ספרות זולה ונדירה: "מתאגרף חיפושית"

קשה שלא להתרשם מכמות הכישרון המתפרצת בספר הביכורים של הסופר האנגלי נד באומן "מתאגרף חיפושית". היא תופסת אותך מהעמוד הראשון (של הספר עצמו, לא של עמוד ההקדמה המיותר). זה ניכר לא פעם בכותבי ביכורים, אותה תחושה שעולה מהטקסט, כאילו הם חיכו ואגרו וצברו, עד שהגיע הרגע, השסתום הוסר, ואנרגיה פואטית בועטת ומסחררת השתחררה לחלל. אפשר לכנות זאת במידה מסוימת, הצד הרוקנ'רולי של הספרות.

לפעמים אותה אנרגיה לא מתפזרת באופן ובמינון הנכון, כפי שקורה לא פעם גם בספר הזה, אבל עדיין היא כה חד-משמעית, כה כובשת ומפעימה, שקשה שלא להתפעל ממנה, ולסלוח על כמה דימויים כושלים לצד כאלו מבריקים, וכמה סצנות מייגעות, לצד לא מעט סצנות כבירות. למעשה, יש משהו בכתיבה ובאנרגיה הזו, שלפעמים עולה רצון להניח יד מטאפורית על כתפו של הכותב, להגיד לו משהו בנוסח: זה בסדר, אתה מוכשר, אבל תירגע קצת, תוריד קצת רגל מהגז. אצל באומן, גם כשזה קורה, זה בהחלט לא מהווה גורם מעכיר בחוויית הקריאה.

"מתאגרף חיפושית". הצד הרוקנ'רולי של הספרות

"אגרוף חיפושית" מספר את סיפורו של קווין פישי, אדם הסובל מסתמונת הגורמת לו להריח כמו דגים מסריחים, ויש לו גם אובססיה לחפצים נאצים עתיקים, בהם הוא מנסה לסחור באינטרנט - מה שמוביל אותו להרפתקה ביזארית, פלילית ואפלה, ששורשיה בתקופת השלטון הנאצי. כשמדען ביזארי לא פחות בשם פיליפ ארסקין, בניסיונותיו להגיע לתהילה וגם להרשים את אדולף היטלר, הינדס גנטית חיפושית מיוחדת, שכשהיא משיקה כנפיה - הן מקבלות צורה של צלב קרס.

אבל לא זאת בלבד, מדובר בחיפושית-על מבחינה גנטית, שהשאירה מאחור בעזרתו האדיבה של ארסקין כל מיני תכונות בינוניות של צאצאיה, והיא מסוגלת לנבור ולדגור מתחת לאדמה במשך עשרות שנים, לכרסם את שורשי כל הדברים, את עוגניה החרישיים של הציוויליזציה, וכמובן לכבוש את העולם. לצורך המחקר, ארסקין שיעבד מתאגרף יהודי גמד בעל נטייה קשה לאלכוהול והרס עצמי, והוא עושה עליו מחקרים, מקיים איתו מערכת יחסים מינית סאדו-מאזוכיסטית, ומביא אותו בקליימקס ההיסטורי לטירת הוריו, לאירוע של חביבי וחובבי המפלגה הפאשיסטית הבריטית.

נאציזם שלא הכרנו

הספר בנוי על שני צירים; ציר ההווה בו קווין פישי מוצא את עצמו באופן מפתיע ונמהר תחת איומי אקדח של מתנקש וולשי, ויוצא מתוך בועת הצחנה הקיומית שלו, בחיפוש אחר פתרון לתעלומה בין נבכי הארכיטקטורה הבריטית המפלצתית. וציר העבר, בו אנו נחשפים בהדרגה לעולמו המבעית וחסר חוט השדרה הרגשי של ארסקין, שגם לאחותו הכובשת והפתיינית, יש תפקיד די נכבד בשינוע העלילה.

