לא רוצה סקס, לא זוגיות, רק שתאהבי אותי באמת
אני באמת אוהב את הקטע של הפרפרים בבטן, את ההתאהבות הראשונית. אני אוהב גם את ההתחלה בגלל כל אותן הפעמים בהן אני מתאמץ כל כך להצחיק אותה (ואין מאושר ממני כשזה מצליח)
אני לא רוצה סקס. באמת שלא. זה מה שהייתי אומר לה אם הייתי רואה אותה עכשיו. אבל איך אני יכול להגיד לה דבר כזה? אפילו אני לא הייתי מאמין לעצמי...כל מה שאני רוצה עכשיו זה להיות לידה, לשכב איתה באותה מיטה ורק לחבק אותה, או להסתכל עליה בזמן שהיא רואה טלוויזיה ומחייכת.
לא יודע מה זה, אולי משהו באוויר, אבל פעם בכמה זמן אני מרגיש את הצורך הזה. אני לא רוצה מערכת יחסים כרגע, וזה גם לא צורך פיזי במובן המיני. סתם רוצה לאהוב קצת ושיאהבו אותי.
להיות בתוך הרגע
זה לא בגלל הבחורה הזאת ספציפית. היא אמנם הדליקה את הרגש, אבל אני לא מאוהב בה. משהו בה מעורר בי את הרגשות האלה, אבל זאת לאו דווקא היא שהייתי רוצה לאהוב. אני אפילו לא יודע איך להסביר את זה.
אני חושב שאני פשוט רוצה את החלק הרגשי, את החיבוק, את המבט בעיניים. אני רוצה ללטף אותה בעורף, להרגיש את הרגליים הקרות שלה מתחת לשמיכה, ולחמם אותן קצת עם שלי.
רוצה שתהיה מוזיקה טובה עם איזו בלדת רוק שתגרום לי לרצות להרגיש שאני יכול להישאר איתה שנים באווירה הזאת, ולהגיד תודה על שאני חווה את הרגע הזה איתה. אני רוצה את ההרגשה של האהבה, אבל בלי כל המסביב.
אבל זה הזוי. איך אפשר להגיד לבן אדם שאתה רוצה ממנו חלק ואת השאר להשאיר בצד? איך אומרים לבחורה שאתה רוצה לאהוב אותה ושהיא תאהב אותך, אבל לא כלום מעבר? ואל תגידו לי לשקר. אני ממש לא הטיפוס שישקר לבחורה כדי להשיג אותה. וחוץ מזה, מה הרעיון בלהיות עם מישהי אם אינך יכול להיות מי שאתה באמת?
אני לא חושב שיש בחורה שלא רוצה מערכת יחסים נורמלית עם מישהו שיאהב אותה, ומוכנה להתפשר רק בחלק מהעניין. וגם אם יש בחורות שלא רוצות מערכות יחסים, אני לא חושב שהן הטיפוס שרוצה לשכב במיטה עם מוזיקה רומנטית, ולהסתכל אחד לשני בעיניים. ואני גם לא חושב שהן יוותרו על הקטע המיני.
פרפרים
אני באמת אוהב את הקטע של הפרפרים בבטן, את ההתאהבות הראשונית. להסתובב ברחוב ולהרהר בה, לתהות איפה היא כרגע ומה היא עושה. כשהכל עדיין לא ברור, ואני רק מתחיל להכיר אותה, ללמוד מה היא אוהבת. אני אוהב גם את ההתחלה בגלל כל אותן הפעמים בהן אני מתאמץ כל כך להצחיק אותה (ואין מאושר ממני כשזה מצליח).
אני אוהב את זה, שאני - שאף פעם לא מקשיב למילים בשירים, פתאום מתחיל להקשיב, ומגלה שכל השירים נכתבו עלינו. שפתאום הצלצול שלה בטלפון עושה לי כל כך טוב שאני רץ מהסלון הכי מהר שאפשר, רק כדי לענות ולשמוע את ה"הלו" שלה.
או כשאני סתם ממשיך לדבר גם כשאין נושאים, רק כדי לא לסגור את הטלפון. אני אוהב את זה שלפני השינה אני חושב עליה כל כך הרבה, עד שהיא הדבר האחרון שאני נרדם איתו, והמחשבה הראשונה שאני מתעורר איתה.
כן, אני במצב הרוח הזה...בקרוב זה יעבור, עד הפעם הבאה. זה ממש מתסכל. אבל איך אני יכול להגיד לה את זה?
בואו להיות חברים של ערוץ יחסים בפייסבוק
לפנייה לכתב/ת 
