מהאחיות ועד ל"צרעות" - חיילות ארה"ב תמיד שם
ההוראה ההיסטורית להסיר את המגבלה על שירות נשים בקרב בצבא האמריקני הוכרזה רק בשבוע שעבר אך למעשה נשים מסכנות את חייהן בשדות הקטל כבר מאות שנים. מהתחזות לגברים במלחמת העצמאות, עבור בריגול במלחמת האזרחים, וכלה במפרץ הפרסי ובאפגניסטן - שם נפרצו קווי החזית
"נשים הן חלק אינטגרלי מיכולתנו למלא את המשימה", הצהיר בשבוע שעבר מזכיר ההגנה האמריקני היוצא לאון פאנטה, לפני שחתם על הפקודה ההיסטורית שמאפשרת לחיילות לשרת בתפקידים קרביים בחזית. "נשים כבר תורמות בדרכים חסרות תקדים למשימה", הוסיף - ובצדק. נשים אמריקניות שירתו ונהרגו בשדות הקרב של האומה מתחילתה. הן היו אחיות וטבחות, מרגלות, קשריות וטייסות. חלק זייפו את גילן כדי להצטרף לכוחות הנצים כבר במלחמת האזרחים, אך לקבלתן הרשמית ללחימה נדרשו יותר משתי מאות של עובדות בשטח.
"התמריץ העיקרי היה תמיד צורך צבאי", מסבירה קפטן לורי מנינג, שפרשה מהצי לפני 25 שנים ועורכת מחקרים צבאיים עבור ה"מכון לחינוך ומחקר נשים". כדוגמה היא מצביעה על יצירת חיל האחיות של הצבא כחלק מהמאבק במחלות בתקופת מלחמת ארה"ב-ספרד. לאורך היסטוריה ניתן למנות עוד ציוני דרך משמעותיים בשירות נשים בצבא האמריקני.
ההתחלה
הן אמנם לא לבשו מדים אבל הצבא שכר נשים כאחיות, טבחות וכובסות בתקופת מלחמת העצמאות האמריקנית (1775-1783). נשים היו גם מרגלות, קשריות וחיבלו במתקנים בריטיים. הן אלה שנשאו את מסריו של ג'ורג' וושינגטון למפקדים מעבר לקווי אויב.
נשים רבות הלכו מאחורי מחנה החיילים ולמעשה הצטרפו כך למלחמה בעקבות בעליהן, כשילדיהן עמן. חלק תפסו את מקומם של גברים שנפלו בקרב. אחרות התחפשו לגברים צעירים כדי להצטרף ללחימה.
היסטוריונים מעריכים שכמה מאות נשים התחזו לחיילים ושירתו משני צדי המתרס במלחמת האזרחים האמריקנית (1861-1865). קיים רישום של כמה שזהותן נחשפה רק לאחר שנפצעו או נהרגו. ד"ר מרי ווקר זכתה ב"עיטור הכבוד" על שירותה כמנתחת, הרייט טבמן הנהיגה קבוצה של עבדים משוחררים שריגלו אחר חיילי הדרום ועזרו לשחרר עוד עבדים, אליזבת ואן לו עמדה בראש אחת מרשתות הריגול המתוחכמות של הצפון, קלרה ברטון ייסדה את "הצלב האדום" לנוכח התנסותה בטיפול בפצועים במלחמה.
בזכות המחלות
חרף הרקורד שלהן כמתנדבות וכשכירות, נשים לא הורשו לשרת בצבא עד 1901, אז נוסד "חיל האחיות" של זרוע היבשה. גוף זהה נוסד בצי כעבור שבע שנים. מה שהביא לגיוס האחיות היה המחיר הכבד שגבו מחלות הטיפואיד והמלריה שקטלו חיילים רבים יותר משקטלו כדורי הספרדים במלחמה (1898). בזמן המלחמה מיהר הצבא לשכור את שירותיהן של 1,500 אחיות בבתי חולים צבאיים ועל סיפון ספינות. 21 מהן מתו במהלך מילוי תפקידן. לאחר המלחמה, קצין הרפואה הראשי קרא ליצירת חיל סיעוד קבוע עם חיילות מילואים.
לשחרר לוחם
מלחמות העולם הוכיחו שנשים יכולות לבצע רבים מהתפקידים הצבאיים הלא קרביים. הן גויסו תחת הסיסמה "לשחרר גבר ללחימה!". במלחמת העולם הראשונה הייתה זו הפעם הראשונה שנשים שאינן אחיות הורשו להתגייס לצי ולחיל הנחתים (מארינס). הן שירתו כטלפניות, רואות חשבון, פקידות גיוס. חלקן הועברו לאירופה. ועדיין, רק כ-35 אלף נשים, רובן אחיות, שירתו בין חמישה מיליון גברים. הן נשלחו הביתה במהירות לאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק.
אך הן היוו את חיל החלוץ לחברותיהן במלחמת העולם השנייה, שכללו את "נשים מתנדבות לשירות חירום" של הצי ו"חיל הנשים" של זרוע היבשה. היו אפילו טייסות אזרחיות, ה- WASPS, (משחק מילים – ראשי תיבות של טייסות בשירות חיל האוויר וגם "צרעות"). הן הורשו להעביר מטוסים אך לא נחשבו לחיילות חיל האוויר.
