הקרב על הוועד
המערכה בין יד ימינו של ורשביאק, יגאל כרמי, לשופרו של ורשביאק, אריה זייף, תמה לפני שהחלה. נחשו ידו של מי הייתה על העליונה. על הכתבים שנסעו על חשבון בית"ר לצ'צ'ניה, וגם שליפה לא מוצלחת של השריף. פלג בחמישי
הפארסה
העסקן מתדיראן נגד החנפן
הבחישות והדילים במרכז מכבי לכבוד ההכרזה על המועמד שלהם ליו"ר הוועד האולימפי הזכירו לי את המאבק בין אריה דרעי לאלי ישי על ראשות ש"ס. מה זה באמת משנה מי יוביל? הרי בסופו של דבר שניהם יעשו מה שיגיד להם המר"ן.
עוד ב-ynet ספורט:
ההכרעה המגוחכת אתמול, כשאריה זייף נכנע ללא קרב, רק ממחישה עד כמה המשחק היה מכור. צבי ורשביאק תמך ביגאל כרמי, וזייף קלט שבמקום להתבזות בהצבעה עדיף להישאר לוזר מרצון. אין מה לעשות נגד קולות החיילים.
ריקוד העסקנים (איור: אופיר בגון)
לפני שנגיע לזוכה המאושר, תשמעו סיפור: בשנת 2011 החליטו היועצים המשפטיים של משרדי האוצר והספורט כי מעלליו של צבי ורשביאק אינם מאפשרים לו להמשיך לשמש כנציג הוועד האולימפי בדירקטוריון מועצת ההימורים, עקב ניגוד עניינים חמור. מה עשתה הנהלת הוועד? התכנסה והחליטה כי מחליפו של צבי ורשביאק יהיה אח שלו, רענן. ונחשו מי החבר שהעלה את ההצעה לסדר היום? וואללה נכון, אריה זייף!
על כרמי, שנבחר ללא בחירות, חובבי הספורט יודעים רק שני דברים: 1. שהוא מנכ"ל תדיראן, 2. שהוא נחשב ליד ימינו של צבי ורשביאק. הסעיף הראשון דווקא מבטיח. מי שמתעסק בסוללות, בוודאי מגיע טעון. בסעיף השני אנחנו בבעיה. איזו בשורה כבר יכול להביא איתו עסקן ששימש במשך שנים כיד ימינו של קודמו, שלא הצטיין בנקיון כפיים?
כרמי. יד ימינו של ורשביאק שנים ארוכות (צילום: אורן אהרוני)
אלה האנשים וזאת הבשורה שהם מביאים. יד ימין ושופר. האחרון, אגב, גם הפסיד בזמנו לאבי לוזון בקרב על ראשות ההתאחדות לכדורגל, מה שלא הפריע לו להפוך ליד ימינו. ככה זה אצל קברניטי הספורט הישראלי.
זייף פרש, כרמי הוקפץ
יגאל כרמי יהיה מועמד מכבי ליו"ר הוועד האולימפי
נדב צנציפר
יגאל כרמי המשמש מזה כעשור כיו"ר מכבי ישראל, יהיה מועמד מרכז לתפקיד יו"ר הוועד האולימפי מכבי אחרי שאריה זייף הסיר את מועמדותו. ורשביאק ולוזון תמכו בכרמי
ועכשיו, כשחצי גמר הבית הוורשביאקי הוכרע בניצחון טכני, עיני כולנו נשואות לחצי השני, הבולשביקי: יהודה מעיין מול זאב בילסקי, בקרב על הכרטיס לדרבי בגמר. אלא שגם כאן, תסלחו לי, קשה להתלהב מהדרמה. הרי מי שמחליט בסופו של דבר זה יו"ר ההסתדרות. עלא עיני ועלא ראסי.
עייני. הפוסק מהצד השני (צילום: גלעד קוולרציק)
מעיין הוא הקנדידט היחיד שהיה ספורטאי, וגם הוביל את השייט להישגים מרשימים. מצד שני, בשנים האחרונות הוא יישר קו עם ורשביאק. ובילסקי? מה לו ולספורט? לפני כמה שנים היה ראש עירייה, אחר כך חבר כנסת, מ"מ יו"ר מרכז השלטון המקומי, יו"ר הנהלת הסוכנות, וחבר במועצה לשידורי כבלים ולוויין. עכשיו הוא רוצה ועד אולימפי, ומשם, מי יודע, אולי יעבור למועצת הלול. אז למה לבלבל לנו את הביצים?
