פורמולה בס"ד: חרדיות מעצבות מכוניות

אמנם אין להן מנוע, אבל בסיוען של זוג רגליים הן בהחלט נוסעות. הן לא בגודל סטנדרטי, אבל אדם אחד בהחלט יכול לשבת בהן. אלה היו שני תנאי היסוד שהוצבו בפני קבוצת נשים חרדיות, טרם החלו בתכנון והרכבת המכוניות כחלק מלימודיהן במגמה החרדית הראשונה בעולם לעיצוב תעשייתי.

 << כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו  >>

• תקנון הפאות: לא ארוך, לא פזור, לא "טבעי"
  

דיסקים הפכו לגלגלים, מושב כסא הוצב כגגון, וקרטונים הוסבו לשלדה, כדי להרכיב את שיירת המכוניות הממוחזרות, המוצבת מהיום (א') בקניון איילון ברמת גן, שעוצבו כולן על ידי נשים חרדיות שאגב, לא נהגו מימיהן ברכב - פשוט משום שאין להן רישיון נהיגה.

הראש החרדי ממציא לנו פטנטים

"אין יותר חרדי מלקחת אשפה ולהפוך אותה למשהו יצירתי". מכוניות מהתערוכה

לדבריה, יש בחיי היומיום של אישה חרדית ממוצעת, כדי להכשיר אותה להלך המחשבה הנדרש למעצב. "למצוא פתרונות לבעיות אחסון, כמו איפה לאפסן סוכה או כלים של פסח, בדירות שהן סטנדרטיות ומטה, ומכילות משפחות גדולות - זה דורש הרבה יצירתיות ותחכום", ברק אומרת.

"גם התעסקות עם חומרים נפסדים היא בעלת אופי מגזרי. אין יותר חרדי מלקחת 'אשפה' ולהפוך אותה למשהו יצירתי. אשפה או מוצרים פגומים ממפעל הופכים על בסיס יומיומי, למשהו אחר. אפילו הקטע של התערוכה והתצוגה מאוד מתחבר לי, כי כשאנחנו מוצאות פטנט טוב שעובד, אנחנו ישר רצות לשתף את החברות".

חרדיות מעצבות עם אש בעיניים

הוא התגלה בסופו של דבר כקרוב מאוד להוויה החרדית. המכוניות שעיצבו הסטודנטיות הן, למעשה, מעין "בימבות", מוצר בסיס בכל בית חרדי. שהרי נסיעה ב"בימבה", בעיקר בשבתות, כשמורדות הכבישים של בני ברק וירושלים ריקים - היא חוויית ילדות המוּכרת לכל פעוט בן המגזר.

"זה הכי 'בימבה' שאפשר, רק למבוגרים", צוחקת ברק, "ו'בימבה' זה כיף לא נורמלי. גם אני, בלילה, בשקט, כשהילדים ישנים, ככה בספונטניות, יכולה לגנוב סיבוב בבית על ה'בימבה'. זו חוויה כיפית גם למבוגרים, חזרה לרגע קטן של אושר ילדותי".

גם עבור דבורה פוקס (28) הייתה בניית המכונית חוויה נוסטלגית ומלאת חדווה. "עבודת הצוות הייתה מדהימה. נזכרתי במכוניות מקרטון שהייתי עושה עם אמא כהפעלה יצירתית בחופשות - כל הקטע הילדותי התפרץ פה בענק. היינו שם עם אש בעיניים, חבורת בנות בגילאי עשרים ושלושים פלוס, נשואות, אימהות, עושות תחרות בין המכוניות. הפרויקט הזה החזיר אותנו אחורה, במובן החיובי".

בני ברק זה העתיד

"אבא שלי באופן קבוע ממציא כמה פטנטים בשנה", מספרת יטה, תלמידה במגמה, תושבת בני ברק בת 25 ואם לשלושה. "היו לו כמה רעיונות טובים שדרשו ליטוש מקצועי. מאוד רציתי לממש אותם למוצר שאפשר לרכוש בחנויות, וחיפשתי מקום שיעזור לי לעשות את זה, ללמוד להפוך רעיון למוצר מעשי. כך הגעתי ל'מרכז".

אף שבאה עם רקורד אומנותי עשיר, במוצרים שהיא מעצבת במסגרת המגמה, יטה מתמקדת בפרקטיות ובעלות. "לא שאסתטי לא חשוב, אבל זה לא הדגש. אני רוצה רב-שימושיות, שיהיה יעיל וזול כך שישרת את ההמון. זה הרקע שממנו אני באה: אנשים שרוצים מקסימום שימוש - במינימום מחיר".

