ארון שוורץ: מותו של האקטיביסט
ילד גאון, לוחם חופש מידע ברשת, יצירתי, דכאוני ונרדף על ידי רשויות החוק האמריקניות. לאחר מותו בהתאבדות השבוע, נחשפים עוד צדדים מאישיותו ומעברו של ארון שוורץ, ממייסדי רדיט
זו לא תהיה הגזמה להגיד שהתאבדותו של ארון שוורץ (26), ממייסדי אתר השיתוף החברתי Reddit וממפתחי ה-RSS, הכתה גלים שזעזעו אפילו את מערכת המשפט האמריקנית. החלטתו של שוורץ לסיים את חייו יוחסה למשפט שהתנהל נגדו לאחר שפרץ ב-2011 למאגר מאמרים מקוונים והעתיק כארבעה מיליון וחצי מאמרים שאותם, כך לפי התובע, תכנן להפיץ בחינם ברשת.
למרות שהחזיר את הכונן שעליו נשמרו המאמרים, עוזר התובעת המדינית דרש להפוך את המקרה של שוורץ לדוגמה להאקרים אחרים ודרש שייקנס במיליוני דולרים ובמאסר של עד 35 שנה. משפחתו וזוגתו של שוורץ, שתלה את עצמו בדירתו בברוקלין בשישי שעבר, הטילו את האשמה במותו בטרם עת על הרדיפה המשפטית המדינית כנגדו, אשר לדבריהם הפכה את חייו לסיוט מתמשך בשנתיים האחרונות.
"מותו של ארון אינו סיפור של טרגדיה פרטית" כתבו המשפחה ובת הזוג בהצהרה פומבית, "אלא תוצר של מערכית משפטית עמוסה איומים ותביעות מוגזמות." המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (M.I.T) ו-Jstore, חנות המאמרים המקוונת, אשר עמדו מאחורי התביעה מטעם המדינה, הביעו מאז מותו חרטה על שנטלו חלק בסיפור המצער, ונשיא MIT הכריז כי המכון יחקור את התנהגות הנוגעים בדבר.
העתיק מאמרים כדי לשתף
מי שלא מכיר את חנויות המאמרים האקדמים, יכול לתהות מדוע בחר שוורץ לפרוץ למאגר שגם ככה פתוח לסטודנטים. אך למעשה, המציאות האקדמית והגישה למאמרים איזה זהה עבור כל סטודנט.
Jstore, כמו חנויות מאמרים מקוונת אחרות, מוכרת לאוניברסיטאות בכל רחבי העולם מנויים בהיקפים שונים, שמאפשרים הורדת כמות מסויימת של מאמרים מהמאגרים שלה. ככל שאוניברסיטה יוקרתית יותר, כך יש לה יותר כסף והיא יכולה לרכוש מנוי גדול יותר, המאפשר גישה ליותר מאמרים בכלל וחדשים יותר בפרט - יתרון עצום לסטודנטים הלומדים בה.
כאשר מדובר באוניברסיטה קטנה וממומנת פחות, הסטודנטים שבה יכולים להחשף רק למאמרים ישנים יותר ובהיקף נמוך בהרבה. כך נוצר פער בלתי ניתן לגישור, שרק הולך וגדל, בין אלו היכולים להרשות לעצמם חינוך יוקרתי יותר, לבין אלו שצריכים להסתפק בשאריות המחוממות שיש לעולם האקדמי להציע. שוורץ, שלו היתה גישה למנוי איכותי יותר ב-MIT, בחר לסכן את עצמו בכדי לשנות את המציאות הזו ולהפוך את עולם המאמרים האקדמי לשוויוני יותר.
היסטוריה של חדשנות טכנולוגית
שוורץ נולד למשפחה אמריקנית ממוצא יהודי משיקגו אילינוי והיה נכדו של וויליאם שוורץ, איש עסקים אשר ייסד את דירקטוריון פרס אלברט איינשטיין לשלום. הוריו העידו עליו כי לימד את עצמו לכתוב ולקרוא לבד, ומגיל צעיר מאוד הראה כשרון בכל הנוגע לתכנות ועניין רב בתרבות רשת. בגיל 13 זכה בפרס על חדשנות בתחום אתרים שלא למטרות רווח, וזכה לטיול ל-MIT, שם נפגש עם אנשי רשת בולטים של התקופה.
בשנת 2000, כשהיה בן 14 בלבד שוורץ היה שותף בקבוצה שפיתחה את טכנולוגית הפצת המידע "RSS". ה-RSS (או רסס). טכנולוגיית ה-ר.ס.ס. מאפשרת לגולשים להחשף לתכנים המתעדכנים בתכיפות גבוהה, כמו אתרי חדשות ובלוגים, במקום אחד. זאת דרך אפליקציות קוראי RSS או "אגרגטורים", שריכזו את ה"פידים" הרבים מאתרים הפזורים על גבי הרשת.
על שנתו האחרונה בלימודים בבית ספר פרטי העדיף שוורץ לוותר, והמשיך משם ישירות לשנה ראשונה בלימודי סוציולוגיה באוניברסיטת סנטפורד היוקרתית. לימודים אותם זנח לאחר שנה כיוון שהרגיש שאווירת הלימודים במקום לא היתה אקדמית מספיק.
