מכיוון לא צפוי: הזדמנויות חקלאיות בקמבודיה

קמבודיה אינה מדינה ידועה ובולטת. ההיכרות של אנשי מדינות המערב איתה מצטמצמת בדרך כלל למקדשים של אנגקור שביניהם שוטטה לארה קרופט, היא אנג'לינה ג'ולי, ומנגד זכרונות מרים מרצח העם שבוצע בה בשנות ה-70 בידי אנשי הקמר רוז'. הטבח המתמשך הזה, שהונצח בספר הנוגע ללב "בודהה בכה", חיסל כשליש מתושבי המדינה והרס את כלכלתה באופן שיטתי. הוא נשאר לרוע המזל הפרט הידוע ביותר אודות קמבודיה. עדיף כבר להתמקד באנג'לינה ג'ולי.

כתבות נוספות מאת טל רשף :

• מיאנמר: קשרים, משברים ועסקים
• כך כובשת סין את אפריקה: מי מרוויח ומי מפסיד?
• רילוקיישן לאסיה - קשה פי כמה
   
  
  

היום, עשרות שנים לאחר סיום הדיקטטורה והטבח, הדמוקרטיה צוברת לאיטה אחיזה במדינה ואף הכלכלה מתחילה לצמוח. כן, שינויים חיוביים מתרחשים שם אך הדרך אל הנורמליות עדיין ארוכה וארוכה הדרך אל השגשוג.

סירות דייגים בנהר המקונג בקמבודיה

המדינה מקיימת רמת פעילות כלכלית נמוכה, שירותים לא מפותחים ומעט מאוד תעשיה משאירים את הזירה העיקרית לחקלאות שהיתה ונותרה עדיין, גם בשנת 2013, מרכז הכלכלה של קמבודיה.

למדינה יש כאמור דרך ארוכה לעבור, יש צורך בתשתיות ולשם כך יש צורך בכסף, הרבה כסף. תנאי ההשכלה והתשתיות רחוקים מלהוות אטרקציה עבור חברות טכנולוגיה ויצור המוני. בתחום התחבורה, הנחוצה כל כך לשיווק התוצרת, רמת הכבישים ומסילות הברז ירודה ביותר, ואמצעי ההובלה המסורתי של הנהרות (החוצים את המדינה לכל עבר) עדיין חיוני.

שכר עבודה מהנמוכים באסיה 

על מנת להתפתח, קמבודיה מחפשת השקעות והיא מציעה לשם כך את מה שיש לה ובשפע: קרקע, מים ועלויות עבודה נמוכות. על מנת לסבר את האוזן, נזכיר כי שכר עבודה מקומי נע בין 85 ל-120 דולר לחודש לפועל, שהוא אחד הנמוכים ביותר באסיה. גם עלות האנרגיה פה נמוכה ועומדת על כ-1.2 דולר לליטר בנזין, וסולר עולה אף פחות מכך. זול גם החשמל, המופק בעיקר בתחנות הידרו-אלקטריות.

אבי אמיתי, איש עסקים הפועל במדינה מזה מספר שנים, מספר כי קרקעות ממשלתיות המיועדות לחקלאות עומדות למכירה בכל רחבי הארץ: שטחים נרחבים המחולקים למגרשים של 5,000 עד 10,000 הקטר הוצאו במכרז כבר לפני 5 שנים בתנאים נוחים, עלות נמוכה של רכישת קרקע, 900 עד 1,800 דולר להקטר. בניגוד לנעשה במדינות אחרות באזור זה כמעט ואין כל רגולציה על רכישת קרקעות ממשלתיות בידי זרים. הרוכש מקבל פטור ממסים למשך 6 שנים מתחילת הנטיעה, ולאחר מכן חל מיסוי שבין 8% ל-15%.

קרקע ממשלתית מיד ליד

אלה המורגלים לפעול מול החוק והמשפט של סין נושמים לרווחה כאשר הם מגלים כי אין שום מניעה משפטית למשוך ואו להעביר כל סכום שהוא אל מחוץ למדינה, וכי הקרקעות ניתנות לרכישה מיידית מהבעלים הקיימים. קרקע פרטית נמכרת תמורת סכומים הנעים סביב 2,500 דולר להקטר, וקרקע ממשלתית נמכרת לתקופת חכירה של 70 שנה. כאשר ניתן למכור קרקע ממשלתית הלאה.

מחפשים עוד יתרונות? בבקשה. במסגרת תמריצי נטיעה יש פטור ממסים על ייבוא מערכות השקיה, ציוד מכני ושתילים, ואלה נחוצים כי החקלאות המקומית מיושנת, וההשקיה, בתור דוגמא, מתבססת על הגשמים המצויים בשפע (3,800-2,500 מ"מ בשנה). הפיגור בטכנולוגיות חקלאיות נותן לישראלים ערך מוסף עם הידע הטכנולוגי החקלאי, מוצרי ההשקיה וזני הגידול היחודיים.

מיעוט משקיעים למרות התנאים

ריבוי המשקעים שהוזכר לצד טמפרטורות גבוהות הופכים את קמבודיה לאתר נוח לגידולים טרופיים. כבר עכשיו מתקיימים שטחים נרחבים של גידול גומי, דקל שמן, המשמש ליצור שמן מאכל, קנה סוכר וקסבה, אותו צמח שורש שמוכר מעט מאוד בישראל, ואשר ממנו מייצרים טפיוקה. בנוסף מאפשרים התנאים בקמבודיה לגדל בננות, הדרים, מנגו ופירות טרופיים נוספים.

