מפצוע קשה בתאונה, שמן ומעשן - לאיש הברזל

על קו הזינוק, כנגד כל הסיכויים: 13 שנה עברו מאז שנפצע גלעד מזרחי, בן 34 מאילת, בתאונת אופנוע קשה שבה נפגע עמוד השדרה שלו. מזרחי סבל מכאבים עזים בפלג גופו התחתון, ברגלו הימנית אבדה כל תחושה - ונראה היה שחייו לא ישובו עוד לקדמותם.

עוד סיפורי החלמה מעוררי השראה:

• הנס של נדב: אחרי 15 חודשים כצמח - חזר לחיים
• 'אסירי תודה לעולם': סיפורים מדהימים על החלמה
• "נרפאתי מסרטן בזכות חוקן קפה ומדיטציה"
  

"התאונה התרחשה זמן קצר לאחר שחרורי מהצבא", הוא מספר בראיון ל-ynet. "הרכבתי חבר על האופנוע ונסענו לסיבוב בעיר. באחת הפניות התנגשה בנו מכונית, איבדתי את שיווי המשקל והאופנוע עף לי על הגב.

"קיבלתי מכה חזקה מאוד בעמוד השדרה שגרמה לנתק קטן בין החוליות המחברות, וסבלתי מכאבים איומים שהקרינו מהגב לברכיים ולרגליים. מאדם עצמאי הפכתי לתלותי ומדוכדך, במצב שבו כמעט לא יכולתי לקום או ללכת".

"שקעתי ברחמים עצמיים"

בעקבות האירוע הקשה השתנו חייו של מזרחי מהקצה אל הקצה. מאדם תוסס שמבלה עד השעות הקטנות של הלילה הוא הפך לנכה שממעט לצאת מפתח ביתו ומתקשה לעמוד על רגליו.

"לפני התאונה כל מה שרציתי היה ליהנות מהחיים וכמה שיותר. יצאתי בכל ערב למסיבה אחרת, ישנתי במשך היום ושתיתי הרבה אלכוהול. חייתי על הקצה ואהבתי את זה", הוא אומר. "מהרגע שנפצעתי התחלתי לשקוע ברחמים עצמיים ונתתי לעצמי לדעוך. עישנתי שתי קופסאות סיגריות ביום ונטלתי כמות גדולה של משככי כאבים".

בשלב זה החל מזרחי להשמין, ומצבו הבריאותי הלך והידרדר. הוא סבל כאמור מכאבים והתקשה לבצע פעולות פשוטות כמו לקום מהמיטה בכוחות עצמו ולקשור את שרוכי הנעליים. "הייתי סיעודי לכל דבר", הוא מתאר, "ותמיד מישהו היה צריך להיות לידי כדי לעזור לי".

כמה חודשים לאחר מכן טייל מזרחי על חוף הים עם אביו, רגע שהתברר כנקודת מפנה. "זה היה בשלב שבו התחלתי לצאת קצת מהבית אחרי תקופה ארוכה שבקושי קמתי מהספה", אומר מזרחי. "החלטתי להיכנס למים ולנסות לשחות. עד אותו רגע לא האמנתי כמה שהשחייה יכולה להועיל לי". הניסיון המוצלח הקל את כאביו והוא החל לשחות מדי יום. תוך זמן קצר הוא החל להרגיש טוב יותר.

"השילוב של מים ופעילות גופנית חולל פלאים עבורי. לאט לאט הכאבים נחלשו, הגוף החל לגלות סימני שיפור והתחושה הכללית הפכה טובה יותר", הוא אומר.

עם השחייה חזר התיאבון שדעך אצלו מעט לאחר התאונה, והוא החל לאכול כמויות מזון גדולות ללא בקרה. בתוך כמה חודשים הגיע למשקל שיא של 102 קילו, ואף העלה את מינון הסיגריות שעישן ביום. "תמיד הייתי שמנמן אבל אף פעם לא הגעתי לממדים כאלו", הוא מודה. "מרוב שהיה לי טוב פתאום, לא שמתי לב שאני מזיק לעצמי".

קרן אור נכנסה לחיים

שנה מיום התאונה, מזרחי חזר אל המסלול ולחיי שגרה: הוא חזר לעבוד, פגש אנשים והקפיד על שחייה יומית, תוך שהוא נעזר בקביים כדי להתנייד. "עבדתי כקופאי בסופר והייתה לי שגרת יום מסודרת ויציבה. אמנם עדיין עישנתי הרבה וסבלתי מעודף משקל, אבל הרגשתי טוב יותר והתאונה הפסיקה לנהל לי את סדר היום", הוא מתאר.

בסוף 2001 הוא הכיר את קרן, השניים התאהבו ומאז הם חיים בזוגיות מופלאה. "הכרנו בסופר שבו עבדתי", נזכר מזרחי. "היא באה לקנות סיגריות ולפני שיצאה מהחנות ביקשתי ממנה שלא תלך - והיא באמת לא הלכה. מאז אנחנו יחד ומגדלים שני ילדים מקסימים".

לדברי מזרחי, הזוגיות עם קרן היא שגרמה לו לשנות את אורח חייו ולהפוך לאדם בריא יותר. "כשהכרנו עוד הייתי עם קביים והתקשיתי ללכת, נפלתי הרבה, גם מול אנשים ברחוב, וסבלתי השפלה קשה. בכל פעם שזה קרה קרן הייתה מתיישבת לידי וגורמת לי להרגיש ששום דבר נורא לא קרה. בזכותה הצלחתי לראות את התמונה אחרת ולהבין שתמיד אפשר להתגבר ולצאת מחוזקים".

