מהפכות לא קורות ברגע אחד

העם הוא אותו עם, רק שבעוד גוש הימין הצליח להתייצב ולהתאחד פוליטית, גוש השמאל עדיין מפורר, מחפש הנהגה ולא מצליח לתרגם את הרחוב למפלגת שלטון. אבל אנחנו בכיוון הנכון. התחייה האידאולוגית שהחלה לפני שנה וחצי בשמאל, שהחזירה את הכלכלה והחברה למרכז והשיבה את חלקו של התהליך המדיני לגודלו הטבעי, תמשיך להתגבש. עבור כמה זה עדיין נחשב "בגידה" היסטורית, אבל זו תמיד הייתה דרכו של השמאל המתון עד רצח רבין: "שלום" פרגמטי, לא אידאולוגי. 

הכוח ברחוב לא תירגם את עצמו לכוח פוליטי (צילום: רויטרס)

הזירה הפוליטית ממשיכה לעכל את השינוי באופי המחנות שהפכו למחנה שמרן-לאומן (ודתי) מול מחנה דמוקרטי-לאומי, אחרי קרוב לשלושים שנים שבהן התבטאה הזהות הפוליטית רק במישור המדיני. בפעם הראשונה יש לשמאל מה להציע כאידאולוגיה כלל-חברתית ואינו מוגדר רק דרך ההתנגדות להתנחלויות. הדרך לסיום הכיבוש מתחילה בשיקום וגיבוש הזהות הישראלית הלאומית והדמוקרטית, ולא להפך. 

נתניהו יאכל את הדייסה שבישל

מבחינת הימין, אם זה המקסימום שהצליח לסחוף, הצלחה עתידית מוטלת בספק. למרות שכל תנאי השטח אפשרו לו נסיקה, הליכוד הצטמק ביותר מרבע. למרות קמפיין מבריק והיעדר תחרות מוחלט, הבית היהודי לא הצליח לשבור את שיאה של המפד"ל ההיסטורית מ-77' (12 מנדטים. עוד עדות שהפחדות דמוגרפיה הן שטויות).  

בשורה התחתונה - לא הייתי יכול לקום לתוצאות טובות יותר הבוקר: לא משנה מה המיקום שלך בקשת הפוליטית, אין כיום מנהיג אחר מנתניהו ואין מפלגת שלטון יציבה יותר מהליכוד. חוץ מזה, לא הייתי רוצה שכל הבועות שנפוחו כאן בארבע השנים האחרונות יפלו על מישהו אחר. נתניהו יאכל את הדייסה שבישל בכלכלה ובקיפאון המדיני. 

מצד שני, התוצאות מבטיחות ממשלה מתונה יותר, דמוקרטית ומחוברת לעם, בדרך לשינוי עמוק יותר. האמת, יש סיכוי שהיא אפילו תצליח לפרוח ולא רק לשרוד. מפלגת העבודה צריכה ללכת לאופוזיציה ולהמשיך את תהליך ההבראה, עד להתגבשות גוש יציב ומאוחד שבבחירות הבאות יגרוף את כל המנדטים התועים. תוצאות הבחירות מוכיחות שעדיין יש הרבה יותר קולות נאורים על הרצפה שמחפשים בית והרבה פחות קולות גזעניים וחשוכים (כבר בירכתי על הכישלון המבורך של "עוצמה לישראל"?).

הבשורה הגדולה ביותר היא שקרוב לחצי ממושבי המליאה יאוישו על ידי אנשים חדשים, ועל פי הערכה ראשונית - רובם המוחלט ערכי וראוי. גם העלייה בשיעור הייצוג הנשי היא מבורכת. קרוב לחצי ממפלגתו של יאיר לפיד מורכבת מנשים. השינוי שהחל בפוליטיקה מאז המחאה החברתית ממשיך להתפתח, אבל צריך לזכור שאין מהפכות של רגע, אלא רק תהליכים, והתהליך הנוכחי מצעיד אותנו לכיוון הנכון - רק צריך עבודה וסבלנות.

שלמה קראוס, עיתונאי ופעיל חברתי. לקריאת כל הטורים שלו - בעמוד הבא.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il