לא להישבר: 10 כללים להחדרת מוטיבציה בספורטאים

אחת הבעיות בקרב ספורטאים היא לעורר ולשמור על המוטיבציה שלהם. ספורטאים רבים שואלים את עצמם "מה מניע אותי לפעילות ומדוע אני משקיע משאבים ומאמצים רבים?", האם זה כדי לקבל מדליה, הכרה או שפשוט זה עצם העיסוק בספורט וההנאה? שאלות אלו נוגעות למוטיבציה לפעילות הספורטיבית.

• רוצים להיכנס לכושר? היכנסו אל חדר כושר מקוון
  

אנו יודעים היום הן מהספרות המקצועית והן מהניסיון בשטח כי ספורטאים צעירים נמצאים תחת לחץ רב. הסיבה לכך היא הצורך שלהם לנווט בסביבת חיים דינאמית ועמוסה. סביבה זו כוללת את הדרישות, המחויבויות וההגעה להישגים מצד משפחה והורים, בית ספר ומורים, קבוצת הספורט והמאמן וקבוצת השווים, החברים.

קיראו עוד על כושר ואימון גופני

 הספורטאים הצעירים צריכים ללמוד לנווט בין כול אפיקי החיים שלהם בצורה נכונה, לדעת לחלק את הזמן, לקבל החלטות ולקחת אחריות. על מנת לסייע לספורטאי להתמודד עם הלחץ המאמן צריך בראש ובראשונה להבין את עולמו המורכב של הספורטאי הצעיר והמוטיבציה שלו לפעילות.

מהי מוטיבציה?

מוטיבציה היא מגוון התהליכים אשר מעוררים, מכוונים ומשמרים את התנהגות של הפרט לעבר מטרה מסוימת. לכל ספורטאי מבוגר וצעיר כאחד יש מוטיבציה שמניעה אותו לעסוק בספורט.

נוהגים להבחין בין 2 סוגים של מוטיבציה:

• מוטיבציה פנימית
• מוטיבציה חיצונית.
  

כאשר ספורטאי מונע ממוטיבציה פנימית הוא חש שהעיסוק בספורט הוא מתוך בחירה, רצון פנימי ולא רצונו או צרכיו של מישהו אחר בסביבתו. הגורם המרכזי המניע אותו הוא ההנאה ולא תוצאות הפעילות עצמה.

אדם המונע על ידי מוטיבציה פנימית עסוק בחיפוש אחר אתגרים והזדמנויות להצטיין. הוא נהנה מלמידה ומפיתוח שליטה ביכולותיו, נהנה להתרגש ולהתחרות וכן נהנה מתחושת הניצחון.

סוג המוטיבציה השני, הוא מוטיבציה חיצונית. הפעילות הספורטיבית במקרה זה נעשית על מנת להשיג מטרה מסוימת: תגמולים ופרסים שיבואו בעקבות הצלחה או הימנעות מעונשים. לעיתים ספורטאי המונע מתוך מוטיבציה חיצונית חש שגורם חיצוני ולא הוא בחרו בעיסוק הספורטיבי.

אם הספורטאי לא משיג את הניצחון שהוא מטרתו הוא עשוי לחוש מצוקה פנימית גבוהה, חוסר במוטיבציה, קושי להתמיד בתקופות קשות של עבודה ואימונים. מצבים אלו עשויים לגרום לו אף לפרוש מהפעילות הספורטיבית.

למאמן מקום מאד מרכזי באבחון מקורות המוטיבציה, ביכולת לעורר את המוטיבציה הקיימת ויותר מהכול ביכולתו לשמר אותה. מאמן שעובד בצורה נכונה יהווה גורם משמעותי ביכולתו של הספורטאי להתמיד בעיסוק בספורט ולהביא עצמו לידי מיצוי יכולותיו.

 

להתייחס באופן נכון לתחרות ולניצחון(צילום: shutterstock )

איך שומרים על המוטיבציה?

