"מצב האומה" סוגרת עונה עם שיוויון בנטל

העונה החמישית תיזכר כעונה שבה השלימה "מצב האומה" הקפה, היום (ד') בפרק הלקט שחתם את העונה, היא עברה סופית מהשוליים לקונצנזוס. עברו הימים בהם יכולת להרגיש אנין או חתרני כשאמרת שאתה צופה ב"מצב האומה". מעכשיו מדובר בתוכנית לכל המשפחה, ותודה לאלוהים (שאין), שבינתיים האיכות שלה לא נפגמה.

מה עוד קורה בערוץ הטלוויזיה של ynet:

"מאסטר שף": זה לא תנור, זה כור היתוך

מאחורי הקלעים: מתכוננים לאקס פקטור ישראל

"בלתי הפיך": הורות מאוחרת יוצאת מהארון

זה התחיל עם ההודעה של "רשת" על הורדת התוכנית, והאביב העברי שהגיע בעקבותיה: התקוממות עממית שהחזירה את "מצב האומה" ללוח השידורים עוד לפני שהספיקה לרדת ממנו, ותודה לאל שמישהו ב"רשת" אשכרה מבקר מדי פעם בעמוד הפייסבוק שלהם. בשתי העונות האחרונות היא גם זכתה, לעת זקנה, למקפצה יפה של "The Voice", אולי לא בדיוק קהל היעד של "מצב האומה". אבל השיבוץ שחשף אותה לעוד קהלים והרים תרומה יפה לרייטינג של התוכנית.

סאטירה מוצלחת. טוב למנחים וטוב לאורחים (צילום: בני דויטש)

היתרונות של "מצב האומה" מוכרים: תוכנית אולפן בעלות נמוכה יחסית, שתי תוכניות בשבוע במחיר של אחת, פאנליסטים וכותבים משוחררים ואמיצים שלא מהססים להיכנס בנפתלי בנט מחד, ובחנין זועבי מאידך. בעונה הזאת הם קיבלו אקסטרה-בונוס בצורת יאיר לפיד. שליין, שחייב ללפיד את הבוסט מתחילת הקריירה שלו כשהגיש אצלו פינה, לא היסס להוביל את קמפיין ההכתרה של לפיד למלך, או להסתלבט עליו כשהחליף אותו בפרומפטר שקוף.

גורי אלפי מלך

זה נכון שגורי אלפי הוא האס של "מצב האומה". חלק משמעותי מה-DNA שלה יושב על הכתפיים הצרות שלו. אם להאמין להייפ, גם "קשת" חושבת ככה, והיא ניסתה לקנות אותו לטובת "ארץ נהדרת", אלא ש"רשת" השווו והעלו - ועכשיו הוא חתום לעוד שתי עונות ב"במצב האומה". ממילא מדובר בפורמט המושלם בשבילו. הדמות שגורי אלפי מגלם הכי טוב היא גורי אלפי, ו"ארץ נהדרת" לא היתה מאפשרת לו לגלם את עצמו.

• עוד ביקורות, כתבות וראיונות - בעמוד הפייסבוק שלנו 
  

הרגעים הספונטניים בהם הוא דוהר על בדיחה מאולתרת או דוחק את גבולות האסתטיקה (השיא היה כשהוא חיקה לסבית מלחכת) גורם לשאר חברי הפאנל להמריא. אם כל אלה הם תוצאה של היעדר חיי מין, ב"רשת" צריכים לוודא שההתנזרות שלו לא תוגבל רק להתנזרות מזכייניות אחרות.

ארץ מי? "מצב האומה" כבשה את הצופים

כן, אבל.. אם נשים רגע בצד את הנוכחות הדומיננטית מאוד (אני מתארת לי שלפעמים מדי) של אלפי, מי שרשם את השינוי המשמעותי השנה הוא דווקא ליאור שליין, שהצליח בעונה החמישית לוותר על כמה מעצורים, והרשה לעצמו לשחרר קצת חבל. שליין של העונה החמישית נראה הרבה יותר זורם, אם להשתמש בביטוי מתחום הדייטינג, והרבה פחות מכני ועצור. גם הגמישות שגילה כשמרב מיכאלי השתרבבה לבנק המטרות של התוכנית, עשתה לו רק טוב. נכון שהפאנל היה עדין איתה, וכששליין עקץ בעניינה הוא לרוב עקץ את עצמו, אבל היה כיף לראות אותו חורג מהתדמית הזהירה והמדודה שלו.

"כן...אבל", מחכים להם בעונה חדשה(צילום: טל גבעוני)

זאת היתה עונה טובה גם לפוליטיקאים שהתארחו בתוכנית והרוויחו חשיפה יקרה.

לפעמים הם היו יותר מדי טובים, כמו אריה אלדד, יריב לוין או מירי רגב, שהשאירו את הפאנל המום וחסר מילים. לא פעם היה מפתיע (ומבהיל) לגלות שאנשים עם דעות קיצוניות וחשוכות הם למעשה אנשים נעימים חברתית, שעוברים מסך. יותר מפעם אחת דווקא אנשים כאלה התבררו כאורחים מוצלחים יותר - כריזמטית ותסריטאית - מאורחים שפונקו על ידי הפאנל משום שהיו יותר קרובים אליו בדעותיהם. מה זה אומר? בעיקר משהו על כוחה של הטלוויזיה, לא משהו שקנדי וניקסון לא ידעו כבר מזמן.

"מצב האומה" מסיימת את העונה הזאת כשהיא בשיאה. היא שמרה על רעננות ושובבות שמוכיחים שהפאנליסטים שלה באים ליהנות ולא רק לתת עבודה. אם להאמין לתחזיות "מצב האומה" תחזור כבר במאי עם עונה חדשה, ואם היא תספק סאטירה מוצלחת כמו זאת שנגמרה הרגע, אז נוכל להגיד שבהחלט התקדמנו בגזרת השוויון בנטל. וגם: אהבנו מאוד את ההומאז' לכותבים. זה היה במקום.