קופאים מקור, רועדים מהתרגשות. השבעת אובמה
אף שהייתה זו רק הצגה, ההמונים השואגים שהריעו לו כמו למלך הפכו את השבעתו הפומבית של אובמה לדבר האמיתי. היא לוותה במוזיקה נפלאה ובטקס מרהיב, וכמיטב המסורת - בקור שהלך והחריף לפני שביונסה התחילה לשיר
זה היה משחק שהתוצאה שלו ידועה מראש. לכולם היה ברור שהעסק יסתיים בהנחת יד על ספר תנ"ך (או שניים במקרה זה) ובשבועה. ובכל זאת ברכבת התחתית נדחסנו כמו סרדינים ועל פני הקרקע היינו נתונים למשטר צבאי כבד. מעגלים-מעגלים של הגנה מרחבית על העיר, צלפים על גגות בתים ומסוקים בשמיים. כזו הייתה וושינגטון בשעות שלפני השבעתו לכהונה שנייה של הנשיא ה-44, ברק אובמה.
אובמה הושבע: 'הכלכלה משתקמת, המלחמה נגמרת'
היו שם הרבה פחות משני המיליונים שרמסו האחד את רעהו לפני ארבע שנים, ובכל זאת העיר הותקפה על ידי כ-700 אלף חוגגים, ואת הדרך מהבית עד לגבעת הקפיטול היה צריך לתכנן בקפידה.
צפו בביונסה וקלי קלארקסון שרות לאובמה
אתה לא יכול להגיע ברכב, אבל גם מהמטרו לא נותנים לך לצאת לרחוב בקרבת גבעת הקפיטול בלי שתציג כרטיס כניסה לאירוע. כולם רצו להיות שם, שותפים להיסטוריה, ורק אנשי ביטחון עצבניים נדרכו בכל פעם שאיזו גברת עם סמארטפון התקרבה כדי לצלם את אזור האח"מים – כמאה מטרים בקו אווירי ממקום ההשבעה.
האוויר היה קר עד קפוא, כי ככה זה כשמשביעים בארה"ב נשיא. עניין של מסורת. לפני ארבע שנים קפאתי במשך שעות בשדרות פנסילבניה בקור של שמונה מעלות מתחת לאפס. הפעם זו הייתה קייטנה. זה התחיל קצת מעל האפס אבל הידרדר במהירות עוד לפני שביונסה התחילה לשיר את ההמנון האמריקני.
תזמורת צבאית מנגנת מארשים ומקהלה נהדרת מברוקלין שרה "גלורי גלורי הללויה". המראה היה מרהיב. מצד אחד כיפת הקפיטול הבוהקת, שהנואמים ציינו שכשהנשיא הראשון ג'ורג' וושינגטון הושבע ב-1863 היא נבנתה רק עד האמצע, ולמרגלותיה יותר מאלף האנשים החשובים ביותר בארה"ב – נשיאים לשעבר, שופטי בית המשפט העליון, גנרלים, חברי קבינט וקונגרס.
ובמורד הגבעה שטיח אנושי צבעוני ענקי של מאות אלפים לאורך השדרה הגדולה של הבירה האמריקנית.
אובמה הושבע מבחינה חוקית כבר אתמול ואפילו אמר "עשיתי את זה". אבל גם היום הוא נשנק קלות בעת ההשבעה. כי לעמוד שם ולראות את מאות האלפים צועקים ומריעים, זהו בעצם הדבר האמיתי, גם אם ההשבעה היום הייתה הצגה.
כולם עמדו שם צוהלים משמחה, מניפים דגלים ושואגים בקול בכל פעם שעל מסכי הענק נראה מישהו מהאח"מים. המשחק מכור. אלפים רבים ברדיוס של חצי קילומטר ממקום ההשבעה הם דמוקרטים, תומכי אובמה, רבים מהם שחורים.
הם שאגו כשהבחינו בג'ון קרי, מזכיר המדינה הבא, ויצאו מגדרם כשראו את סגנית נשיא בית המשפט העליון,
סוניה סוטומאייר, עולה להשביע את סגן הנשיא ג'ו ביידן. עבורם היא הסמל האמריקני האולטימטיבי – מישהי שבאה ממשפחה היספאנית קשת יום בשכונת הברונקס בניו יורק והגיעה לאן שהגיעה.
הנשיא לשעבר ג'ימי קרטר ואשתו רוזלין מתקבלים בתשואות, אבל הקרקע רועדת כשביל והילרי קלינטון מוצגים לקהל. נשיאים רפובליקנים לשעבר לא באו. לרגע נדמה שהציבור הזה ממש רוצה מלך, וכשמגיע הנשיא הוא שואג "או-ב-מה".
אבל אובמה איננו מלך. שוב ושוב הזכירו הדוברים את גדולתה של אמריקה – מורשת של מעבר שלטון דמוקרטי לא אלים. בעוד שנתיים יהיה אובמה כבר ברווז צולע ובעוד ארבע שנים יושבע כאן למרגלות גבעת הקפיטול נשיא חדש. ואולי תהיה זו נשיאה.
לפנייה לכתב/ת 
