בגאון על המסלול בתצוגות אופנה. אז היה גובהה 1.72 מטר.
אבל שלשום (יום ב'), כשהלכה לעולמה, אנגוס בת ה-34 התנשאה כבר לגובה של 2.18 מטרים, ושקלה כ-181 קילוגרמים. היא הייתה קורבן של תסמונת נדירה הנקראת אקרומגליה, מחלה הנגרמת מפעילות יתר של הורמון הגדילה. היא לא אפשרה לה להפסיק לגדול. בקרב ילדים מכונה המחלה הזו "ענֶקֶת".
עוד חדשות מהעולם :
- הכישלון לא מרתיע את איראן: נשגר קוף לחלל
"אימא, אני לא יודעת למה זה קרה לי", נזכרת קרן סטרוטינסקי במילותיה של בתה, "אבל אני מניחה שאלוהים החליט שאוכל להתמודד עם זה". והיא אכן התמודדה עם זה - היא הופיעה בתוכניות טלוויזיה ובחדשות, ודיברה על המצב שהותיר את פניה מעוותות והסב לה כאבים כרוניים.
מצבה של טניה נגרם משחרור מופרז של הורמון שנגרם מגידול לא-סרטני בבלוטת יותרת המוח. התסמונת הזו השפיעה על כל דבר בחייה של אנגוס. היא לא יכלה להעביר את ראשה אפילו מבעד לחולצות הגדולות ביותר, מפני שהצווארון שלהן היה קטן מדי עבורה. היא נזקקה לנעליים גדולות שיוצרו במיוחד עבורה, ותכשיטנים הגדילו את טבעותיה למידה 20. "אין שום דבר שמתאים מראש לענקים", הסבירה אמה.
סטרוטינסקי אמרה כי חלק מהאנשים נהגו בבתה באופן לא הוגן ושפטו אותה מבלי להכירה. לדבריה, הם הניחו שהיא מתניידת בעזרת כיסא גלגלים מפני שלא הייתה לה די משמעת עצמית כדי לרדת במשקל. מה שהם לא ידעו הוא שהיא אכלה רק ארוחה אחת ביום, ושהתרופות שנטלה גרמו לפניה להתנפח. "אנשים היו אכזריים מאוד עד שהיא התחילה לדבר עם התקשורת", אומרת סטרוטינסקי.
אחרי הופעותיה בטלוויזיה, אנגוס הפכה לדוברת עבור הלוקים במחלה שלה, והתכתבה עם אנשים מכ-60 מדינות בניסיון לסייע להם. אמה
מספרת כי היא ראתה שליחות במשימה לסייע לאחרים לקבל אבחון מוקדם, לפני שיהיה מאוחר מדי והמחלה תצא משליטה. לטניה עוד צריכה להיערך נתיחה שלאחר המוות, אולם אמה אמרה כי נראה שהיא מתה אחרי שהתקררה ופיתחה קרע בלב.
אמה של טניה מתכוונת להמשיך להפעיל את האתר שלה ולהתכתב עם אנשים הנאבקים באותה המחלה. "אנחנו לא יכולים לתת לזה להיגמר. זה פשוט חשוב מדי", אמרה בקול שבור. "אנחנו לא יכולים פשוט לתת לזה למות עם טניה".
לפנייה לכתב/ת 