כמו האנשים בקטלוג של איקאה. דבורה פוקס ואסתי דבלינגר זינגר

"אני מראש לא מכוונת לגאדג'טים לעשירים ומלוקקים. החלום שלי הוא לעצב מוצרים לאנשים אמיתיים שרוצים גם יופי, אבל לא על חשבון עלות ויעילות. היום המגמה היא של צמצום במשאבים, חיסכון בקרקעות, מִחזור. העתיד העולמי הוא בני ברק, לא הרצליה. וככה גם העיצוב שלי".

יטה חולמת לעצב ראש פאה מתקפל

גם פוקס לא נפלה רחוק מהעץ. כבתו של אדריכל חרדי, היא מצאה עניין רב במוצרים המעוצבים שהופיעו בקטלוגים שהגיעו מדי חודש הביתה. אך כמי שגדלה בבני ברק, לא היה לה מושג שמאחורי היופי והפונקציונליות עומד מקצוע של ממש.

התייעצה עם האדמו"ר מפרימישלאן. דבורה פוקס

"לא ידעתי שקוראים לזה ככה, או שיש משהו כזה בכלל", היא מספרת. פוקס הנשואה לחסיד, בחרה להתייעץ עם האדמו"ר מפרמישלאן בסוגיית בחירת המקצוע. "בכלל חשבתי ללכת ללמוד משהו שונה, והתייעצתי עם האדמו"ר שעודד אותי לנסות כיוון אחר. כשמצאתי את המסלול הזה - הקליק היה מיידי. שאלתי לדעתו, והוא נתן לי את ברכתו".

בבני ברק מבינים מה את לומדת?

"זה באמת מקצוע לא מוכר שצריך להסביר אותו. התגובה הכי מדויקת שקיבלתי ממישהי אחרי כל ההסברים הייתה: 'אהה את כמו האנשים בתמונות הקטנות בקטלוג של איקאה', בסופו של דבר זה בדיוק זה. במשפחה מאוד שמחים שמצאתי מקצוע שאני מרגישה מחוברת אליו. אמא שלי אומרת לי עכשיו, 'תסיימי את הלימודים ותעבדי עם אבא, הוא יתכנן את התוכניות, ואת תביאי את החזון".

אף שבנות המגמה מנסות לפרוץ את גבולות המוכר, לטובת עיצוב מוצרים חדשניים ולא מוכרים - הן מוצאות את עצמן שוה ושוב בזירה האישית. "יש לנו מרצה שעיצב פריט לתא טייס כי הוא טייס לשעבר", אומרת יטה. "בסופו של דבר, כל אחד מעצב מתוך עולם הצרכים שלו. אני כבר הרבה זמן רוצה לעצב ראש פאה מתקפל. העולם האישי שלי הוא של אישה, אמא וחרדית, ורוב העיצובים שעשיתי מתמקדים בצרכים האלה".

מזרח תיכון חדש

אמנם הסטודנטיות הצליחו למצוא את נקודת החיבור שלהן לדגמי המכוניות, אבל התערוכה בקניון והחשיפה התקשורתית שבעקבותיה לא קלה עבורן. "אנחנו צריכות שיכירו אותנו", אומרת יטה. "המוסד שלנו עדיין לא מוכר בשוק העבודה, אז צריך להראות נוכחות וזה לא פשוט". הבנות, לדוגמה, סירבו להתראיין לטלוויזיה. "אנחנו בעיקר רוצות שהמוצרים שלנו ידברו במקומנו".

גם ברק מספרת כי בסיורי מפעלים, קבוצת הסטודנטיות החרדיות נתקלה בעיקר בהרמת גבות.

 "המפעלים פותחים לנו את השערים בעיקר מתוך סקרנות, זה נראה להם הכי הזוי בעולם. הם לא מבינים מה הקשר שלנו לעיצוב תעשייתי, וכך זה נמשך עד שאנחנו פותחות את הפה - אז מגיע השוק והזמנות לעבודה בעתיד.

"כששמעון פרס בא לבקר אצלנו בקמפוס, וכמובן מאוד התרשם, אמרתי לו שגם אנחנו רוצות 'מזרח תיכון חדש'. אבל כזה שיתפרש על נתיבי אילון, בין בני ברק ובין תל אביב - יש לנו יש חלום של שותפות. אנשים לא יודעים מי זה חרדים, מה הם יכולים, ויש הרבה רתיעה וזרות. אם נרבה לשתף פעולה, אני מאמינה שהניכור הזה יתפוגג מעצמו", אומרת ברק.