"בלתי הפיך": הורות מאוחרת יוצאת מהארון

בסוף הפרק הראשון של "בלתי הפיך" שעלה אמש (שבת ברשת, ערוץ 2) מזכירה לנו השקופית שהפרק הבא בסדרה ישודר אחרי בכורת הריאליטי החדש של "רשת": "בוס בהסוואה". זה כשלעצמו נשמע שיבוץ קלאסי. כי מה זה תינוק חדש אם לא "בוס בהסוואה" - שני אנשים שהתרגלו לשבת במשרד של הבוס במשך 35 שנה, ללגום מהקוניאק ולעשן את הסיגר של חייהם, לנהל את הפנאי שלהם בנחת, עד שמגיע בוס חמוד, קטן ותובעני ומנשל אותם מהחיים הטובים.

ביקורות נוספות בערוץ הטלוויזיה של ynet:

בחירות 2013: בטלוויזיה לא באו לשנות

"תתקדם" עם מתיו פרי: חבר, היית חסר

קליפורניקיישן 6: דרוש קורס ריענון בהרס עצמי 

כבר מהשם שנבחר לסדרה, "בלתי הפיך", ברור שמישהו שם ניסה - מטאפורית או לא - להתחרט, להחזיר את הגלגל לאחור, ואז גילה שאי אפשר. המישהו הזה הוא למעשה שניים, התסריטאים סיגל אבין ורענן שקד. המוציאים לפועל הראשיים של הסדרה הם עדי אשכנזי ומולי שולמן, הברקות ליהוק, בתור ההורים הטריים אם כי המאוחרים.

עדי אשכנזי ב"בלתי הפיך". בוס חדש הגיע לשכונה(צילום: ינאי יחיאל)

כי בניגוד להורים צעירים יחסית, שמקבלים בכניעה את אילוצי התינוק החדש, הורים בגיל מאוחר יותר - עדה שצוברת יותר ויותר מאמינים בעשור האחרון - כבר קצת מפונקים יותר מדי, וקצת רגילים יותר מדי, וקצת יודעים יותר מדי, מכדי לוותר בכזאת קלות על כל מה שהיה להם כל כך מובן מאליו במשך יותר משלושה עשורים.

"בלתי הפיך", שנושאת בתוכה את צער העולם על כל מה שהורים נאלצים להקריב כשנולד להם ילד, מצטרפת לערמת הסדרות שלא מורחות במייקאפ את עניין ההורות ("יום האם", למשל), ומוציאות מהארון את ההורים, שאמנם מאוד שמחים בילד החדש שלהם, אבל היו שמחים לא פחות להפקיד אותו מדי פעם ולקבל את עצמם בחזרה.

הסבתאוּת החדשה

הורות מאוחרת. מי אמר שזה קל

שולמן ואשכנזי עוברים מסך כמו שני מתבגרים שמישהו השחיל להם תינוק לידיים, בזמן שכל מה שהם רוצים זה לקפץ בשדרות כלשהן בפיג'מה. אבל ככה זה בקומדיה, לפעמים צריך להגזים כדי להגיד משהו אותנטי. העובדה שהסצנות בסדרה הן מאולתרות (השחקנים מגלים רק זמן קצר לפני הצילומים מה הולך לקרות בסצנה) והטקסט לא נכתב מראש, מאפשרת להן להיראות אמינות ולא "משוחקות".

שני הגיבורים הראשיים הם כנראה שחקנים טובים, אבל הם בעיקר מאלתרים מעולים, וכששניהם על המסך מתהוות הסצנות המוצלחות בפרק. השימוש באלתור מוליד "יצור חדש" סדרה שהקומיות שלה לא נשענת על פאנצ'ים (כמעט ואין כאלה) או דיאלוגים, אלא על ניואנסים משעשעים של סיטואציות ודמויות.

להוציא את הרגע המצמרר בו דורון נשר עומד ומתלונן ש"בבריאות שלו אף אחד לא מתחשב", וכמה סצנות מאוחר יותר מחזיק בשטיח מגולגל - "בלתי הפיך" מצליחה לייצר קומדיה מזן חדש וריאליסטי שכולו פאן. שולמן-אודי ואשכנזי-רונה, הורים מאוחרים בעצמם, עושים בדיוק את מה שהם אמורים: מביאים את עצמם למסך כדי שכשנסתכל עליהם ונוכל לראות את עצמנו.