סודות התעמולה שמתחת לכיפה ולשטריימל
בתשדירים של ש"ס רואים נשים, אבל להיבחר הן לא יכולות. יהדות התורה התפארה באג'נדה חברתית חסרת ביסוס. והבית היהודי מסתיר את העובדה שחצי מהעם פסול בעיני המפלגה. המפלגות הדתיות עשו הכל כדי לקרוץ לחילונים הבורים
- כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet
- הסיפורים הכי חמים לפני כולם - בפייסבוק של ynet
מי שיזם והגה את התשדירים הללו הסתמך על שני אלמנטים: האידיוטיזם המושלם של הצופה החילוני, והיעדרה של טלוויזיה אצל חלק ממצביעי ש"ס. במאי עלום שם אמר לעצמו: אולי כך החילונים לא ישימו לב שאין נשים אצלנו, ואולי ככה יגיעו לנו עוד כמה קולות ממסורתיים שיש להם טלוויזיה, אבל בעזרת השם אחרי הבחירות כבר לא תהיה. מצד שני, את הצאן הקדוש של מר"ן לא חושפים לדברים האלה.
בתשדירים של ש"ס אין מילה על גידול מספר בני הישיבות, התרחבות רשת בתי הספר התורניים, הישגים מופלגים בחוק נהרי, אי גיוס בחורי ישיבה וכיוצא באלה עניינים שהם הלחם והחמאה של ש"ס. פתאום היא חברתית ורק חברתית. אף מילה
גם ליהדות התורה לא נוח להודות בזקן, בפאות ובמבטא האשכנזי המובהק שמלווה את כל זה. במקרה שלה, ברור לגמרי שלמצביעיה אין מכשירים משומדים ומקוללים שמתוכם בוקעים קולות ומראות בבת אחת, אבל הרשימה שסימנה ג' הגדילה לעשות והיא לא מראה אפילו מועמד אחד מטעמה, בוודאי לא מדברת על ענייני דת ומדינה. כמו ש"ס גם היא שואפת לחבק חילונים ומלהטטת במספרי הצעות החוק שהגישה בנושאים חברתיים. אז מה אם לא נאמר לנו כמה מן ההצעות הללו התקבלו או לא: גם כאן חושבים שאנחנו מטומטמים גמורים ושבעצם הרשימה עם האנימציה הבסיסית והאפקטיבית היא מן תואם מרצ שכזאת.
אפילו אלה שעוד לא עלו במדרגות במשכן הכנסת כדי להתיישב בכיסאות הנוחים שלה כבר למדו את הפטנט: יש מפלגונת שמתנגדת לפורנו באינטרנט? לא אמרו לכם שההתנגדות היא של איש אחד חרדי. אמנון יצחק רוצה כוח להשפיע על מחירי הלחם? הצחקתם אותי: הוא רוצה להשפיע על נשמות ולהמשיך בהחזרה בתשובה. אבל בתשדירים אין לזה זכר.
למה החביאו את אורית סטרוק?
אמני המניפולציה הכי גדולים יושבים במפלגת הבית היהודי. כל מי שאפעס נראה קצת דוס מבין המועמדים נדחק לטובת איילת שקד שממלאת את המסך ביופי ובחילוניות שאין להם שיעור. מעולם לא הייתה חילונית מחמד מצודדת כל כך במפלגה דתית כל כך, ולכן הטריק כמעט עובד. כמעט, כי צריך הרי גם להזכיר את הכיפה של נפתלי בנט. לפעמים רואים קצה קטון אחד שלה, ולפעמים - בעולם האמיתי שמחוץ לטלוויזיה, במפגש עם תומכים דתיים - הכיפה פתאום חוזרת למקומה ולגודלה הטבעיים.
מתחת לאהבת האדם היהודי באשר הוא יהודי, לא תמצאו בתשדירים את התנגדותה הנחרצת של הבית היהודי לכל זרם ביהדות שאיננו אורתודוכסי כמו שלה. יותר ממחצית מהעם היהודי לא יוכלו למצוא את עצמם בתוך הבית היהודי, עוד לפני שאלה שיודעים כי הבית נבנה על אדמה פלסטינית.
התעתוע של הבית היהודי איננו המצאה שלהם לבדם, הם רק שכללו אותו לכלל אומנות. מי שאחראי לכך הם הסדרות, הסרטים התיעודיים ושלל ההצצות לחייהם של דוסים שחווינו בעשור האחרון בשם הדו-קיום בין חילונים לדתיים. בכל המיזמים האמנותיים הללו, כולל מרחק נגיעה וסרוגים המצליחות כל כך, הוצנעו ענייני הדת והושטחו עד דק לטובת דרמות, יצרים ורומנטיקה, ואפילו השאיפה לרקוד בלט, כשאתה בחור ישיבה ומתנחל.
הדמויות הצרובות בתודעה החילונית ושבמקרה יש להן כיפה, שונות עד מאוד מחבורת הקיצונים הימנים של בנט וחבריו. לא במקרה הם מוצנעים בתשדירים. רק במקרה ראיתם שם בעיקר את בנט, עליו אנחנו באמת לא יודעים הרבה והוא נראה לפעמים אחד מהחבר'ה, את איילת שקד ואת אורי אורבך, ראש וראשון לדתיי המחמד של העיתונות החילונית. את אורית סטרוק, יושבת ראש עמותה לזכויות האדם היהודי בלבד בחברון הקדושה, לא ראיתם שם, גם לא שמעתם בגאווה בתשדירים שמי שאיפשר לה להשתתף בבחירות הללו הוא הרב דב ליאור, זה שחושב שברוך גולדשטיין קדוש.
מה רוצים בבית היהודי? שנחשוב שהם כמעט כמעט כמו החילונים. אין דבר רחוק מהאמת יותר מזה ואין דבר רחוק מן האמת יותר מתעמולת בחירות. כמה טוב שעוד מעט זה נגמר.
לפנייה לכתב/ת 
