מנגנים את זה הלאה
"קיבלנו הזדמנות להתחבר וללמוד את נושא השואה בדרך שלנו - דרך המוסיקה. הגענו לסדנאות למידה וביקורים במוזיאון ביד ושם ונחשפנו לחומרים בנושא השואה כדי שהידע שלנו בנושא יעמיק. נפגשנו עם טקסטים של ניצולי שואה ושל יהודים שנרצחו בשואה עד שבחרנו את הטקסטים אליהם התחברנו במיוחד. מרגע זה, החל שלב העבודה המוסיקאלית - להלחין, לנגן ולשיר את השירים שבחרנו". פרויקט מוסיקלי מיוחד להנצחת השואה
פרויקט מו-זיקה (נכתב בהפרדה כדי להדגיש את הזיקה = קשר של השואה והמוזיקה) הוא פרויקט בשיתוף ביה"ס הבינלאומי להוראת השואה ביד ושם ומשרד ההסברה והתפוצות, המיועד לבני נוער שעוסקים ומתעניינים במוזיקה (מנגנים, שרים, מלחינים).
מטרת הפרויקט לאפשר לבני נוער מתחומי יצירה שונים לפגוש בנושא השואה בדרכים בלתי פורמליות ולאפשר לנו להביע וללמוד את הנושא בנוסף ללמידה פורמלית רגילה גם בדרכים חלופיות.
"תחושה של שליחות"
במסגרת הפרויקט קיבלנו הזדמנות להתחבר וללמוד את נושא השואה בדרך בשלנו - דרך המוסיקה. תחילה, הגענו לסדנאות למידה וביקורים במוזיאון ביד ושם ונחשפנו לחומרים בנושא השואה כדי שהידע שלנו בנושא יעמיק. הסדנאות העניקו לנו ערך מוסף ותחושה של שליחות והשתתפות בזיכרון השואה.
בהמשך, נפגשנו עם טקסטים של ניצולי שואה ושל יהודים שנרצחו בשואה עד שבחרנו את הטקסטים אליהם התחברנו במיוחד. מרגע זה, החל שלב העבודה המוסיקאלית - להלחין, לנגן ולשיר את השירים שבחרנו.
"הרעיונות המגוונים והמוזיקליים מביאים את השירים לרמות על"
בזכות הפרויקט, שגרת היום-יום שלי השתדרגה פי כמה, והפרויקט הוא ההזדמנות הטובה שלי להוציא לאור את כל המאמצים והאימונים במשך השנים. לאחר מספר חודשי אימון נעלה הערב (א') מופע מוזיקלי שיורכב מהשירים עליהם עבדנו כל כך הרבה זמן – בערב שמציין את יום השואה הבינלאומי אותם נבצע מול קהל מגוון של צעירים, ניצולי שואה ומשפחותיהם ובני משפחותינו.
"דרך תו אחד ומנגינה מלנכולית"
נשמע קצת הוליווד? ובכן, בשביל בני נוער מוזיקאים, מלאי פוטנציאל וחדורי השראה, זה אכן נראה כמו אשליה חיובית, שאפשר לפרש כעליית מדרגה בדרך לעתיד המוזיקלי. הפרויקט מורכב מקרוב ל-20 בני נוער, המחולקים להרכבים: גיטריסטים, בסיסטים, קלידנים, מתופפים, סקסופוניסט, חלילן וזמרים וזמרות.
העבודה בהרכבים מעצימה, הרעיונות המגוונים והמוזיקליים מביאים את השירים לרמות על, כך שכל אחד מהמשתתפים עובד עם הרכב ומצליח להביע את עצמו בדרכו האישית, תוך הדרכה של מפיק מוזיקאלי מקצועי שמשתתף בתהליך העיבוד של כל שיר ושיר לסוגו, כמו עיבוד רוק, עיבוד פרוגרסיב, מזרחית, מטאל, קלאסי, ג'אז , אינדי ועוד.
ומה עם החזרות? חזרות יש, ויש הרבה. כמעט כל יום, 3 שעות בממוצע - זה זמן הבילוי בחדר החזרות וזה כמובן תלוי בכמות השירים שכל אחד מבצע. בחזרות עובדים קשה, מריצים את השירים ומנגנים שוב ושוב. לא ישנים הרבה, לא אוכלים הרבה, אבל מה שכן - נקשרים ומתגבשים, צוחקים ונהנים, ותומכים אחד בשני. בסוף היום, תמיד חוזרים הביתה עם חיוך גדול ותחושת סיפוק טובה מאוד.
זוהי הפעם השנייה שאני משתתפת בפרויקט, מלחינה שיר ומבצעת גם אחרים וזה שווה כל דקה. אנחנו מעבירים את הלפיד שנקרא לזכור ולא לשכוח, אבל בדרך שלנו - באמצעות המוזיקה, ולפי דעתי, זוהי הדרך הטובה ביותר להגיע לבני הנוער ובכלל, לאוכלוסייה.
הדרך האומנותית, היא זו שסוחפת אחריה את הצופים והמאזינים, ולא פעם אף קיבלתי תגובות מתרגשות מקהל שונה זה מזה, כמו ניצולי שואה, בני נוער ומבוגרים שדרך תו אחד ומנגינה מלנכולית, נגעה בלב אדם, והעבירה כל כך הרבה, בלי לומר הרבה.
- הכותבת היא תלמידת כיתה י"ב בבית הספר המקיף ז' באשדוד
לפנייה לכתב/ת 
