רצינו עתיד
בחרנו בלפיד כי הוא היחיד שהוביל קמפיין של "כן" ולא של "לא", שקרא למעשים ולא לשנאה, שנתן תקווה לשינוי. אבל בפוליטיקה אין הזדמנות שנייה. אם יסטה מהדרך, נחכה לו בפינה
אנחנו הבעלבתים / דוד נחום
בתור מי שבחר בלפיד, ולמעשה "נשבה בקסמיו" כבר מתחילת המסע שהחל לפני כשנה, אני רוצה להבהיר כמה דברים שחשוב שכולם יבינו.
לא בחרנו בו בגלל השיער בצבע מלח-פלפל נוסח טרבולטה מודל 2013, לא בגלל החיוך היפה והמבט הממיס, לא בגלל ההופעות המרשימות בחליפה, לא בגלל המבנה המשולש שלו והידע בקראטה, ולא כי הוא נחשב לאחד האנשים הסקסיים בישראל.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
הבחירות עברו, עכשיו הזמן לשתי מדינות / גלעד שר
סכנת מדינת ההלכה עדיין כאן / אבי בליזובסקי
בחרנו בו, כי בניגוד לכל "נבחרי" הציבור שהורגלנו אליהם בשנים האחרונות, הוא משדר שהוא אדם אמיתי, לא שקרן, לא תחבולן. אדם שהולך עם הלב ועם הערכים שלו ולא אחד שמוכר אותם בזול עבור יוקרה ומעמד. בחרנו בו כי גם הוא כבר לא יכול לסבול את המצב שבית הנבחרים הפך למערת פריצים. בחרנו בו כי הוא היחיד שהוביל מסע בחירות של "כן" ולא של "לא", של קריאה למעשים והצגת תוכניות פעולה ברורות וקונקרטיות בנושאים הבוערים, ולא של פסילת ושנאת המועמד האחר בניסיון לשכנע למה ההוא לא, תוך שימוש בהשמצות ובגינויים. מישהו שפועל בדרכי שלום ונועם ולא בדרכי כעס ואלימות מילולית, דבר שהפך חלק מהתרבות הישראלית כאילו שזה עניין לגיטימי, לצערנו.
תבינו, הלב כואב ממה שקורה פה. כל מה שרצינו, זה לבחור אחד שיעורר בנו השראה, מישהו שייתן לנו זיק של תקווה שאפשר לשנות, שאפשר להשפיע. שלא יבטיח לשנות, אלא שיבטיח לנסות. כל מה שרצינו זה אחד שלא נכנע למנטרות המאוסות של "זה מה יש" או "אי אפשר לשנות כלום" או "עזוב, הכול רקוב".
אנחנו, האזרחים שאכפת להם, שרוצים מדינה וחברה אחרת, שכן רוצים רווחה וביטחון כלכלי, שכן רוצים עתיד ורוד לילדינו, אבל לא בסידני, מיאמי או ניו יורק, אלא בתל אביב, באר שבע וירושלים. אנחנו האזרחים שלעד נילחם למען השאיפות והאידיאלים הללו, יהא השלטון השלטון אשר יהא ותהא המפלגה אשר תהא.
יחד עם זאת, אנחנו שהעלינו את לפיד למעלה, יכולים גם להוריד אותו למטה באותה המהירות, אם נראה שהוא זונח את הדרך והעקרונות שהציג בפנינו. הבהרנו זאת כשיצאנו לרחובות לפני שנה וחצי, הבהרנו זאת בבחירות האחרונות, ונבהיר זאת שוב ושוב ושוב - עד שנקבל את מה שאנו ראויים לו. אתם שם, שקיבלתם את המפתחות, צריכים להבין את זה. נגמר העידן שאתם עושים כרצונכם בלי לחשוב על מה שהבטחתם לנו. נגמר העידן שתמכרו אותנו עבור הנהג הצמוד ותוספת הכינוי ח"כ ליד השם בכל פעם שתתראיינו איפשהו, נגמר העידן שתחבולות ותכסיסים פוליטיים ייעשו על חשבון אידיאולוגיות ועל הגב שלנו.
תבינו, אתם נמצאים שם עבורנו ובזכותנו. ואם תשקרו, אם תזגזגו, אם תתחמנו, אם תמכרו אותנו עבור האינטרסים האישיים שלכם ותסטו מהדרך שהבטחתם לנו ושבגללה בחרנו בכם, ואם לא תראו לנו שאתם ראויים להיות נבחרים, נחכה לכם בפינה בבחירות הבאות.
