"כמות האהבה שהורעפה עלינו הייתה עצומה"

אם מישהו היה מספר לי לפני שנה, שאסע להתנדב באתיופיה כדי לתקן עולם, הייתי אומרת לו שזה חלומי מדי. והנה מצאתי את עצמי, אם לשניים, בת 45, חלק מחבורה מדהימה של צעירים קנדים וישראלים, שנסעה להתנדב באתיופיה במסגרת משלחת "תיקון עולם" של הסוכנות היהודית.

במשלחת המקסימה הזו, חברו יחדיו בני נוער וסטודנטים יהודיים מבאר שבע ומונטריאול, שתי ערים מקבילות, בינם גם אתיופים ישראלים שמעולם לא ביקרו באתיופיה, ואתיופית קנדית אחת. התנדבנו במספר מקומות - הפעלנו יום ספורט אתגרי בביה"ס היהודי, עזרנו בפיתוח שדות חקלאיים ותרמנו ציוד לימודי, בגדים ונעלים לבתי ספר ולבתי חולים (תרומות מישראל ומקנדה שאספנו מבעוד מועד).

החוויות היו רבות ומגוונות. בגונדר, קיימנו "יום ספורט" בבית הספר היהודי היחיד שנותר בעיר. גילאי הילדים נעו בין 6 ל-18, כשלעיתים למדו ילדים בני 16 ו-8 באותה כיתה עקב פערי למידה. לעולם לא אשכח את גלי הצחוק ואת האנרגיות שהבאנו איתנו לבית הספר ואת הילדים השמחים עם העיניים השובבות. הפעלנו אותם והשתוללנו איתם כילדים בעצמנו והכי חשוב, הענקנו להם תשומת לב, שחסרה להם מאוד. פניהם הוארו בזמן הפעילות ונזכרתי מחדש בהנאה הפשוטה והגדולה שיכולים להסב משחק לימבו או תופסת (משחק כה נוסטלגי בארצנו). כמות האהבה שהורעפה עלינו הייתה עצומה ומעצימה, הרגשתי שאני לא רוצה לעזוב.

נסעו לתקן עולם: בני נוער מישראל ומקנדה(צילום: בן מלכה)

נופים ומתנדבים

"אתיופיה יפה והנוף בה מגוון למדי", מספרת רון בת ה-17 מבאר שבע. "מצד אחד חולות ומדבר, ומצד שני מים כחולים צלולים, עצים ושיחים ירוקים. בצידי הדרכים מצטופפים בתים העשויים מעץ ומבוץ, חנויות ודוכנים, חמורים, פרות וכבשים. את המסגדים, הכנסיות והמנזרים פוקדים מאות אנשים לבושים לבן מכף רגל ועד ראש והריח באוויר משתנה מאזור לאזור- פעם של תבלין, פעם של משהו שרוף, פעם של קטורת או של אבק, אבל לא משנה באיזה מן הריחות מדובר, הוא תמיד חזק ודומיננטי. הטעם של האינג'רה (הלחם האתיופי), של כדורי האורז המטוגנים ושל התבלין האתיופי שמוסיפים לכל המאכלים - ספגטי, פיצה, מרק או דגים, מייצגים עבורי את הטעם של אתיופיה. החום והאהבה קיימים בכל מקום ובשפע, האנשים חביבים וחמים והתחושה היא של זמן אחר".

בתוך כל הפעילויות המדהימות שחווינו באתיופיה, ישנה אחת שהייתה משמעותית מכולן עבורי והיא ההתנדבות ביחד עם חברי פרויקט TEN, בשדה חקלאי באזור. TEN הוא פרויקט שנולד מתוך הבנה שישראל גדלה ובגרה מספיק כך שהיא יכולה לעזור למדינות חלשות ממנה ומצטרפים אליו יהודים מכל העולם אשר מתנדבים במשך שלושה חודשים בערים קשות באתיופיה ובהודו (בעתיד גם בתאילנד ובמקסיקו).

הצוות שלנו התנדב אצל אישה מדהימה בשם ננה, אם חד הורית לשני ילדים. אמנם מרחק של אלפי קילומטרים מפריד ביני ובינה, אך כשתי אמהות חד הוריות, נוכחתי לדעת שהחוויות שלנו דומות לטוב ולרע. בשדה של ננה יש פרה, שתי עיזים, שתי כבשים וארבע ערוגות בהן שתילי עגבניות ובצל. עבדנו בהתלהבות גדולה ויצאנו מגדרנו כדי להספיק לעשות כמה שיותר בזמן שהוקצב לנו. עקרנו עשבים, הבאנו מים מהנהר הרחוק, תקענו יתדות ומתחנו חבלים שסייעו לשיחי העגבניות לצמוח כהלכה.

יום ספורט בביה"ס, פיתוח שדות חקלאיים ותרומת ציוד לימודי ובגדים (צילום: בן מלכה)

כשסיימנו לעבוד בשדה נכנסנו לביתה הצנוע של ננה - חדר קטן עשוי טיט ובוץ, עם מיטה קטנה שבה היא ישנה עם ילדיה ובסמוך, חדר שבו ישן הצאן. תחושת בראשית. בבית אין מים זורמים, חשמל או את כל הנוחות שאליה אני רגילה ועדיין, אני רואה לפני אישה מאושרת, חייכנית שנונה ומצחיקה, שמצליחה לנהל את חייה לבד ללא בעל לצידה ולגדל שני ילדים מחונכים להפליא. בהחלט מעוררת הערצה. ננה עשתה את כל שביכולתה בכדי להקנות לנו תחושה חמה ומשפחתית, כיבדה אותנו בקפה ובדגן שקלתה על האש ואפילו בבירה שהכינה במו ידיה. נפרדנו בחום רב.

במהלך המסע הופתעתי בכל פעם מחדש מהבגרות הנפשית של חברי המשלחת, מהאינטליגנציה הרגשית הגבוהה בפירוש סיטואציות, מהיכולות החברתיות ומהתקשורת המדהימה עם שפה שלישית זרה - אמהרית. התמלאתי גאווה מלהביט בחבורה הזו וברצונם האמיתי לחולל שינוי, מהפתרונות היצירתיים שהצוות מצא לכל הפתעה בדרך ומשיתוף הפעולה הקבוצתי. כן ירבו מעשים טובים כאלה.

בואו גם אתם לעשות קצת טוב! אלפי פרויקטים התנדבותיים ממתינים לכם ביום מעשים טובים, 5 במרס 2013.

• יש לכם רעיון לפרויקט שיכול לעשות טוב? שלחו לנו וננסה להוציאו לפועל ביום המעשים הטובים.
• לפרטים נוספים - "יום מעשים טובים" גם בפייסבוק.