התנאים מפתים ובכל זאת הנהירה של המשקיעים טרם החלה באופן משמעותי. סין, המשקיעה כמעט בכל פינה בעולם, נוכחת גם בקמבודיה. היא משקיעה בעיקר בגידול ועיבוד קסבה לייצור הקמח לאטריות ולמזון לבעלי חיים. דרום קוריאה, מלזיה ואינדונזיה משקיעות בגידול ועיבוד דקלי השמן. אלה הם הגורמים העיקריים, וזה לא הרבה ביחס להתרחשות הכלכלית במדינות אחרות במזרח.

האטרקטיביות של הכלכלה נמוכה, רמת ההשכלה הנמוכה יוצרת קשיים לאתר כוח אדם ניהולי וטכני מוכשר, התשתיות המפגרות יוצרות תקלות וצווארי בקבוק, ושטחי הקרקע המוצעים הם בדרך כלל חלקות יער טרופיות שיש לעקור ולהכשיר לפני תחילתה של פעילות.

כל זה מצריך השקעה שיכולה לנוע בין 1,000 ל-1,200 דולר להקטר, ופירוש הדבר הוא שעלות ההכשרה גבוהה מעלות הרכישה. כן, המחירים בדולרים. המטבע הממשלתי, שאינו סחיר בשוקי העולם, גם לא קורץ לתושבי המדינה ובחיי יום יום ולמעשה הדולר האמריקאי נפוץ יותר ממנו במגזרים רבים ומהווה כמעט הילך חוקי.

הממשל מסייע, אך לא מממן 

איש העסקים הישראלי שיחליט להשקיע בחקלאות הקמבודית יהנה, כפי שתואר עד כה, מקרקע זולה ובשפע, תובלת נהרות ושפע משקעים לצד עלויות כוח אדם ואנרגיה נמוכות. לצד זאת הוא יצטרך לתת פיתרון לכמה אתגרים לא פשוטים. הגידולים הזמינים לו הם כמובן טרופיים ולרובם אין בישראל ידע מקצועי מחקרי תומך, מה שיחייב הבאת ידע מקורות אחרים.

הממשל נכון לסייע בדרכים רבות אך מימון אינו אחת מהן. המדינה סובלת מחוסר כיס כרוני וכל הקמת פרוייקט מחייבת הבאת מימון בגובה של 100%. כן, אמנם ינתנו הטבות במחיר הקרקע ובמיסוי, אך לא ינתן ולו אחוז בודד אחד של מימון מכספי המדינה.

על מנת להבין את עומק חוסר הכיס נציין שבקמבודיה כמחצית מתקציב המדינה מגיע מגופי סיוע בינלאומיים, וגם זה לא מספיק. למרות הסיוע הזה 70% מתושבי המדינה מתקיימים על לא יותר מ-2 דולר ליום, וילד אחד מתוך שלושה סובל מתת משקל.

בין המדינות המושחתות ביותר בעולם

גם השחיתות, שעדיין לא הוזכרה כאן, מהווה אתגר מורכב. כן, השחיתות עוצרת קידמה כלכלית ותורמת לעוני כפי שניתן ללמוד מכלכלת הודו. העיתון Global witness מונה את קמבודיה בין 20 המדינות המושחתות בעולם, לצד עמיתות מפוקפקות דוגמת אנגולה ואפגניסטן.

כספי העץ הנכרת והנפט מגיעים למעט מאוד ידיים של מעט מאוד אנשים המקורבים לצמרת הממשל. אבי אמיתי יודע לספר כי התנהלות עסקית כמעט ולא תיתכן בלי תשלומי שוחד לשורה ארוכה של בעלי תפקידים. המדינה הטרופית הזאת מהווה מרחב פעילות פתוח לאנשי עסקים, שכן ניתן לעשות בה כל דבר אם רק יודעים למי לשלם. מי שמרויח הם אנשי העסקים הזרים ואנשי הממשל, אלה שמשלמים את המחיר, כמו תמיד, הם כמובן הפועלים והאיכרים החיים בפיגור תשתיות, רמת חיים ירודה ותשלום נמוך.

קמבודיה לעת עתה מדדה מבחינה כלכלית הרחק מאחורי מרבית שכנותיה, אך ככל שכלכלת אסיה מתקדמת יותר כך הופכת ההשקעה בה לאטרקטיבית יותר.

ניתן לייצר ולגדל בה בעלות נמוכה ביותר, ניתן לשווק בזול למדינות דרום מזרח אסיה ומי יודע, אולי הפתיחות להשקעות תביא פיתוח אשר יוליד התקדמות, אשר במשך הזמן גם תביא לשיפור במצב התושבים ולפעילות בסטנדרטים מתקדמים יותר. בינתיים זה עדיין לא קורה, ומי שירצה לפעול בקמבודיה ולהצליח בה כלכלית יחוייב להתאים את עצמו אל תנאים יחודיים ותרבות יוצאת דופן.

טל רשף יועץ ומרצה לתרבויות ועסקים במזרח אסיה , מנהל את פורום אסיה-ישראל לעסקים, מחבר הספר "המדריך הישראלי לעסקים בסין"