"מפלצות בע"מ" ב-3D: הממד הוא רק תירוץ
בין הררי הרימייקים וסרטי ההמשך, הוליווד מצאה פטנט נוסף למקסום רווחים - הוצאה מחודשת של סרטים מצליחים בתלת ממד. במקרה של "מפלצות בע"מ", זה לא מוסיף הרבה - אבל הסיפור הנפלא מצדיק ביקור נוסף עם הילדים בקולנוע
בשנים האחרונות נדמה שהוליווד נמצאת במצב ביש מבחינת התסריטים שמגיעים להפקה. מצד אחד, כולם רוצים למצוא את הדבר הטוב הבא. מצד שני, אף אחד לא באמת רוצה לקחת סיכונים, לאור כמות הסרטים שנעשו ולא החזירו את ההשקעה בהם. כך פורחת לה תעשיית ההפקה המחודשת, המוכרת בתור רימייקים, כשסרטים הנשענים על תסריטים שהצליחו עוברים מהפך, בעיקר מבחינת תפאורה והשקעה בפיצוצים וזיקוקים, ויוצאים באריזה מחודשת. הרי הסיפור כבר הצליח, אין סיבה שאותו סיפור בלבוש אחר לא יצליח שוב.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
טרנד נוסף שמאפשר לאולפנים הגדולים להרוויח עוד כמה דולרים הוא הוצאה מחדש של סרטים מצליחים בתלת ממד - מין ניסיון להפוך את הסרט לחוויה מוחשית יותר. "מפלצות בע"מ", שיצא לראשונה ב-2001, הוא ניסיון שכזה, אם כי אפשר להתווכח ולומר שמדובר בסך הכל בטובת הצופים - שכן ביוני 2013 אמור לצאת הפריקוול לסרט, שמגולל את סיפורם של סאלי ומייק (המפלצות ג'יימס פי. סאליבן ומייק וואזובסקי, המדובבות על-ידי ג'ון גודמן ובילי קריסטל) בתקופת לימודיהם בקולג'.
צפו: הטריילר של "מפלצות בע"מ" בתלת ממד
מצד שני, מה הבעיה לשכור את הסרט ב-DVD, או פשוט להקרין אותו בערוצי הטלוויזיה השונים כדי שאפשר יהיה להתעדכן? אבל עם יותר מ-526 מיליון דולר (סכום ההכנסות של "מפלצות בע"מ" ברחבי העולם) לא מתווכחים. גם לא עם הביקורות שהיללו הן את ההומור והן את המסר שהעביר הסרט לילדים ולמבוגרים.
למי שלא זוכר, "מפלצות בע"מ" מספר את סיפורה של העיר מפלצופוליס, שתושביה הם מפלצות החיות באמונה שכל מגע עם בני האדם יוביל לאסון גדול-ממדים. יחד עם זאת, האנרגיה לה זקוקים כדי לתפעל את העיר תלויה בצרחות של ילדים שהמפלצות מפחידות בשעות השינה - אם תרצו, מה קורה לפחדרון בארון כשהוא חוזר הביתה.
מפגש מבהיל עם ילדה קטנה ומתוקה, שלא ממש מפחדת מהמפלצת הכחלחלה סאלי, גורר סדרת אירועים משעשעים ביותר שמובילים את סאלי ומייק לחשיפת תאגיד מפלצתי (תרתי משמע) שמטרתו להרוס לכולם, וגם להבנות מסוימות באשר לאופן ההתנהלות בחיים. הסרט היה מועמד לאוסקר בקטגורית סרט האנימציה הטוב ביותר, וזכה באוסקר על שיר הנושא הטוב ביותר.
לא טוב יותר, רק טוב
אז מה כבר השתנה ב-12 שנים, והאם התלת-ממד עושה את הסרט מיוחד יותר? ובכן, כלום, ולא: הסרט לא נראה טוב או עמוק יותר כשהוא בתלת ממד. אפשר לראות אותו בשתי הגרסאות וליהנות במידה שווה. אם בפעם הראשונה שראיתם אותו נהניתם והיום אתם הורים, קחו את הילדים לצפות בו. זו חוויה.
נחמד לראות שמשפטי המפתח של הסרט, שהיו תואמי מציאות של 2001, מתאימים בדיוק גם למציאות של היום. כלומר שום דבר לא השתנה, אולי רק נעשה גרוע יותר. בכל מקרה, הסרט מצטיין בהעברת מספר מסרים אופטימיים לצופים - בין היתר, לא להתייאש גם כשהמצב באמת גרוע, או שלהיות נחמד וחיובי מביא לתוצאות טובות יותר מאשר כשאתה צועק ועצבני (מסר שחשוב שהילדים שחיים בסביבה החברתית שלנו היום ילמדו) ועוד ועוד.
לסיום, שתי הערות: הדיבוב לעברית מצוין, עם שמות כמו נתן דטנר, תומר שרון, רמה מסינגר, דב רייזר ואוהד שחר שתורמים את קולם לדמויות. אבל התרגום יכול היה להיות קצת פחות בוטה - מילים כמו 'תסתום!' ו'פסיכית' לא
צריכות להיות חלק מהרפרטואר של ילדים בני חמש. אפשר נגיד לומר 'תשתוק' ו'משוגעת', ובטח שאפשר לומר 'מר קקי' במקום 'מר חרא' - זה ככל הנראה גם יצחיק יותר.
ולבסוף, אם כבר משקיעים כל כך הרבה בתעשיית התלת-ממד, לא הגיע הזמן שמישהו ימציא משקפיים נוחים יותר? בעיקר לאלה שכבר מרכיבים משקפי ראייה וצריכים להתמודד עם שתי מסגרות על האף: זה לא נעים, אפילו מכאיב, ופוגם בהנאה.
