כישלון ההילר: 'חוזרת לרופא עם הזנב בין הרגליים'

התינוקת שלי יפהפייה, מתפתחת היטב, ערנית, פעלתנית וישנה מעט כל כך - כאילו מנסה לפצות את עצמה על מה שהחסירה בשבוע הראשון לחייה . אני מוקסמת ממנה, אבל מותשת.

כשהיא סופסוף נרדמת אני נרדמת איתה, בכל שעה ביום, ושוכחת לאכול. שטויות, אני חושבת, בטח זה ככה אצל כל האמהות הטריות.

איך הכל התחיל? הטורים הקודמים של יעל:

• "כמה זמן חיים עם זה?"; יעל מקבלת אבחנה קשה
  

• דמעות אשמה: המחלה הקשה של יעל עברה לתינוקת 
  

חצי שנה לאחר הלידה עשיתי בדיקות לקראת ביקורת אצל ד"ר ק', הנפרולוג עם פני האל היווני. התוצאות שחורות משחור. חזרתי על הבדיקות, אולי קרתה טעות? זאת לא טעות. תפקוד הכליות שלי הידרדר באופן דרמתי.

אי אפשר להכחיש את המחלה

ד"ר ק' מחשב את קצב הסינון הכלייתי, ומסתבר שאני בדרגה שלישית של אי ספיקת כליות כרונית, שתסמיניה העיקריים הם עייפות, חוסר תיאבון, יתר לחץ דם.

ד"ר ק' מורה לי לעבור לתזונה דלת מלח ודלת חלבון. הטיפולים לא יעצרו את המחלה אבל אולי יעכבו מעט את ההידרדרות, הוא מסביר. כדי להתאים טיפול למחלה אני צריכה לעבור שוב ניקור כליה, כדי שיראו מה קורה בה.

מה שרואים בבדיקה הפתולוגית מאשר את חששם של הרופאים. המחלה התפשטה והחמירה, אבל עדיין יש רקמה במצב הפיך שניתן להציל.

המחלה מתחילה לקבל נוכחות ממשית בחיי. כבר אי אפשר להמשיך להעמיד פנים שאיננה קיימת. הכדור הקטן נגד לחץ דם שאני צריכה ליטול מדי יום מסמל בשבילי את ההכרה הרשמית בכך שהפכתי לחולה כרונית. אני לא מכירה אף אחד אחר בגילי אז, 30, שנוטל כדורים ללחץ דם.

ד"ר ק' מסביר שהנוגדנים שתקפו את הכליות של בתי ע' תוקפים כעת את הכליות שלי. אני לא מצליחה להבין איך זה קרה, ואני חושדת שגם הוא לא. הוא לא מכיר מקרה כזה וגם לא מצא בספרות הרפואית.

הרופא מציע טיפול משולב של סטרואידים במינון גבוה וכימותרפיה במינון נמוך, טיפול שעוזר בחלק מהמקרים של זאבת, מחלה דומה יחסית. אני נבהלת ומסרבת, והולכת הביתה אבלה וחפוית ראש כדי להתייעץ ולחשוב.

אי אפשר להעמיד פנים שהמחלה לא קיימת. יעל גליל בתקופת הגילוי(צילום: אלון גליל)

טבעונים, הילרים, רופאים סינים

נכנסתי לסחרור של עצות מבלבלות. כל מי שמכיר אותי מפנה למומחה שיציל אותי, ולפעמים אפילו סוחב איתי איתו לשם. מסתבר שכמעט לכל אחד יש דמות כזו, מעין שמאן, שהוא מאמין בכחותיו או בידע המרפא שלו.

מרפא טבעוני אחד, מהידועים בארץ (כיום כבר ז"ל), אמר שלא יוכל לטפל בי כל עוד איני מוכנה להתכחש לאבחנה שניתנה לי על ידי הרופאים ולהבין שהמחלה באה עליי בגלל תרופות שנטלתי בילדותי נגד אסתמה.

הגעתי למרפא טבעוני אחר שאמר שהוא גם רופא בהכשרתו. ישיש אפור, דקיק וכפוף שנראה בן 100. נחרדתי כשגיליתי שהוא בן 67! הוא מדד ורשם את משקלי וגובהי, חישב ואז הכריז: מצוין, את רזה (לא יותר פשוט להסתכל?). אחר כך הכתיב לי דיאטה טבעונית, אורגנית ומקרוביוטית. הוא גבה תשלום מופקע והזמין לביקור נוסף.

הקפדתי באדיקות על הוראותיו. במשך כמה חודשים לקחתי לעבודה ירקות מאודים עם גרעיני חמניות ולחם מלא, איבדתי במשקלי במשקל ונחלשתי. מאוחר מדי גיליתי שהתפריט הטבעוני שהכתיב לי עתיר אשלגן וזרחן, וממש מסוכן לחולי אי ספיקת כליות שאינם מסוגלים לפנות את המינרלים הללו מגופם - והם עלולים לגרום לתופעות מסוכנות עד כדי מוות.

במקביל קיבלתי אחת לשבוע טיפול מזוג הילרים שמישהי סיפרה לי שהם עושי פלאות. הם העבירו את ידיהם מעל גופי והבטיחו שתוך מספר שבועות אחלים.

בין לבין נועצתי גם ברופא סיני שרשם לי כמוסות משונות ושיקויים. מפלס חשבון הבנק שלי ירד, אבל זה לא הפריע למפלס הקריאטינין בדמי, המדד לתפקוד הכליות, להמשיך לטפס מעלה בהתמדה.

חתמתי את שלב הטיפולים האלטרנטיביים בחיי וחזרתי אל הרופאים הקונבנציונלים עם זנב מקופל בין הרגליים, נכונה להתחיל בטיפול שהוצע לי.