הבחירות בשער: כך נראו הכותרות מאז 1949

ההמונים יצעדו לקלפיות, נהגי המוניות יחגגו, ראש הממשלה ומתנגדיו יצטלמו ויחייכו עם המעטפה, ופה ושם יהיו גם אי-סדרים. כל זה יקרה כנראה ביום שלישי, כשנלך לבחור את נציגינו בכנסת בשנים הקרובות. אבל איך כל זה נראה, ואיך דיווח "ידיעות אחרונות" על ההתרחשויות ביום הבחירות - מאז שהייתה ישראל מדינה צעירה ועד לפעם האחרונה, ב-2009? המדור השבוע לפני מוקדש השבוע לכותרות מימי הבחירות.

כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet

הסיפורים הכי חמים לפני כולם - בפייסבוק של ynet  

ינואר 1949: האסיפה המכוננת

כחצי מיליון בוחרים לאסיפה המכוננת הראשונה - גברים ונשים, אנשי צבא מגיל 18 ומעלה התייצבו ב-940 הקלפיות שנפתחו בכל רחבי הארץ, כדי לעצב בקולם את דמותה של המדינה החדשה. העיתון יצא בימים ההם בשעות אחר הצהריים, ולכן הכותרת ב"ידיעות אחונות" דיווחה כבר על שיעור ההצבעה.

(צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)

את ראש הממשלה דוד בן-גוריון ורעייתו פולה תפסו העיתונאים בעת שהללו הגיעו לקלפי שבבית החינוך ברחוב לסל בתל-אביב. הם ניצבו בתור ותעודות הזיהוי בידם. חברי ועדת הקלפי התבלבלו, קמו, התיישבו וחזרו וקמו עד שראש הממשלה קרא אליהם: "לשבת, לשבת, להמשיך בעבודה".

 יו"ר ועדת הקלפי הזמין את בן-גוריון ורעייתו להצביע מתוך התור, וההצבעה נפסקה לזמן מה בעוד שהקהל הממתין מוחה כפיים.

מי שלא הצביע באותן בחירות היה שר החוץ, משה שרתוק (לימים שרת), שלא הייתה לו זכות בחירה מפני שלא היה בארץ ביום הרישום. הוא ליווה את בני משפחתו לקלפי כששני יהודים מגודלי זקן עצרוהו ברחוב שד"ר ושאלו: "האם התפללת כבר שחרית, אדוני השר?". שרת השיב: "אני מתפלל בכל יום לשלום ישראל".

ראש חרות מנחם בגין הגיע עם רעייתו ושני ילדיהם לקלפי ברחוב דיזנגוף 10 בתל-אביב. בני המשפחה ניצבו בזנבו של תור ארוך שהתקדם באיטיות. העיתונאים גילו את בגין ובמשך רבע שעה עיכבו את מהלך ההצבעה כשהם מצלמים את "ראש האופוזיציה לעתיד". כשבגין הוזמן להצביע מחוץ לתור הוא סירב לעשות זאת ומעשה זה זיכה אותו במחיאות כפיים של העומדים לפניו. מי שמיהרו להצביע בבחירות הראשונות היו החיילים. הם נלקחו לקלפיות לאחר התעמלות הבוקר ו-90% מהם הצביעו עוד לפני תפילת שחרית.

יולי 1951: הבחירות לכנסת השנייה

הרמקולים נדמו, הרחובות נוקו מערימות כרוזי התעמולה ו-880 אלף בעלי זכות בחירה צעדו אל הקלפיות כדי למלא את חובתם האזרחית. רוב הקלפיות בערים הגדולות נפתחו באיחור רב. היו מקרים שחסרו מעטפות וחותמות, אך בכל זאת שרר סדר.

(צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)

ברחבי המדינה היה שבתון כללי. פרט לחנויות המכולת והמסעדות נשארו כל בתי העסק סגורים. כל המוניות בערים הגדולות נשכרו על ידי המפלגות והנוסעים הסתפקו באוטובוסים, שעבדו כרגיל. גם מאות מכוניות הנושאות את אותיות המפלגות השונות העבירו מצביעים לקלפיות.

 בן-גוריון הקדים גם הפעם להקדים לממש את זכותו הדמוקרטית. הוא ירד ממכונית השרד יחד עם אשתו, בתו ושני שומרי ראשו. התור היה קטן וראש הממשלה נכנס מיד לחדר ההצבעה.