היח"צנים
הדוברים החדשים של בית"ר
בית"ר ירושלים לא נסעה לבדה לצ'צ'ניה על חשבונו של האוליגרך טלמן איסמאילוב. היא גייסה כמה כתבי חצר נבחרים, שקיבלו גם הם אירוח על בסיס הכל כלול, וחלקם העבירו דיווחים מביכים. עם כאלה עיתונאים, מי צריך יחצנים.
איסמאילוב וגידמאק בביקור בצ'צ'ניה(צילום: אסף שקד, בית"ר ירושלים)
חלק מהכתבים סירבו להצעה בנימוס אבל היו מי שקפצו על המציאה. בין אלה שנהנו משירותי הטיסה והמלונאות של המארחים היו שליח ערוץ 2 דני קושמרו, שקיבל אירוח חינם עם עוד צלם, ושני כתבי הספורט יניב טוכמן ושירלי בר־דיין.
"הגענו למקום מדהים", דיווח בהתרגשות טוכמן מהבירה גרוז'ני. "מופע צ'צ'ני אותנטי לכבוד בית"ר ירושלים. כל השרים הבכירים הגיעו. החבר'ה יוצאים מגדרם. כנראה שסופרים את ישראל בעולם, בעולם בצ'צ'ניה". איזה יופי! אובמה יכול לקפוץ לביבי.
יש עיתונאים? שוטר רוסי במהלך הטיסה של בית"ר י-ם (צילום: אסף שקד, בית"ר ירושלים)
ושליחנו המיוחד לא הסתפק בדיווח, אלא הוסיף פרשנות מדינית. "חשוב שבית"ר תגיע למדינה מוסלמית מוכת טרור", הוא אמר, ושכח רק פרט קטן אחד: צ'צ'ניה היא עדיין לא מדינה. לא באו"ם, לא במוקדמות היורו, ואפילו לא באירוויזיון. עם זאת, ייתכן שהמצב ישתנה בעקבות התיאור הציורי שבו בחר חוזה המדינה לסיים את כתבתו: "הלילה של גרוז'ני נפרש על פני אנשי בית"ר עם סיום המופע, ואורות בשלל צבעים קישטו את העיר". חיים נחמן טוכמן.
את רשמיה החיוניים של בר־דיין יכולנו לראות גם בטלוויזיה. כשהלהקה הצ'צ'נית רקדה לצלילי "הבה נגילה", למשל, שירלי אמרה: "אני חייבת לציין שארקדי יודע את כל המילים ואפילו מוחא כפיים יפה".
הרוש וקריאף במהלך הטיסה(צילום: אסף שקד, בית"ר ירושלים)
ואז הגיע המשחק נגד טרק גרוז'ני, מול יציעים קירחים (למרות ששירלי התעקשה ש"המצלמות הראו רק צד אחד"). זה היה 0:0 משעמם וחלש להחריד, והכתבת שהתארחה בצ'צ'ניה על חשבון המארחים לא דפקה להם חשבון. "הקבוצה המצוינת של אלי כהן שיחקה בהילוך ראשון", היא דיווחה. "קשה לציין שחקן אחד שבלט מעל כולם בבית"ר, אך גם לא ניתן לסמן מישהו חלש". בטח שלא. את עוד צריכה לחזור איתם הביתה בשלום.
עיתונאים שנוסעים במימון גופים מסחריים כדי לייחצן אותם זה דבר מקובל, אבל הם מחויבים בגילוי נאות. כלומר לציין בסוף הכתבה שהטיסה והאירוח היו על חשבון מארחיהם. ואם הכתב או הכתבת מתעקשים על כתבת תדמית, לפחות שיכתבו: מאת ג. יפית.
שרצקי. פעם אוסר, פעם מזמין (צילום: אורן אהרוני)
הצבוע
פתאום השריף נגד ראיונות
ומעניין לעניין באותו עניין. כשהנהלות ומאמנים אוסרים באופן גורף על שחקנים להתראיין, זה מעיד על פחדנות, חשדנות וטמטום. אבל כשאותם גורמים רצים לתקשורת לפני משחק חשוב, או מזמינים כתבים להתלוות לאירועים אינטימיים של קבוצתם, הטיפשות הופכת לצביעות.
