"בוס בהסוואה": גם המסר האמיתי מוסווה

בימים בהם עשירי הארץ זוכים לתספורות חינם, הפער בין עניים לעשירים הולך וגדל כמו גם האיבה ומעמדות הם כבר מזמן לא עניין לאנגליה של המאה הקודמת, "בוס בהסוואה" - סדרת הדוקו-ריאליטי החדשה של "רשת" שעלתה אמש (ה', 21:00, ערוץ 2) - היא עוד תוצר של תקופה: פורמט שנבט בבריטניה והפך ללהיט אמריקני מגיע גם לפה, ומעניק לקודקודי חברות מסחריות הזדמנות להתרועע בעסקים שלהם במסווה של עובד פשוט. ההסבר שניתן לעובדים לגבי המצלמות המלוות אותם, כמה אירוני, הוא שמדובר בסרט תיעודי על מובטלים.

ביקורות טלוויזיה נוספות ב-ynet:

• "מצב האומה" סוגרת עונה עם שיוויון בנטל

• "מאסטר שף": זה לא תנור, זה כור היתוך

• "הריקוד האחרון של קלרה": הבמה עקומה

  
  

כמו רוב סדרות הריאליטי, גם "בוס בהסוואה" היא פרשנות עדכנית לאגדה קלאסית. את הסיפור על המלך שהתחפש לאזרח פשוט ויצא לשוטט בקרב עמו כדי להשכיל אנחנו הרי מכירים. אז עכשיו זה אותו הדבר, רק עם המלך החדש. לא זה ששואל איפה הכסף - זה שכבר מצא אותו.

על פניו מדובר בסוג של תיקון: הבוס יורד ממרומי המשרד הממוזג שלו ומתוודע לקשיי היום של העובדים הכי זוטרים - אלה שמדשדשים בתחתית שרשרת המזון, מקבלים ארבעה שקלים לחדר, מטפסים קומות ברגל כדי להביא מגבות נקיות. הוא פוגש - איך לא - רק בעובדים מסורים ונאמנים, שמוכנים לתת את הנשמה בשביל העסק, אבל עדיין לא מתוגמלים כראוי.

מתוך "בוס בהסוואה". ומה יהיה על העובדים שלא נראו על המסך?

נדמה ש"בוס בהסוואה" מחזירה בתשובה את המנהל מהאולימפוס, הופכת אותו לאדם טוב יותר. אבל בעצם מדובר בשיר הלל לבוסים באשר הם: נשים לרגע בצד את השאלה המתבקשת - האם החברה המסחרית המסוקרת זורקת כמה שקלים לקופת תקציב הסדרה, ואם כן, איזו השפעה יש לזה על סוג החומר המצולם שנערך פנימה? עזבו שניה את העובדה שמדובר בשעה ארוכה שבמהלכה שם החברה מוזכר אינספור פעמים, באופן שגורם לאייטמים קנויים בתוכניות הבוקר להיראות כמו היושרה בהתגלמותה, שעה ארוכה שמרגישה כמו פרסומת אינסופית וחיובית למותג. אפילו אם נתעלם מכל אלה ונתייחס לנרטיב עצמו, משהו ב"בוס בהסוואה" יוצר אי נוחות גדולה בתחתית הבטן במהלך הצפייה.

המשהו הזה מתבהר בסוף כל פרק, אז מזמן אליו הבוס שהשיל מעליו את ההסוואה את העובדים שבאו איתו במגע במהלך הטיול המעניין שלו בשדרת מעמד הפועלים. הוא מתגמל אותם נקודתית - מעניק להם מענקים, מאפשר

להם הגשמת חלומות פעוטה (מעכשיו נרשה לך להכין את העוגיות של סבתא שלך במלון! אשלח אותך לאולפן על חשבוני!). העובדים נרגשים עד דמעות מהנדיבות, שהיא בעצם לא יותר מתקציב הכיבוד של ההנהלה.

תגידו - עשו פה משהו טוב, למה להתלונן? אבל המעשה הטוב הזה, שנעטף בפטרונות אין קץ, הוא לא יותר מעוד נביחה צינית של כלב הנחייה של הקפיטליזם. אותם עובדים ספורים שהתמזל מזלם והופיעו בטלוויזיה יקבלו את העונג לנשק את ידי הקיסר ולאכול מידיו את הלחם ("למה מי אני?", דמע ויקטור, עובד הבריכה של המלון האילתי, כשנודע לו שיקודם). השאר יצטרכו להמשיך לחלום על היום שבו פיית הטלוויזיה תיגע גם בהם ותגאל גם אותם.

• ומה אתם חשבתם? ספרו לנו בעמוד הפייסבוק שלנו