חוזרים מחו"ל כדי להצביע: 'חשוב להיות חלק מזה'
הם קטעו לימודים בחו"ל, עבודה או טיול לאחר הצבא - כדי לממש את זכותם להשפיע על עתיד המדינה. תומר שלומד פיזיקה בברלין, איתי שלומד יחסים בינלאומיים בניו יורק ואיתמר שמטייל אחרי צבא חזרו לארץ כדי לבחור
מי שמצביע משפיע: יש מי שמעדיף לבלות את יום הבחירות בחו"ל, אבל יומיים לפני הבחירות מתברר כי ישראלים רבים מאמינים בנכונות המשפט הזה, עד כדי כך שהם שבים מחו"ל במיוחד רק כדי לשלשל פתק הצבעה בקלפי.
- כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet
- הסיפורים הכי חמים לפני כולם - בפייסבוק של ynet
תומר שנהר (26) נולד בחיפה, התגורר בתל אביב ולומד כעת פיזיקה בברלין. הוא חזר ארצה בימי המחאה וחזר שוב לקראת הבחירות. "מאז המחאה אני מאוד מעורב", הסביר. "המעבר לחו"ל הפך אותי ליותר מעורב ממה שהייתי לפני זה. זה חשוב לי". הוא ישלשל "אמת" לקלפי, "כי אני מרגיש שיש סיכוי לשנות משהו מהותי". הוא ישוב בשבת הבאה לגרמניה.
איתי גפן (27) הגיע מניו יורק – שם הוא לומד יחסים בינלאומיים - במיוחד כדי להצביע. לדבריו, "נכון שמדובר בקול אחד בלבד, אבל אני רוצה להיות שלם עם עצמי ולדעת שעשיתי את כל מה שאני יכול כדי לתקן את המצב". איתי יצביע מרצ בבחירות הקרובות. "אני מאמין בזהבה גלאון ואני חושב שמרצ תייצג את הדעות שלי".
איתמר רפל (24) קטע את הטיול שאחרי הצבא וחזר בסוף השבוע ארצה כדי לממש את זכותו הדמוקרטית. "חשוב לי להיות חלק ממה שקורה פה כי אני ציוני", אמר אמש. הוא מסרב לגלות איזה פתק ישים בקלפי, אך מאשר שהכיוון הוא ימינה.
"כל משב רוח יכול לייצר תוצאה"
אורלי אזולאי, כתבת "ידיעות אחרונות" בארצות הברית, כתבה על ההחלטה לשוב ארצה להצביע: "דקה אחרי שנקבע מועד הבחירות, כבר גלשתי לאתרי חברות התעופה: היה ברור לי שהפעם, אולי יותר מכל פעם בעבר, צריך להגיע לארץ ולהצביע. שמעתי כמו כולם את הקולות: המשחק מכור, התוצאה ידועה מראש, חבל על הזמן, חבל על הכסף. אז זהו: שלא.
"בפוליטיקה, כמו בכל עסקה אחרת, את הכסף סופרים במדרגות, ומה שהיה ודאי לפני חודשיים, יכול להפוך לסימן שאלה בעוד יומיים. אני לא חושבת שהקול הבודד שלי יביא את המהפכה, אבל חשיבה תבוסתנית כזאת בימים כל כך קריטיים וסוערים לכולנו היא שגויה. בבחירות האלה, כאשר יש כל כך הרבה קולות צפים, כל משב רוח יכול לייצר תוצאה או לשנות אותה.
"ינואר הוא לרוב חודש מת לחברות התעופה, והמחירים צונחים לרצפה. לא הפעם, לא בקו ארה"ב-תל־אביב: הטיסות מפוצצות, כנראה בגלל ישראלים רבים שחשוב להם להשתתף בהכרעה הגורלית. בפחות מ-1,300 דולר לא ניתן להשיג כרטיס. בהרבה כסף קניתי לי את הזכות להשפיע, וכמובן את הזכות לקטר אחר כך, כי בעיניי מי שלא מטריח את עצמו לקלפי – אין לו זכות לייבב או להתלונן אחר כך. לא חשוב למי, העיקר להצביע".
כתב "ידיעות אחרונות" באיטליה, מנחם גנץ, כתב: "אזרח ישראלי לעולם לא נפרד ממדינתו, גם אם הוא כבר שנים ארוכות מלווה את אתגריה ממרחקים. בעוד כחודש ימים יתקיימו בחירות כלליות גם באיטליה. סילביו ברלוסקוני יתמודד בפעם השישית, וגם שם הסקרים מנבאים תוצאה ברורה: איל התקשורת האיטלקי צפוי להפסיד, ולשלטון יעלה גוש השמאל.
"הבחירות באיטליה יהיו בשבילי נושא סיקור מרתק, אבל לא תהיה לי בהן מעורבות רגשית. לעומת זאת אכפת לי מאוד ממה שקורה כאן, בארץ. כדי שאוכל לישון בשקט עליי לדעת שעשיתי את חובתי האזרחית המינימלית למדינה היחידה שמעניקה לי זכות להצביע. אז מפקידים 340 יורו לחברת תעופה בקו רומא-תל־אביב – ובאים להצביע.
"נשמע מוגזם? כלל לא. דווקא המרחק מישראל מגביר באזרחיה את התחושה שציונות היא לא מילה גסה, ושעתידנו אינו מובן מאליו, אם לא ניקח את האחריות בידינו, נפעל ונשפיע על גורלנו. כי אחרי הכל: אין לי ארץ אחרת. וזאת לא קלישאה".
לפנייה לכתב/ת 