1. קשר אישי: הבסיס ליכולת של המאמן להתחבר למוטיבציות המניעות את הספורטאי קשור בראש ובראשונה ביכולת שלו ליצור קשר משמעותי בין אישי עם הספורטאי.

הקשר בין מאמן וספורטאי אינו מסתכם בהיבטים מקצועיים גרידא, אלא הוא קשר מורכב בעל היבטים בין אישיים, רגשיים רבים. דמותו של המאמן משלבת אפיונים שונים של מורה, בונה אופי, אתלט, פיזיולוג ופסיכולוג. מכאן שתפקיד המאמן הוא מורכב ביותר ומצריך יכולות רבות שיכולות להביא את הספורטאי למיצוי הפוטנציאל שלו.

על מנת ליצור קשר משמעותי עם הספורטאי על המאמן להשתמש בכלים הפסיכולוגיים בין אישיים העומדים לרשותו ולהקשיב ולהתייחס למצב הרגשי של הספורטאי. כלים אלו כוללים יכולת להיות אמפאטי אל הספורטאי ולהכיל את מצוקתו אם מתעוררת.

לדוגמה: ספורטאי שיוצא כעוס מאימון או מתוסכל מתחרות צריך לדעת שיש עימו מאמן השותף לדרך הזו גם ברגעיה הפחות טובים. היכולת לגשת למאמן ללא חשש מביקורת ומפגיעה ועם הבנה כי יש שם מאמן שיעזור לראות את הדברים וללמוד מהם.

2. מחויבות והדדיות: טיב הקשר צריך לכלול מספר נקודות הכרחיות. הראשונה שבהן היא המחויבות וההדדיות ביחסים, הקשר צריך להתבסס על כנות ושקיפות. על המאמן לתמוך בספורטאי בכל מצב.

לדוגמה: גם ביום טוב וגם ביום רע, המאמן צריך להיות מסוגל לתת לספורטאי את הידיעה הברורה שהוא מאחוריו. הוא צריך להיות ישיר וכנה איתו לגבי מצבו המקצועי לטוב ולרע. יתרה מכך, ספורטאי צריך להרגיש בטחון שכשהוא משתף את המאמן שלו ברגשותיו המאמן מסוגל לכבד את דבריו ולהביע את דעתו האמיתית מול הספורטאי.

3. התייחסות נכונה ל"ניצחון": משתנה מרכזי הוא יכולתו של המאמן להתייחס באופן נכון למושג הניצחון. אנו יודעים כיום כי מאמנים ששמים דגש רב מידי על התוצאות גורמים לספורטאיהם להיות במצבים רגשיים הפוגעים בהצלחת ביצועיהם ומביאים אותם לכדי פרישה.

לדוגמה: לא פעם אני רואה מאמנים מקבלים את הספורטאים שלהם בחיבוק ובהרגשה טובה אחרי ניצחון ולצערי במבט זועף ואף בהפניית הגוף הצידה בעת הפסד.

4. התייחסות לטעויות: התייחסות נכונה חשובה לא פחות לנושא הטעויות. פעמים רבות אנו פוגשים מאמנים המגיבים לטעויות באופן קיצוני ולא מעבירים את המסר כי טעות היא חלק אינהרנטי מהעיסוק בספורט ואף חלק מרכזי בהתפתחות של הספורטאי. היכולת לטעות וללמוד מהטעות היא יכולת נרכשת וחשוב מאד לתת לה מקום בתהליך האימון והתחרות.

לדוגמה: כשספורטאי זורק לסל, יש סיכוי של יותר מ50% שהוא יחטיא את הכדור, גם המאמן צריך לזכור זאת ולא "להענישו" על ההחטאה כאילו הייתה טעות. טעות תהיה לא לזרוק כשצריך ולא עצם ההחטאה.

5. המאמן כמודל לחיקוי והזדהות: מאמן שיכול ליצור קשר רגשי משמעותי, יחסים חברתיים בקבוצה והנעה של ספורטאים הוא מאמן ראוי – דמות לחיקוי והזדהות. ספורטאים עשויים לחקות את התנהגות המאמן. אופן הלבוש שלו, התנהגותו.

