בין הכוונות: מה צרפת באמת מחפשת באפריקה?
את המבצע של צרפת נגד האיסלאמיסטים במאלי אפשר לפרש כמלחמתם של אבירי הליברליזם בקיצונים. אבל באפריקה החשדנית, שראתה את המערב מתעלם מרצח עם ואין-ספור עוולות, יש התוהים איפה הייתה פריז עד שנשקף איום לנפט ולגז
כשברקע הערפול השורר סביב סאגת בני הערובה והחוטפים באלג'יריה בולטת הנטייה, הטבעית אולי, לסווג את המשתתפים כ"בד גייס" מול "הגוּד גייס" - החוטפים מול בני הערובה. כאשר נוסף הגורם האיסלאמיסטי למשוואה, והחוטפים הם מוסלמים רעולי פנים המשתמשים במילים כגון כופרים וג'יהאד, מתחזקת התחושה של קורבנוּת המערב. אולם, התבוננות בהיסטוריה הקרובה של ההתערבות המערבית באפריקה, מסומליה של שנות התשעים ועד למאלי ואלג'יריה של ימינו, מציירת תמונה מורכבת בהרבה.
כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet
הסיפורים הכי חמים לפני כולם - בפייסבוק של ynet
בתחילת שנות התשעים, כאשר פרצה מלחמת אזרחים אכזרית ביותר בסומליה שבמזרח אפריקה, יזמו האו"ם וארצות הברית מבצע הומניטרי רחב-היקף, שנודע מאוחר יותר בשמו "מבצע השבת התקווה". מסיבות שונות, שלא כאן המקום לפרטן, הידרדר מבצע זה לפעולה צבאית אמריקנית כושלת, שבמהלכה הפילו הסומלים שני מסוקי בלק הוק, מספר חיילים אמריקנים נהרגו, וגופות חלק מהם נגררו ברחובות מוגדישו הבירה. כשלון צבאי זה (שמאוחר יותר עמד במרכזו של הסרט הפופולרי "בלק הוק דאון" בבימויו של רידלי סקוט), גרם לטראומה ולשינוי תפיסת המערב לגבי התערבות הומניטרית באזורים מסוכנים בכלל, והתערבות צבאית מערבית באפריקה בפרט. תפיסה זו יכולה להסביר, למשל, את הימנעות המערב משליחת כוחות שיכלו לסייע במניעת רצח העם ברואנדה ב-1994.
אירועי 11 בספטמבר 2001 חיזקו את תחושת "מלחמת הציוויליזציות" בין המערב לעולם האיסלאם. לאחר אירועים אלה, ארצות הברית הכריזה על מדיניות "המלחמה בטרור", שכללה שינוי גם במדיניותה כלפי התערבות צבאית, למשל עם פלישת הכוחות המערביים לאפגניסטן ולעיראק. מוסלמים רבים ברחבי העולם טענו כנגד צביעות המערב, שנמנע מלשלוח סיוע במצבים של משברים הומניטריים אך מצדיק פלישה צבאית והתערבות בענייניהן של מדינות ריבוניות (ובמקרה זה גם מוסלמיות) במקומות שבהם קיימים אינטרסים אסטרטגיים או כלכליים.
בכך, טענו המתנגדים, המערב מאבד את העליונות המוסרית שמהווה פעמים רבות את ההצדקה להתערבות בענייניה של מדינה ריבונית אחרת. במקרים רבים, עולה גם הטענה הניאו-אימפריאליסטית, שלפיה המערב ממשיך בהשלטת הדומיננטיות שלו כלפי המושבות שלו לשעבר באפריקה ובאסיה, תוך שיתוף פעולה עם אליטות מקומיות מושחתות, שצוברות הון כלכלי ופוליטי משיתוף פעולה זה. כל זאת תוך נישולה של מרבית האוכלוסייה מרווחי ההון ובמקום השקעתו בפיתוח עתידי של המדינה.
איפה הייתם עד עכשיו?
לטענות אלו יש רלוונטיות מיוחדת בזירה שמתפתחת כיום בין צרפת לבין מושבותיה לשעבר אלג'יריה ומאלי. מחד גיסא, עולה הטענה כי ההתערבות הצבאית של צרפת במאלי היא התגובה להשתלטות איסלאמיטסטים קיצונים על צפונה של מאלי תוך הכרזת חד-צדדית על היפרדות מהמדינה והשלטת פרשנות מחמירה של חוקי השריעה על כלל האוכלוסייה. בכך, מתחזקת האחיזה האסלאמיסטית במערב ובצפון אפריקה. הקבוצות האסלאמיסטיות, אשר חלקן גם מזוהה עם אל-קאעידה,
מהוות סכנה הן ליציבות העולמית והן לגורל האוכלוסיות בהן הן שולטות. מאידך גיסא, עולה הטענה כי התעניינות המערב בשלומם של תושבי צפון מאלי לא הייתה כה רבה עד אשר ההשתלטות האסלאמיסטית איימה על שלום שדות הנפט והגז באלג'יריה שכנתה.
חלק מטענת החוטפים באלג'יריה נוגע לשיתוף הפעולה של ממשלתם עם האינטרסים המערביים (למשל במתן מרחב אווירי למטוסים צרפתיים בדרכם למאלי). טענה זו אינה חדשה כלל באלג'יריה, בה מתחוללת כבר כשני עשורים מלחמת אזרחים המערבת כוחות איסלאמיסטיים, אשר מלבד קריאתם ליישום אורח חיים איסלאמי יותר, יוצאים נגד הנוכחות המערבית הגוזלת את משאבי המדינה וגם נגד אליטות מקומיות המשתפות פעולה עם המערב (והמזוהות בחלקן עם חילוניות ומערביות).
הסאגה הנוכחית במאלי ובאלג'יריה, אם כך, צריכה להעלות לדיון שאלות רחבות יותר מאשר האם קבוצה מסוימת במדינות אלה משתייכת לאל-קעאדה או לא. אף ששאלות אלו חשובות ומהותיות, הן מאירות רק זווית מסוימת בסאגה מורכבת בהרבה של יחסי המערב עם שאר העולם ומסיטות את הדיון מסוגיות ערכיות כגון צביונו של סיוע הומניטרי, חלוקה שוויונית יותר של משאבי המדינה ועוד.
ד"ר אירית בק היא מרצה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל-אביב וחוקרת במרכז דיין. לתוכנית הבין-אוניברסיטאית לתואר בוגר בלימוד אפריקה לחצו כאן .
לפנייה לכתב/ת 