בחיפה "נקרעו משפחות". היו מקרים בשכונת הדר שהאב הופיע ברשימת קלפי אחת, בעוד שבנו שעיברת את שמו הצביע בקלפי אחרת. והיו גם מקרים יוצאי דופן. ועדת הקלפי שהייתה מורכבת כולה מהתושבים התימנים שבשיכון החדש בקריית חיים הודיע למשטרת חיפה שהם החליטו על דעת עצמם, בניגוד להוראות ועדת הבחירות המרכזית, לפתוח את הקלפי בשעה 8:00 בבוקר, והם מבקשים לשלוח שוטרים שישמרו על הסדר. חברי הוועדה הסבירו את החלטתם כי התפילה בבית הכנסת תימשך זמן רב יותר מהרגיל, כי הם החליטו לומר פרקי תהילים להצלחת הבחירות.

יולי 1955: הכנסת השלישית

בבחירות הללו כבר היו רשומים יותר ממיליון בעלי זכות בחירה. אחת הקלפיות הקטנות ביותר נקבעה בשדה בוקר, אליה נסעו בן-גוריון ורעייתו להטיל את קולם כבר ב-8:00 בבוקר. שר האוצר לוי אשכול היה חבר הממשלה הראשון שהגיע לקלפי, כבר ב-7:30. גם הנשיא ושרים נוספים הצביעו בשעת בוקר. 

(צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)

מפקד משטרת נפת רחובות וחבר הכנסת יזהר סמילנסקי (ס. יזהר) התייצב כבר ב-5:45 כדי להצביע ראשון 15 דקות לאחר מכן. אבל הוא גילה שהקדימו אותו. מי שהשכימה קום הייתה חיה גורדון, ישישה בת 100, שהייתה ראשונה לממש את זכותה הדמוקרטית.

בכפר הזקנים בשער מנשה הוגשה תלונה נגד אחד מעובדי המקום, בטענה שאיים על הקשישים שמי שלא יצביע א', כלומר מפא"י, לא יקבל אוכל ביום הבחירות.

נובמבר 1959: הכנסת הרביעית

למרות השרב הייתה השתתפות ערה מרגע פתיחת הקלפיות ברוב חלקי הארץ. רבים מהתושבים ביקשו לנצל את השבתון כדי לערוך טיולים, אחדים מיהרו לעבודה ואילו בשכונת החרדיות הגיעו המצביעים לקלפיות לאחר התפילה.

(צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)

בוועדת הבחירות האזורית בתל-אביב הציבו דגלים על מפה. במקרה של קלפי שנסגרה בגלל הפרת סדר הציבו דגלון אדום. דגלון כחול הושם במקרה של הפרעת הסדר והחזרתו על כנו ללא מעצרים. דגלון ירוק הושם במקרה של הפרת סדר עם מעצרים וצהוב במקרה שהייתה הפרעת סדר מחוץ לבניין שבו נמצא הקלפי.

אבל אי אפשר בלי תקלות. אחד הסובלים מהעיכובים היה נגיד בנק ישראל דוד הורוביץ, שעמד בתור יחד עם אשתו ובנו בקלפי של בית הספר מדרשת הדרום. "עליי לצאת את הארץ לוועידת המזון והחקלאות ברומא בשעה 10:00. אני חושש שאאחר את המטוס", הוא אמר אז כשהמתין בתור. ואילו בטבריה הסתערו פעילי המפלגות לצוד את קולות הקשישים, תוך הנחה למודת ניסיון שכל הקודם להסיעם לקלפי זוכה בקולותיהם.

אוגוסט 1961: הכנסת החמישית

גם הפעם מזג האוויר הקשה במידה מסוימת על ההשתתפות בבחירות. המפלגות גייסו צי של כלי רכב כדי לעזור להתגבר על החום ובמקרים שונים גם על ריחוק מצביעים מתחנות הקלפי. רחבת היכל התרבות והבימה בתל-אביב הייתה מכוסה במאות מכוניות העומדות לרשות מטה ההסעה של מפא"י. ליד בית הקיבוץ הארצי ועיתון "על המשמר" התרכזו המכוניות של מטה מפ"ם. ממצודת זאב של חרות יצאו אוטובוסים לאילת וגם לצפת וכן לירושלים כדי לאסוף מצביעים שרשומים בתל-אביב.

(צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)

הנשיא יצחק בן צבי הצביע בשעת בוקר מוקדמת בקלפי שבגמנסיה רחביה, שם חיכו לו כבר מסריטי "יומן כרמל", הדבר הכי קרוב לטלוויזיה שהיה אז והוקרן בבתי קולנוע. במאה שערים עמדו המצביעים עטורי הזקן והפאות עם טלית ותפילין בידיהם. "היום אין אנו עובדים", הם הסבירו. "נוכל לשבת אחר כך במנוחה ולעיין בספר או ללמוד דף גמרא".

נובמבר 1965: הכנסת השישית

לבחירות הבאות המתינו המצביעים יותר מארבע שנים. המפלגות גייסו אז כ-100 אלף פעילים ברחבי המדינה. יום הבוחר היה יומם הגדול של נהגי המוניות, דיווח "ידיעות אחרונות". המחיר של מונית ליום עבודה עמד על בין 150 ל-250 לירות. כיוון שכך, העמידו עצמם רובם לרשות המפלגות ולכן אזרחים רבים התקשו בהשגת מוניות לנסיעות רגילות.

(צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)

בגין הנהיג אז את גח"ל (גוש חירות-ליברלים) והוא הזדרז להצביע בתל-אביב כבר בשעה 7:15, אך נאלץ להמתין כחצי שעה עד שנפתחה הקלפי באיחור. ראש העיר תל-אביב מרדכי נמיר ורעייתו נאלצו גם להמתין כרבע שעה עד שהתאפשרה הצבעתם.

לאיגוד הימאים בחיפה הגיעו מברקים מצוותי האוניות הישראליות הנמצאות בחו"ל, בהם מובעת מחאה על כך שנמנעה מהם האפשרות להצביע. בנמל חיפה עגנו ביום הבחירות שבע אוניות, שאנשי הצוות הישראלים שלהם הצביעו בחוף. חברת "צים" עשתה סידורים מיוחדים להסיע להצבעה בחיפה את צוות האוניה "חיפה", שעגנה אז בנמל תל-אביב. בתום ההצבעה חזרו הימאים לספינה בדרך לעוד מסע לחו"ל.

אוקטובר 1969: הכנסת השביעית

3,335 קלפיות הוצבו ברחבי הארץ והפעם הן נפתחו ב-7:00 בבוקר ונסגרו עד 23:00 בלילה. נשיא המדינה זלמן שז"ר הקדים להצביע בקלפי הסמוכה לבית הנשיא. ראש הממשלה גולדה מאיר הגיעה בסביבות השעה 9:00 לקלפי שלה שבבניין האקדמיה למוזיקה בירושלים. השר משה דיין הצביע עם פתיחת הקלפיות בשכונת צהלה בתל-אביב ואילו בגין הצביע באותה שעה בקלפי אחרת בעיר.

(צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)

וכך תיאר כתב "ידיעות אחרונות" גדעון רייכר מה אסור ומה מותר ביום הבחירות.

 "מהנאה אחת תצטרך להתנזר ביום הבחירות והיא שתיית משקאות חריפים", הוא כתב. "מכירת משקאות אלה אסורה בתכלית, שהרי אין אנו זקוקים לבוחרים העושים דרכם לקלפיות הלומי יין".

"אם החלטת להצביע בשעת בוקר מוקדמת – טוב עשית", כתב אז רייכר. "זוהי שעה יפה להצבעה. הניסיון מלמד כי הלחץ על הקלפיות מתגבר והולך לקראת שעות הערב. ראשית חוכמה עליך, להצטייד בתעודת זיהוי. כל תעודה אחרת אין בה כל תועלת ביום ואפילו היא תעודת נישואין, מילואים או כיוצא בזה".

דצמבר 1973: הכנסת השמינית

הבחירות לכנסת השמינית נדחו בשל מלחמת יום כיפור וגם ביום ההצבעה הלכו הבוחרים לקלפיות בצל מתיחות גוברת בחזיתות. הקלפיות הוצבו מפסגת החרמון ועד ג'בל עתקה שממערב לסואץ. אחת הקלפיות הוצבה בנקודה שנקבעה לה באמצעות מסוק. כמו כן יצאו מספר קלפיות מיוחדות נישאות על גבי חיילים לנקודות נידחות.

(צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)

הקלפיות בצה"ל הוצבו במקומות מוגנים, כדי למנוע פגיעה בבוחרים על-ידי האויב. 18 קלפיות היו על גבם של חיילים, כך שהן הובאו ברגל אל המוצבים והיחידות בנקודות הנידחות ביותר.