הצורך בצבא גדול ומאגר המתגייסים ההולך וקטן מוססו את ההתנגדות לגיוס נשים בקנה מידה נרחב. יותר מ-400 אלף נשים שירתו במלחמה ואיישו כמעט כל סוג של עמדה לא לוחמת, בארה"ב ומעבר לים. בריגדיר גנרל וילמה ואוט, גמלאית חיל האוויר שהייתה אז נערה, זוכרת את התלהבותן של הנשים.
"אמריקה הותקפה", מסבירה ואוט, כיום נשיאת קרן ההנצחה של נשים בשירות. "נשים חשו 'זו ארצי, עליי לסייע להגן עליה'. הן רצו להיות חלק מזה".
מלחמת העולם השנייה הייתה אבן הדרך שהביאה לקבלה רשמית של נשים לשורות הצבא. ב-1948, לאחר דיון נוקב, הקונגרס אישר שירות נשים בכל הכוחות הקבועים ולא רק בזמן מלחמה.
פתיחת שערים
בתקופות שלום נסוג הפנטגון להצבת חיילות ב"עבודות של נשים". הן זכו להזדמנויות מוגבלות לקידום ולא הורשו להיות אדמירליות בצי או גנרליות בזרוע היבשה. אף שאחיות סיכנו את חייהן בקוריאה (1950-1953) ובווייטנאם (1955-1975), הצבא התעקש כי נשים אינן מתאימות לתנאי קרב.
התנועה לשוויון זכויות לנשים הצליחה לגרום לכמה שינויים. ב-1967 ביטל הקונגרס חוק שקובע שנשין לא יהוו יותר משני אחוזים מהכוח הצבאי ופתח בפני הן את אפשרויות הקידום הגבוהות.
אך היה זה רק כשנקטע זרם הגברים המובטח. ב-1973 בוטל הגיוס הכפוי בארה"ב וצבא המתנדבים נולד. אז החל הפנטגון, שסבל ממחסור במתגייסים, לגייס נשים ולהציב אותן במגוון רחב יותר של תפקידים. ב-1975 פתחו האקדמיות הצבאיות, בתי הגידול של הקצונה האמריקנית, את שעריהן בפני נשים. עד שנות ה-80 היו נשים ליותר מעשירית מהכוח הצבאי האמריקני.
החזית הלא ברורה
במלחמת המפרץ (1990-1991) שירתו יותר מ-40 אלף נשים. הן עבדו לצד הגברים כטייסות מסוקים, נהגות משאיות, שומרות בבסיסים ומפעילות טילים. האמריקנים בבית יכלו לראות זאת על מסכי הטלוויזיה. באופן רשמי נאסר עליהן להשתתף בקרבות, אך החזית לא הייתה ברורה. חיילות ונחתות היו בסיכון בכל מקום שבו נפלו סקאדים.
"תמיד אמרו שהציבור האמריקני לא יוכל להתמודד עם נשים ששבות הביתה בארונות", אמרה ואוט, "ובכן, הוא התמודד. גילינו שלא הייתה תגובה נרעשת מהציבור. הם הכירו בכך שהנשים האלה מילו את חובתן. כעם, הסתגלנו לזה".
לאחר מלחמת המפרץ נפתחו בפני נשים תפקידי טייסות מטוסי קרב ושירות על ספינות מלחמה, ומגבלות נוספות על שירות קרבי הוסרו.
לאחר 11 בספטמבר
יותר מ-200 אלף נשים משרתות כיום בצבא – 15 אחוזים מתוך 1.4 מיליונים. המלחמות בעיראק ובאפגניסטן שמו קץ לכל שאפה להרחיקן משדה הקרב.
כשהצבא נאבק לאייש שתי מלחמות במקביל, כל חייל וחיילת נקראו לדגל. אך שדה הקרב שוב לא היה ברור. מורדים יכולים להיות בכל מקום. נשים בתפקידים תומכי לחימה מצאו עצמן בחילופי ירי וליד מטעני צד מתפוצצים. דווקא מגדרן הוא שהפך אותן לחשובות במיוחד בסיורים בקרב אוכלוסיה אזרחית - הן יכלו לדבר עם הנשים המקומיות ולערוך עליהן חיפושים.
ב-2012, בצעד ששיקף את המציאות החדשה, הפנטגון שינה את חוקיו והתיר באופן רשמי לנשים לשרת ביחידות קרובות יותר ללחימה. עדיין נאסר עליהן לאייש תפקידים מסוכנים יותר, כמו חיילי חי"ר או כוחות קומנדו מיוחדים.
ביום חמישי הכריז פאנטה על קצו של האיסור על נשים לשרת בקרב. הוא אמר כי נשים הפכו לחלק אינטגרלי מהשירות, והן לוחמות ונהרגות לצד הגברים. למעשה, 152 נשים במדים נפלו בעיראק ובאפגניסטן. "הגיע השעה שהמדיניות שלנו תכיר במציאות הזו", הצהיר פאנטה.
לפנייה לכתב/ת 