בנוסף, הם עשויים להזדהות עמו. כלומר, להפנים עמדות ורגשות שלו ולייחס אותם לעצמו. תהליכי ההזדהות באים לידי ביטוי באופן חיצוני, בהתנהגות.

לדוגמה: מדיבור ודרך התנהגות המאמן ועד דיבור בטלפון במהלך אימון והיחס לשופט ולהורים, הכול נקלטו אצל הספורטאים. חינוך נעשה בדוגמא אישית ולא במילים!

6. עניין וגיוון: חשובה מאד היכולת ליצור אימונים מעניינים ומגוונים. חשוב כי תהיה מקוריות בתהליך האימון וכי המאמן ירגיש את מצבם של ספורטאיו בתוך אימון..

לדוגמה: המאמן אמור לשמור על הסדר בתוך תוכנית האימונים, שילוב של תכנים שונים ופעילויות שונות, אולם חשובה גם היכולת לחוש את מצב הקבוצה ולהיות גמיש ורגיש לרצון הספורטאים תוך כדי אימון ולשנות תכנים ובפעילויות גם באופן ספונטאני במידת הצורך.

7. שילוב נכון של ההורים: בקבוצות של ספורטאים צעירים הקשר בין המאמן וההורים הוא מאד משמעותי. על המאמן ליצור מערכת יחסים טובה והיא באחריות המאמן. המאמן צריך לאפשר להורים להתמקם נכון בעולם הספורט, להתעניין וללוות להיות מעורב ולא להתערב.

לדוגמה: על המאמן ליזום ולקיים שיחות מסודרות, והבהרת הצרכים. חשובה מוכנות לשתף אך לא לאפשר להתערב מקצועית.

8. חשיבות הקבוצה: לאורך כל הגילאים אך בעיקר בקבוצות מתבגרים יש לתת מקום לחלק החברתי בקבוצה. הספורטאים הופכים להיות קבוצת הייחוס החשובה ביותר בגיל זה ואי לכך על המאמן לאפשר לקבוצה למלא את הצורך הרגשי הזה.

דוגמה: כמו שהגשש אמרו, לא הלכתי אחר אבא ולא אימא, הלכתי אחרי החברה. בניית ערכי הקבוצה על שיתוף וחברות מייצרים קבוצה תומכת וקבוצת שייכות משמעותית ולא בעלת ערכים שליליים. בקבוצה מגובשת סביב ערכים חיוביים לא יהיו חרמות והתנהגויות הפוגעות בילדים.

9. פיתוח מודעות עצמית של הספורטאי: הכוונה היא ליכולתו של המאמן לעזור לספורטאים שלו לפתח מודעות עצמית. שיטת אימון טובה עוזרת לספורטאי לזהות את יתרונותיו ולהכיר בחסרונותיו בצורה חיובית.

לדוגמה: ספורטאי שהוא מאד נחוש ולא תמיד מבצע בצורה מדויקת, צריך לעזור לו לראות את הקושי הטכני אך מאידך להעצים את המוכנות שלו להתאמץ ולהראות לו כמה רווח יש לו מעבודה קשה.

10. חשיבות ההנאה: הנאה היא מילת המפתח! המרכיב החשוב ביותר הוא לדאוג כל הזמן שהספורטאים ייהנו. ברגע שמדד ההנאה יורד ומפלס הקושי והתסכול עולה, הספורטאי עשוי להתחיל לזלזל ובמצבים ואף להגיע למצב בו הוא פורש.

לדוגמה: ספורטאי שנהנה יכול להתגבר על מכשולים רבים. מאמן צריך לקחת את המשתנה הזה בחשבון גם אם לפעמים נראה לו שהאימון פחות "מקצועי".

הכותבות הן ממרכז "לעוף"- פסיכולוגית ספורט מתקדמת. כנס לעובדים עם ספורטאים צעירים בענפי הכדור מתקיים באוניברסיטת ת"א ביום ו' (מחר) - לפרטים נוספים