Reddit: הכוח לערוך ניתן לגולשים
לאחר נסיונו האקדמי הקצר, השתתף שוורץ בתוכנית של חברה אמריקנית בשם Y Combinator, שתורמת מזמנה ומנסיונה לסטארטאפים צעירים. שם פיתח פלטפורמת ויקי בשם "Infogami", שמטרתה להוות בסיס קוד חינמי למאגרי מידע בהם התוכן נכתב ונערך על ידי הגולשים (ע"ע ויקיפדיה). תחת שרביטה של Y Combinator, אוחדה אינפוגמי ב-2006 עם אתר reddit, שנוסד על ידי סטיב הופמן ואלקסיס אוהניאן, בוגרי אוניברסיטת וירג'יניה.
רדיט הוא אתר שיתוף תכנים חברתי בסגנון לוח מודעות, בו כל משתמש יכול להעלות טקסט, תמונה או לינק ושאר המשתמשים מדרגים אותו בחיוב או בשלילה לפי בחירתם. בתוך האתר לוחות לפי תתי נושאים, מתמונות וממים מצחיקים ועד סיפורים חושפניים אישיים של משתמשים. שם האתר, שמשלב את המילים "EDIT" ו-"READ", מציין את הכוח שיש לכל משתמש רשום לא רק להחשף לתכנים כקורא, אלא גם להחליט על פי דירוג אילו תכנים יקבלו יותר חשיפה ואילו פחות, כמו כוחו של עורך תוכן. הוא גם ידוע כגרסא "לייט" של אתר לוח המודעות השנוי במחלוקת, 4chan, שנוטה לא לזצנר דבר.
האתר ידוע כמקור לתופעות רשת רבות. הוא מאפשר לפתוח תתי לוחות חדשים בכל נושא, ובכך מאפשר להציף לפני השטח פרוייקטים שונים. למשל, ב-2010 התארגנו משתמשי רדיט רבים וארגנו מסע קניות לילדה החולה במחלת ניוונית ושעברה מסכת התעמרות על ידי שכניה. בצד הפחות חיובי, רדיט היה גם בית לשערוריות שסבבו סביב לוחות שהוקדשו לתמונות מיניות של ילדות ושל גוויות, שמאז שהתגלו הוחרמו מהאתר.
חרוץ, דכאוני, וחסר פשרות
לפני שפרצה שערוריית העתקת המאמרים מ-JSTORE, שוורץ הספיק גם לצאת כנגד הצעת החוק האנטי-פירטית האמריקנית, SOPA, לפעול להפיכת מסמכים משפטיים זמינים לכל ללא תשלום, ולהיות אחד ממייסדי הקבוצה הפוליטית Demand Progress , שפעלה נגד צנזורת רשת ומידע.
אך לצד לתמונה זו של צעיר פעיל וחדור אידיאלוגיה, מצטיירת גם תמונה שונה ועכורה יותר של שוורץ. שוורץ צוטט באומרו שחש דכאון לאורך זמן רב ועמד על ההבחנה שבין בין עצב רגיל לדכאון שאינו חולף. חבריו ידעו לספר על חבר טוב, אך כזה שלעתים בדק את גבולותיהם. משפחתו רמזה שפרט לדכאון גם נאבק במחלה כרונית, אך פרט לכך שסבל ממיגרנות, בחרו שלא לפרט.
בהלווייתו שנערכה ביום שלישי, בה השתתפו כ-350 איש, הספיד אביו של שוורץ את בנו ואמר כי הוא רואה את מערכת המשפט האמריקנית כאחראית למותו, וכי ברדיפת בנו, "MIT בגדו בכל העקרונות הבסיסיים שלהם".
מערכת קשה מידי?
האם ניתן להפנות אצבע מאשימה כלפי מערכת המשפט האמריקנית, או שמדובר בצעיר מבריק ללא עוררין, אך גם בלתי מאוזן? על רקע סיפורו של שוורץ עולה סיפור התאבדותו של האקר צעיר אחר ב-2008, שנרדף במה שתואר על ידי אביו של שוורץ כ"קנאות יתר" על ידי אותו הפרקליט המדיני שהתעקש ששוורץ יענש במלוא חומרת הדין - סטיבן היימן.
בשנת 2008 פשטו השירותים החשאיים על ביתו של ההאקר ג'ונת'ן ג'יימס בן ה-24, כחלק מחקירה על גניבת זהות חמורה ברשת. במכתב התאבדותו, כתב ג'יימס כי איבד אמון במערכת המשפטית, וכי הוא בטוח שיצמידו את האשמה אליו, אף כי לא היה מעורב בגניבת הזהות. "אולי המעשה שלי היום", כתב "והמכתב הזה יעבירו מסר חזק לציבור".
בעוד שמשפחתו, חבריו ומעריכיו עוד מתאבלים על מותו, מחוקקים אמריקנים הגיבו להתאבדותו של שוורץ בתדהמה, וכמה הציעו להציג רפורמות לחוק ההונאה ממוחשבת, שבגירסתו הנוכחית היה שולח את שוורץ ל-35 שנה בכלא. ניתן רק לקוות שתיקונים כאלו אכן יתרחשו, כדי שמקרה כמו של שוורץ, בו צעיר מבריק שתרם רבות לחופש המידע ברשת וסיים את חייו כיוון שחש נרדף על ידי הממשלה, לא יחזור על עצמו.