באומן יצר עולם מופרע ובלתי ריאליסטי בעליל, אבל זה גם סוד קסמו. הוא בחר להתעסק בטירוף הנאצי לא בצורה המאז'ורית המוכרת, לא דרך ההשמדה ההמונית והאגוטריפיות הצבאית-מדינית, אלא דווקא דרך הצד ההגותי-מדעי המזוויע שלה, הרי היטלר היה גם, במובן מסוים, פריק של מדע, ותמך ופירגן בנסיונות של מדענים להשביח גזעים ולעשות מניפולציות בעולם החי.

אגב, ידוע במיוחד מקרה עליו היה אחראי דווקא הרמן גרינג, ששיחרר ב-1934 כמה דביבונים שיובאו מצפון אמריקה כדי להעשיר את עולם הבר של הרייך, ולספק לציידים המשועממים חיה לירות בה, ובכך לאמן אותם לפני שינסו זאת על אנשים. לפני חמש שנים גרמניה היתה אובדת עצות, נוכח מאות אלפי דביבונים שהחריבו יערות.

בכל מקרה, באומן לא רצה לטרחן את הקורא במשימות תחקיריות אדירות טווח, אלא דווקא יצר עולם מגוחך, גרוטסקי וסלפסטיקי. מצד אחד, אנו קוראים ויודעים שזו מעשייה מופרכת. מצד שני, יש בה משהו מושך ומסקרן, אף על פי שהעלילה עצמה, סיפור המבנה, היא בהחלט לא הצד החזק. למעשה, היא קצת בנאלית וחסרת ממד של הפתעה אמיתית, אבל איכשהו - היא מתאימה במדויק לעולם הטראשי שבאומן יצר.

כי זהו "מתאגרף חיפושית": טראש ספרותי משובח, וככזה, דומה שהוא שואב את השראתו, המודעת או הלא מודעת, דווקא מסרטים של קוונטין טרנטינו (לאו דווקא מ"ממזרים של כבוד" המתבקש). משהו בנקודת המוצא הפוסט-מודרניסטית שלהם דומה. מדובר בצורת בידור עילית וצולפנית, לאו דווקא ביצירת אמנות הבאה לומר משהו רציני על מצבו של האדם. אבל כן מדובר על יצירה בידורית מהוקצעת ומפעימה, שמהווה איזושהי אספקלריה תרבותית לעולם בו אנו חיים, ולתרבות שאנו יוצרים וממנה ניזונים.

זהו עולם פרוע של דם, אלימות, מוטציות וסקס ביזארי, שלוקח בחשבון שקשה כבר

לזעזע ולהפתיע אותנו כקוראים (וכצופים), ולכן משלב בקטעים קשים אקסיומטית, גם המון הומור שחור ושנינויות. זה עולם נטול היררכיות, ועולם בו אין טוב ורע מוחלטים, אלא הרבה אפור ססגוני שזורם באמצע ללא הרף. עולם בו דמות יכולה מצד אחד להפגין אקט רצחני וחסר כל מוסר, תוך כדי שהיא מדברת על שירים של מדונה או סימפוניות של שונברג.

לטראש יש בהחלט מקום מכובד בספרות, במיוחד אם הפרמטרים לכל סוגה הם קודם כל פרמטרים של איכות. באומן אכן מציב רף מרשים ומעורר התפעלות של איכות, ובורא עולם טראשי מטורף, עוקצני וקומי, ובעיקר מספק חויית קריאה בידורית איכותית. אם יוצאים מתוך נקודת הנחה שלא כל ספר צריך להיות יצירת מופת מאלפת, ויש גם מקום לקריאה אחרת, "מתאגרף חיפושית" הוא בהחלט בחירה מצוינת עבור סוג קריאה כזה.

"מתאגרף חיפושית", מאת נד באומן. מאנגלית: שרון קרמנר, הוצאת סאגה, 249 עמ'.