יום לבחירות בבתי התמחוי: "לנבחרים לא אכפת"

האם יש תקווה בבחירות הללו גם לאנשים שנדחקו לשולי החברה? לבתי התמחוי ולמרכזים לחלוקת מזון בירושלים מגיעים אנשים שמתפללים ומייחלים לשינוי יותר מכל, אבל מתקשים להאמין שהוא יגיע. "אנשים מתביישים ולא רוצים שיראו שהם מגיעים לכאן, אבל הבושה היא של המדינה", אמרה מרים, קשישה בת 82 בבית התמחוי "רעות" בשכונת קטמון בעיר. מחר (יום ג') היא מתכוונת לממש את זכותה הדמוקרטית: "למרות כל מה שקורה אני אצביע. עדיין יש לי תקווה קטנה שמשהו יקרה". 

כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet

הסיפורים הכי חמים לפני כולם - בפייסבוק של ynet 

מרים הוסיפה: "אני מגיעה לכאן כי אין לי ברירה. עם יוקר המחיה הנוכחי אני לא יכולה להרשות לעצמי לשלם עבור כל הדברים שאני זקוקה להם. הפוליטיקאים מבטיחים פעם בארבע שנים ואחר כך לא מקיימים, פשוט שוכחים אותנו. אנחנו צריכים קצבאות גדולות יותר, מה שאנחנו מקבלים עכשיו מעליב, חצי ממה שאני מקבלת הולך לתרופות אבל נראה שהאנשים שיושבים בממשלה לא נמצאים כאן". לדבריה "יש שתי ישראל - אחת לעשירים שיש להם כמה דירות, ואחת לאנשים שאין להם מספיק לשכר דירה".

לא נתנו לחלשים (צילום: אוהד צויגנברג)

סיוע מעמותות במקום סיוע ממלכתי(צילום: אוהד צויגנברג)

גם ורה (80) לא חסכה ביקורת על הממשלה, שלדבריה "לא נתנה מספיק לחלשים. הפנסיה יחד עם הבטחת ההכנסה שאני מקבלת מגיעים ל-2,600 שקל, אחרי הוצאות על שכר דירה, חשמל ותרופות לא נשאר לי מספיק כסף לאוכל, אז אני מגיעה לכאן כמה פעמים בשבוע".  היא הוסיפה בכאב: "יש כאן אנשים טובים שעוזרים לנו אבל הממשלה והפוליטיקאים לא עוזרים להם לעזור לנו". היא לא מתכוונת להצביע מחר, כי "תמיד יש הבטחות אבל שום דבר לא משתנה".

לאותו בית תמחוי הגיעו כמדי יום עוד עשרות קשישים, רובם עולים חדשים אבל גם ילידי הארץ, כשהם מצוידים בעגלות ובקופסאות, אוכלים משהו אך בעיקר לוקחים מזון להמשך השבוע. שמעון צוריאל, מנהל המרכז, סיפר: "יש אנשים שמגיעים לכאן כבר שנים. הם באים ממרחקים עם קופסאות בידיהם וזאת האפשרות היחידה שלהם לשים אוכל על השולחן". לדבריו, הייאוש ניכר בהם. "הם כבר איבדו אמון ברצון של המדינה לעזור להם".

"אין לי אפילו כסף לאוטובוס"(צילום: אוהד צויגנברג)

המזון בבית התמחוי מאוד בסיסי: עוף, תפוחי אדמה, קצת אורז. "אנחנו לא צריכים יותר מזה", אמרה שרה ומוסיפה: "לא באנו הנה כדי לאכול במסעדה". רוב הפונים שהגיעו למקום - פנסיונרים, אך לא כולם. יורי, שעובד כמאבטח למחייתו (48), נעזר אף הוא בבית התמחוי. "למרות העבודה, אין מספיק כסף", אמר. "המשכורת היא מינימום, אי אפשר לבנות מזה חיים. זה מצב אבסורדי".

"מצב אבסורדי". אחת הנזקקות(צילום: אוהד צויגנברג)

"אני לא חושבת שהבחירות האלה ישנו משהו. הריקבון יישאר"(צילום: אוהד צויגנברג)

לדברי שושנה (52) "כולם עסוקים בלדאוג לכיס שלהם ורק אלה שאין להם ברירה מגיעים לכאן". לפיכך, לדבריה, "ביום שלישי אני מתכוונת להצביע למפלגה שמסתכלת גם על האנשים שנמצאים כאן". אסתר (74) סיפרה "אני חיה מ-1,400 שקל. אין לי אפילו כסף לאוטובוס אז אני חוסכת ומגיעה לכאן ברגל, מרחק של שעה הליכה. ממה שמקבלים כאן מהרווחה אי אפשר לחיות בכבוד".

על-פי דו"ח מימדי העוני והפערים החברתיים שהתפרסם בנובמבר האחרון, ב-2011 נרשמו בישראל 442,200 משפחות עניות שבהן חיו 1,838,600 נפשות, מהן 860,900 ילדים. הרמות הגבוהות של העוני נותרו כמעט ללא שינוי, אך חלה עלייה במספר המשפחות העובדות מתחת לקו העוני.

דו"ח העוני האלטרנטיבי של ארגון "לתת" מדצבמבר האחרון בדק את מצבן של משפחות הנעזרות בעמותת ובלשכות הרווחה . 27% מההורים שבטיפול העמותות דיווחו כי חוו ימים שלמים ללא אוכל, בהשוואה ל-21% שנה לפני כן. על-פי הסקר, גם הקשישים הנתמכים נמצאים במצוקה: רק ארבעה אחוזים מהם דיווחו כי הקצבה מאפשרת להם קיום בכבוד. בנוסף, 95% מהנתמכים הודו שהם נאלצים לוותר על מוצרים בסיסיים בשל מצבם הכלכלי, ו-63% מהנשאלים דיווחו כי אינם יכולים לשלם עבור תרופות ושירותים הנחוצים לשמירה על בריאותם.