מאי 1977: הכנסת התשיעית

חברי ועדת הבחירות המרכזית השקימו והגיעו לבניין הכנסת בשעה 5:00, אבל הם מצאו את השערים נעולים ונאלצו להמתין במקום שעה שלמה.

(צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)

שמעון פרס ובגין נשאלו על-ידי "ידיעות אחרונות" מה יעשו אם ייבחרו לתפקיד ראש הממשלה. פרס השיב: "אנהיג יום לימודים ארוך. אפעל לצמצום משרדי הממשלה ולהעמידם על 15". בגין השיב: "שני התפקידים הדחופים שיעמדו בפני הממשלה החדשה יהיו: טיפול ביחסי ישראל-ארצות-הברית וריסון האינפלציה". הוא הבטיח "לשפר את מצבן של משפחות ברוכות ילדים, להנהיג יום לימודים ארוך וגם לבטל משרדים שאין להם זכות קיום".

יוני 1981: הכנסת העשירית

ארבע שנים לאחר מכן שוב התנהל הקרב בין פרס לבגין. בגין ורעייתו עליזה הגיעו ב-7:15 לבית הספר שברחוב דובנוב בתל-אביב כדי להצביע. הוא לבש חליפה כחולה ואמר לכתבים: "ברוך השם אני מרגיש מצוין וגם רעייתי מרגישה היום יותר טוב". עליזה בגין, ששוחררה זמן קצר קודם לכן מבית החולים, אמרה: "רואים שאני מרגישה יותר טוב?"

(צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)

כאשר ניגש בגין להצביע הוא התבדח עם חברי ועדת הקלפי. "האם מאחורי הפרגוד יש גם סימיניהן של כל המפלגות, ובמיוחד של המפלגה אותה אני בוחר?", הוא שאל. גם פרס היה בין ראשוני המצביעים בקלפי שברמת אביב. יחד עם רעייתו סוניה הגיע לבית הספר "ארזים". מזכירת הקלפי אמרה לו "מותר להכניס רק פתק אחד", ופרס השיב: "כן, ואת גם יודעת איזה פתק אני מתכוון לשים".

יולי 1984: הכנסת ה-11

4,589 קלפיות הוצבו ברחבי הארץ ובהן היו רשומים יותר מ-2 מיליון בעלי זכות הצבעה. בקלפי מספר 400 ברחוב דובנוב בתל-אביב המתינו לבגין שיבוא להצביע. "ידענו שהוא לא יגיע", אמרו חברי הוועדה. בתו של בגין כן הגיעה והיא אמרה לצלמים שהמתינו: "חבל על הזמן שלכם. הוא לא יבוא".

(צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)

אירוע יוצא הדופן בבחירות היה בטבריה, שם דווח על צעירה שרצה ברחוב עירומה כביום היוולדה, כשעל שדיה מדבקות עגולות וקטנות של הליכוד. אנשי הליכוד טענו שזו פרובוקציה של המערך ואילו במפלגתו של פרס טענו כי זו תעמולת בחירות לא לגיטימית של הליכוד.

נובמבר 1988: הכנסת ה-12

המשטרה חקרה אז חשד לקשירת קשר לזיוף בחירות תוך כדי הונאה. החקירה נפתחה לאחר שהמהנדס החיפאי אריה מצר סיפר כי אמו הקשישה לחשה לו שכבר הצביעה, למרות שיום הבחירות היה רק למחרת.

(צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)

הבן גילה כי פעילי מפלגה ביקרו אצל האם ואצל קשישים אחרים הרתוקים לבתיהם מחמת תשישות ומחלה, ונטלו מהם את תעודת הזהות, תוך הבטחה להצביע במקומם. הפעילים הותירו במקום את תמונתו של הרבי מלובביץ', תוך הבטחה שהרבי יתפלל למענם לרפואה שלמה. גם בירושלים היו מקרים שאל דירות קשישים הגיעו אנשים שהבטיחו להקל עליהם ולהצביע עבורם.

יוני 1992: הכנסת ה-13

למשטרה הוגשו תלונות לפיהן שתי מדריכות במוסד למפגרים במבשרת ירושלים, החשודות כי הדריכו 11 ממטופליהן עבור מי להצביע. שתי הנשים נכנסו עם המטופלים אל אחת הקלפיות וליוו אותם גם אל מאחורי הפרגוד. לפי אחת הגירסאות קרא אחד החוסים לעבר המטפלות: "איפה הכסף שהבטחתם לי".

(צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)

בבחירות האלה כחמישית מנדט נמצאת בכלא, דווח אז. 5,000 בעלי זכות בחירה היו לפני 21 שנה מאחורי הסורגים. יוסי, אחד האסירים בכלא ניצן, אמר: "היום אנחנו הולכים לסדר כיסאות בשביל אלה שיסדרו לנו את המיטות".

מאי 1996: בחירות לכנסת ה-14 ולראשות הממשלה

בפעם הראשונה בתולדות ישראל הצביעו הבוחרים בשני פתקים, האחד לראש הממשלה והשני למפלגה. פרס אמר כי הוא ינצח בגדול ויקים ממשלה עם הרבה כוחות צעירים. בנימין נתניהו אמר אז כי גם הוא בטוח בניצחונו ושכבר הכין משימות לממשלה.

(צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)

מי שניסה להעיב על יום הבחירות הייתה מפקדת חמאס, שהורתה לבצע פיגוע. אבל מחמוד א-זהאר הרגיע ואמר כי תנועתו לא רוצה להשפיע על תוצאות הבחירות.

מאי 1999: בחירות לכנסת ה-15 ולראשות הממשלה

הפעם ההתמודדות הייתה בין נתניהו לאהוד ברק. בליכוד שררה אווירה מתוחה ובכירים במפלגה אמרו כי נתניהו לא לקח בחשבון את האפשרות שיצחק מרדכי יפרוש מהמירוץ. נתניהו הפגין ביטחון ואמר: "אנחנו הולכים להפתיע, כי אנחנו הולכים לנצח. אני לא אפסיד. אני הולך לנצח". ברק אמר כי על הבוחרים להכריע "בין דרכי המאחדת לדרכו המפלגת של נתניהו".

(צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)

פברואר 2001: בחירות לראשות הממשלה

בפעם היחידה בתולדות ישראל נערכו בחירות אך ורק לראשות הממשלה, ללא בחירות לכנסת: ברק מול אריאל שרון. אנשי מפלגת העבודה ידעו כי אין לראש הממשלה המכהן סיכוי. "המצב הוא כמעט אפשרי. רק נס משמיים יציל אותנו", אמרו פעילי ברק. מנגד, סגן ראש מטה הבחירות של הליכוד, אלוף (מיל') מאיר דגן, אמר כי יעמדו לרשות בוחרי שרון 250 סניפי הליכוד וגם חמ"ל מרכזי במצודת זאב.

ינואר 2003: הכנסת ה-16

ישראל חזרה להצבעה בפתק אחד ומול שרון התייצב האלוף במילואים עמרם מצנע. בליכוד רצו נוקאווט ואילו בעבודה ניסו להימנע מתבוסה. אחוז ההשתתפות בבחירות היה הנמוך ביותר עד אז, ויו"ר ועדת הבחירות, השופט מישאל חשין, טען שיש להסיק מסקנות מאחוזי ההצבעה הנמוכים. "יש מדינות שבהן קונסים את מי שאינו מצביע", הוא אמר. "אני מתחיל לחשוב שאולי זה רעיון טוב".

(צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)

מרס 2006: הכנסת ה-17

רק 63% מבעלי זכות ההצבעה הגיעו לקלפיות, שוב השיעור הנמוך ביותר בתולדות המדינה. יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שופטת בית המשפט העליון דורית ביניש, הביעה אכזבה נוכח שיעורי ההצבעה הנמוכים. "הציבור צריך לגלות אכפתיות לגורל המדינה ולהכרעות שבדרך ולהשתתף בהליך הדמוקרטי‭,"‬ היא אמרה.

(צילום: מתוך ארכיון ידיעות אחרונות)

פברואר 2009: הכנסת ה-18

ב-2009 הייתה אמנם עלייה באחוזי ההצבעה, אבל לא מעט ישראלים בחרו לבלות את יום החופש בקניונים. בקריון שבקריית ביאליק לא נותרו מקומות כבר ב-9:00 בבוקר. חיים מקריית ביאליק אמר אז: "אם לא נרוויח בערב את ציפי, וביבי בכל זאת ינצח - אז לפחות הרווחנו בושם מוזל. לא ככה?"