כי אנחנו פה הבעלבתים.
דוד נחום, מיוזמי המחאה החברתית על יוקר המחייה וממארגני שיירת המחאה הראשונה לירושלים על מחיר הדלק.
דיבר אלינו בגובה העיניים / אלכס שקוט
בבחירות 2009 הצבעתי בכלל לליברמן. לימים הבנתי שקיצוניות היא דבר לא טוב - בזוגיות, בעבודה, בצבא, וגם בפוליטיקה. אומנם נטיית הלב שלי תמיד הייתה ימנית, אבל קיצון, כמו אלכסון, מוביל לאסון. בבחירות ב-2013 כבר הצבעתי ליאיר לפיד.
אני בן למשפחת עולים שהיגרה לארץ מברית המועצות לאחר שאמי הספורטאית קיבלה הצעה לשחק כאן כדורעף. גרתי בערים ובקיבוצים, למדתי בתיכון אוסטרובסקי ברעננה ותמיד גיליתי עניין עמוק במעורבות חברתית.
המפגש הראשון שלי עם לפיד, היה בספרו "עומדים בטור", שהגיע למשרדי כששימשתי מפקד מחלקה בבסיס הטירונים "דותן" (מחנה 80). כבר אז שמעתי על הפופולאריות הגואה של טוריו, אך מעולם לא קראתי אותם. משהו בספר הזה תפס אותי. האפילוג "המדינה היחידה" הוא אחד החזקים בספר, ומאז הוקראו שורות מתוך אותו הספר על ידי כל מפקד, כמעט לכל מחזור חיילים, פשוט כי הן הסבירו בצורה הטובה יותר מדוע המדינה שלנו כל כך חשובה ולמה אנחנו פה, כדי להגן עליה.
לאחר השחרור מצה"ל, נקשר עיסוקי בחיי הלילה בצפון, הגדלתי את חוג מכריי ולמדתי כמה דברים על החברה הישראלית. למדתי שהשתלטו עלינו פחד, ציניות, זלזול, חוסר פרגון, שנאה ומצבור רגשות שליליים נוספים כלפי כל מי וכל מה שהוא שונה. אנשים מעדיפים לשמר את המצב הקיים גם אם הוא גרוע, ולא לתת צ'אנס לתקווה חדשה, שאולי תשנה משהו. במילים אחרות - איבדנו תקווה.
בינואר 2012, כאשר הוקמה מפלגת יש עתיד, החלטתי להתגייס ולסייע. אני מאמין שלפיד נכנס לפוליטיקה לא בשביל הכסף או התהילה. הוא לא צריך את זה. היה לו מספיק מזה בכל תחנות חייו כעיתונאי ואיש בידור. אני מאמין לו שהוא באמת רוצה לקדם ולשנות. בעיניי, לפיד מייצג תקווה לשינוי אמיתי ויסודי בחברה שלנו. אפשר להגיד עליו שהוא מדבר יפה, שהוא רהוט, שהוא סקסי, אבל לשפוט אותו רק על כך, יהיה מאוד ציני וזול, למרות שהרבה טוקבקיסטים עושים את זה.
בחרתי בלפיד, כי הוא מדבר אליי בגובה העיניים, הוא מדבר על הבעיות שלי בשפתי, הוא לא מתנשא עליי, לא מזלזל בי, הוא לא גורם לי להרגיש כאילו אני רק כספומט לגביית מסים של הממשל, הוא מדבר איתי ואומר שמגיע לי שנתתי למדינה, וגם המדינה צריכה לתת לי חזרה. ולכן הצבעתי לו, וגם רבים וטובים מבני דורי החליטו להצביע ללפיד, כי החלטנו ללכת עם השפיות ועם הנורמליות, עם החלום לשינוי במקום הפחד המשמר את המצב הקיים.
אם הכול יילך כשורה, יוכל לפיד להיבחר לראש הממשלה בבחירות 2017. אם דברים ישתבשו, אהיה הראשון שאקום ואבקר את האיש, כי מבחינתי - נבחר ציבור שלא מימש את הבטחותיו אליי, לא ראוי להמשיך לשאת במשרה ציבורית, כי בפוליטיקה הישראלית, אין הזדמנות שנייה.
אלכס שקוט, קצין במיל', סטודנט לפסיכולוגיה ומתפקד ב"יש עתיד".
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