אחד כזה הוא הקשקשן איזי שרצקי, שסותם מדי פעם את הפה של שחקניו, אבל לפני שבועיים הזמין כתבת (במקרה קראו לה שירלי בר־דיין) שתצלם ותראיין אותם בזמן שהם מקבלים מסאז' בחמת גדר. ומי אסר על שחקניו לדבר השבוע, לפני המשחק מול הפועל ת"א? מאמן בית"ר, אלי כהן. "אנחנו לא צריכים את כל הקרנבל מסביב", אמר השריף, שרק כמה ימים קודם הזמין עיתונאים לטוס עם השחקנים שלו לצ'צ'ניה. ומה שהיה במטוס זה לא קרנבל? ממש לא. זה היה קרקס.
כהן. לא רוצה קרנבלים (צילום: ראובן שוורץ)
בין השאר זכינו לראות בצילומים תיעוד מרתק, מבטן המטוס, של השוער אריאל הרוש, חבוש מצנפת בצבע תכלת, כשכל החבר'ה מסביבו שרים את שיר הדרדסים. שלא לדבר על ראיון בלעדי עם קובי מויאל, טייס אף־16 במיל', שהסתלבט על הטייס הצ'צ'ני: "זה טייס חלש, הוא כאילו בשיעור נהיגה". קונדסון!
המפקד
שלומי דורה מפסיד ומשכים
אין לי מושג אם זאת טראומה מהטירונות או הפתק להורים בגלל שאיחר לשעת אפס בכיתה ג', אבל לשלומי דורה יש בעיה. בשבת, אחרי שבני־סכנין חטפה שלישייה מהפועל ת"א, המאמן הזועם שלה תפס פיקוד וציווה על שחקניו להתייצב למחרת לאימון בשעה 07.30.
דורה. השכמה לא ספורטיבית (צילום: ראובן שוורץ)
אימון כדורגל זה לא מסיבת פיג'מות. המשחק של סכנין במוצ"ש הסתיים בסביבות 21.00. כמה מהשחקנים שלה, שמתגוררים מחוץ לעיר, בטח לא הגיעו למיטה לפני חצות. אם מישהו מהם רצה להספיק לישון כמו שצריך וגם להתעורר בזמן לאימון, הוא בטח ישן עם נעליים. טוב ששלומי לא החליט שבמקום להתאמן, השחקנים המסטולים שלו ייקחו את הפצועים של הקבוצה וייצאו איתם למסע אלונקות.
והאמת שדורה לא המציא את השיטה. הרבה לפניו חשב על זה סלים וארזה, שדרש מבנו נשרק'ה להתאמן 25 שעות ביממה. "אבל יש רק 24", התלונן הילד. "אז תקום שעה קודם", אמר לו האב.
זריחה. דורה טוען שהאימון נקבע לבוקר כדי שלשחקנים יהיה זמן לחשוב (צילום: jupiter)
לדברי שחקנים בסכנין, זו לא הייתה הפעם הראשונה שדורה מפעיל את שיטת המקל והגזר. לא מזמן, אחרי שהם ניצחו, המאמן צ'יפר אותם ביומיים חופש, ועכשיו כשפישלו הוא לא רק מעיר להם, אלא גם מעיר אותם.
יותר מזה, שחקנים בקבוצה מספרים שאחרי הטרטור האחרון המאמן הסביר לשחקניו שלא מדובר בעונש, ושהאימון נקבע לשעה כה מוקדמת כדי שיהיה להם זמן לחשוב. לא פלא שבני־סכנין נראית כל כך עייפה. השחקנים חושבים כל היום, והמאמן? חכם בלילה.
מילה זו מילה
16.1.13 – "אנחנו צריכים לדעת איך להתמודד עם הטראומה של הגוף"
ד"ר גיא גודס מתכונן בקור רוח למזג האוויר הקפוא במוסקבה. למה, אתם משחקים במגרש פתוח?
לפנייה לכתב/ת 
צביקה ורשביאק
צילום: אורן אהרוני
מומלצים