כשהחליטו השניים למסד את יחסיהם ולהקים משפחה, הבינו כי זה הרגע לשנות את הרגלי הבריאות הזוגיים. שניהם נגמלו מעישון, החלו לאכול ארוחות מסודרות ולצעוד שלושה קילומטרים כמה פעמים בשבוע.

"אחרי שנה ועשרה חודשים הלכתי סוף סוף בכוחות עצמי, ללא קביים", הוא אומר. "זאת הייתה הזדמנות מצוינת להפוך לאנשים בריאים יותר, כדי לגדל ילדים בבית נקי מסיגריות ומג'אנק פוד".

מהפך בריא בבית. מזרחי מסיים תחרות עם ילדיו

משמנמן לספורטאי מקצועי

השינויים הקטנים בחייו חשפו את מזרחי לעולם הספורט התחרותי, ובתוך שלוש שנים הוא השיל 32 קילו ממשקלו והפך מבחור שמנמן לספורטאי. "לא חשבתי שיום יבוא ואעמוד על קו הזינוק, אבל מה שגרם לי לקחת את זה צעד אחד קדימה ולעבור מפעילות חובבנית לאימונים מקצועיים הייתה הפגישה עם אבי חיים, מאמן טריאתלון באילת, שהסכים לצרף אותי לקבוצה".

בשנת 2005 החל מזרחי להתאמן עם הקבוצה פעמיים עד ארבע פעמים בשבוע, ועם הזמן העלה את קצב האימונים. לדבריו, חודשי ההשתלבות הראשונים בקבוצה היו לא פשוטים. "התקשיתי לעמוד בקצב של שאר חברי הקבוצה, ובמקרים רבים מצאתי את עצמי מפגר מאחורי כולם ומפסיק את האימון באמצע.

"עם הזמן, היכולת הפיזית שלי השתפרה והפכתי לאחד המובילים, למרות העובדה שכשהצטרפתי לקבוצה הייתי בכושר נמוך יחסית ושבעקבות התאונה אני סובל מבעיה עצבית ברגל הימנית".

-איך התחום החדש משתלב בסדר היום שלך?

"אני מנהל חנות אופניים גדולה באילת, עבודה שדורשת ממני הרבה זמן והשקעה. למרות זאת אני מקפיד להתאמן מדי יום, גם כשקר וגם כשאין לי חשק, כדי לשמור על הכושר ועל שרירי הליבה ולמנוע את חזרת הכאבים הנוראים שמהם סבלתי בעבר. עם זאת, אני פחות עייף ועצבני, ואפשר לומר שהפכתי לאדם פעיל יותר ועם פחות רחמים עצמיים.

"כששואלים אותי היום 'הכל בסדר?', אני מקפיד לענות תשובה אחת בלבד: 'הכל מצוין'. החשיבה החיובית והחיוך התמידי הם סימני ההיכר שלי בשנים האחרונות, ובזכותם אני מרגיש נפלא".

-איך אתה שומר שלא לחזור למשקל גופך הקודם?

"בארבע השנים האחרונות אני שומר על משקל יציב של 75-70 קילו. אני עושה זאת באמצעות פעילות גופנית אינטנסיבית, ומשתדל גם לוותר על סוכר וגלוטן. אני משתדל תמיד להישאר ממוקד בדברים הטובים והבריאים לגוף ופחות באלו שמשמינים ומאטים את קצב חילוף החומרים".

שחייה, רכיבה ולקינוח - מרתון

בשנים האחרונות השתתף מזרחי בכמה תחרויות חצי-טריאתלון, ואף הוכשר מכון ויניגייט להדרכה בתחום. לאורך כל הדרך הוא האמין כי יום אחד יוכל להשתתף במקצה התחרות המלא. "איש הברזל תמיד נראה לי תחרות ברת-השגה, אבל ידעתי שזה יקרה רק כשאהיה מוכן לגמרי", הוא אומר.

ההזדמנות להגשים את החלום הגיעה לפני כשנה, כשהתקבל לתחרות "ישראמן סמסונג 2013", שתתקיים ב-25 החודש באילת.

מזרחי יתחרה שם במקצה הכולל 3.8 קילומטר של שחייה, 180 קילומטר של רכיבה על אופניים ולקינוח 42.2 קילומטר של ריצה.

בשלב זה הוא מתאמן 18 שעות בשבוע לקראת התחרות, על פי תוכנית אימונים ייחודית שבנה בעצמו בהתאמה לסדר היום העמוס שלו. "אני לוקח בחשבון שיכול להיות שלא אצליח בתחרות, אבל אני מכוון מטרה ומאמן את עצמי על פי הידע שצברתי במהלך השנים, ולא מתבייש לבקש עזרה ממאמנים בעלי ניסיון בתחום.

"התהליך שעברתי, לצד העובדה שהתקבלתי להתחרות, הוכיחו לי שאין דבר העומד בפני הרצון. אם מאמינים שאפשר, הכל כבר מסתדר מעצמו. עם זאת, ברור שישנה חשיבות לבחירות שעושים בחיים ולאופן שבו מתמודדים עם השלכותיהן".