מצרים על סף משבר: "ההתנגדות למורסי מחריפה"
ארגוני האופוזיציה מתלכדים, ההפגנות נגד הנשיא האיסלאמיסטי הופכות לאלימות והתסכול של מחוללי המהפכה החילונים התפוצץ בסוף השבוע. מומחים סבורים שהקיטוב הפוליטי מאיים לערער את השלטון הלא יציב ממילא: "לא מרגישים יד של נשיא"
שנתיים לאחר פרוץ המהומות נגד חוסני מובארק, מצרים שוב בערה בסוף השבוע האחרון. זה לא היה מחזה נדיר, שכן לאורך כל התקופה הזאת - גם לפני הבחירות וגם לאחריהן - ניצלו תושבי קהיר בפרט והמדינה בכלל את הזכות האזרחית החדשה שהתגלתה להם, והפגינו שוב ושוב, בין שזה היה מכוון נגד המשטר החדש ובין שנגד שלטון המעבר הצבאי שקדם לו. ביום שישי שוב יצאו ההמונים לרחובות בקהיר, באלכסנדריה, בפורט סעיד, בלוקסור ועוד כדי לקרוא לנשיא הנוכחי מוחמד מורסי "תסתלק, תסתלק" ו"העם רוצה להפיל את המשטר". האם גל ההפגנות הזה - שכלל בין השאר הרוגים, יידויי אבנים והצתת משרדי האחים המוסלמים - מסמן מאזן אימה חדש בין ארגוני האופוזיציה לבין הנשיא?
מצרים - כתבות נוספות ב-ynet:
- מורסי הכריז על מצב חירום ועוצר: 'ניאבק בפורעים'
- מחריפות המהומות במצרים: 9 הרוגים בסואץ
- אחרי עונשי המוות: 30 נהרגו בהפגנות בפורט סעיד
- ההרג במשחק בפורט סעיד: 21 נידונו למוות
מומחים ישראלים למצרים סבורים שהשיא עוד לפנינו. שגריר ישראל במצרים לשעבר, יצחק לבנון, מסביר שההתלקחות במלאות שנתיים
המניע למחאה הוא מצוקה כלכלית?
"לאו דווקא. הבעיה הכלכלית במצרים היא ברמת המאקרו, כלומר, המצרים לא סובלים מרעב. יש לחם ויש פיתות במאפיות וגם הצבא עוזר. ההמונים יצאו לרחוב מסיבות פוליטיות".
אל השגריר לשעבר לבנון מצטרף פרופסור יורם מיטל, ראש המחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן גוריון, שטוען שמבין כל הסוגיות שמפלגות את מצרים, החמורה ביותר היא הפוליטית, בין האיסלאמיסטים לבין יריביהם, הצעירים שהניפו את דגל המהפכה: "הצדדים נמצאים בעמדות קוטביות מאוד, ואין ביניהם דיאלוג".
לדבריו, מאזן ההישגים של מצרים קטן בהרבה ביחס לציפיות שציבור המתקוממים הציב לפני שנתיים, והציפיות הללו מותירות את רוב החברה המצרית פסימית ומוטרדת משלושה משברים שמתחוללים במקביל.
כתבות נוספות בערוץ החדשות של ynet:
- מוחו של אריאל שרון הגיב לתמונות קרוביו
- בכירים בליכוד: נתניהו רוצה את בנט בממשלה
- ביום השואה: ברלוסקוני שיבח את מוסוליני - ונרדם
"הראשון נובע ממחלוקת סביב החוקה שהוביל מורסי", הוא אומר. "המשבר השני הוא המשבר הפוליטי בין שני המחנות, והמשבר השלישי נוצר על ידי קבוצות קטנות של צעירים שיוצאות לרחובות. לדוגמה, אוהדי קבוצת הכדורגל אל-מסרי בפורט סעיד, שגרמו לתוהו ובוהו בסוף השבוע. לכל אלו צריך להוסיף את התחושה שאין יד שולטת ומכוונת במצרים. לא מרגישים שיש שם יד של נשיא. עולה הרושם שמורסי עדיין מתפקד כחבר של איגוד מסוים ולא כנשיא".
המבחן של משטר מורסי: מה יעשה הצבא?
בהכללה גסה, המפה הפוליטית במצרים מתחלקת לשניים: השלטון שבידי האחים המוסלמים ואיתם הסלפים האיסלאמיסטים, ומנגד האופוזיציה, הכוללת את הארגונים שהניפו את דגל ההתקוממות בכיכר תחריר, אבל כעת מרגישים שגנבו להם את המהפכה.
לבנון, מה יחסי הכוחות בין שני הצדדים?
"הפופולריות של האחים המוסלמים בקרב הציבור קטנה והולכת. על רקע זה, ייתכן שארגוני האופוזיציה יתחילו להתאגד. אם אכן יתקיימו בחירות לפרלמנט באפריל, ייתכן שהם ירוצו יחד. הגוש האופוזיציוני מורכב מליברלים שאינם דוגלים באלימות או בהורדת השלטון בכוח, אבל הם מגובשים כעת יותר מבעבר ויש להם תביעות קשות ממורסי, שאותו הם בכל זאת רוצים להוריד".
לפי פרופ' מיטל, יחסי הכוחות בין האיסלאמסיטים לבין יריביהם מתאפיינים בכך שבעוד הראשונים מאורגנים עם תנועת האחים המוסלמים, שפועלת יותר מ-80 שנה, מחנה האופוזיציה סובל מפיצול ומחלוקות לגבי השאלה מי אמור להנהיג אותו. המשותף להן הוא רק הרצון להפיל את משטר מורסי. מיטל: "אבל המטרה הזו מצליחה ללכד המון כוחות מתוך המתנגדים, כך שלא הייתי מזלזל בכוח של האופוזיציה".
לאורך סוף השבוע טענו המוחים שאם דרישותיהם לא ייענו, הם יקראו לציבור הרחב לחדש את המחאה האזרחית בהיקפים גדולים החל מיום שישי הבא. מנגד, מורסי כינס מיד את המועצה לביטחון לאומי ובעצם אמר למתנגדיו כי אם המחאה שלהם תביא לערעור הסדר הציבורי - הוא יחזיר את מצב החירום. "צריך לזכור שזה היה אחד המאפיינים של משטר מובארק שנגדם קמה ההתקוממות האזרחית",
אומר מיטל.
ונראה שמורסי ייענה לדרישות של האופוזיציה?
"לא, לכן המשמעות היא שאנו נמצאים על סף של משבר רציני מאוד. מה שקרה בסוף השבוע לא דומה לגלי המחאה האחרים מהשנתיים האחרונות. ההתנגדות למורסי מחריפה בחמשת החודשים האחרונים באופן דרמטי. מורסי, המשטר שהוא מנהיג ותנועת האחים המוסלמים הפכו ליעד".
הן פרופ' מיטל והן השגריר לשעבר לבנון מסכימים שהצבא המצרי שומר על ניטרליות בינתיים. "כמו בתקופת מובארק, הצבא התחייב לשמור על ביטחון המדינה ולכן הוא לא מפזר הפגנות. זה לא תפקידו והוא לא רוצה בזאת", אומר לבנון.
מיטל: "זה תלוי אם מצב הפנים יידרדר או שיישאר במצב סביר. אם יימשכו עימותים קשים במרחב הציבורי, אז הצבא החדש והמפקדים החדשים שלו, שהתמנו על ידי מורסי, יעמדו במצב קשה ויידרשו להתערב".
לפנייה לכתב/ת 
