יונה וולך: השירים שלא פורסמו

חוקרת הספרות, המשוררת והעורכת יערה שחורי, מספרת על גילוי השירים: "ארבע מחברות היומן האחרונות של יונה וולך, נמסרו למשמר להלית ישורון. ב'תת ההכרה נפתחת כמו מניפה' המבחר הנפלא שערכה ישורון משירי וולך (שראה אור ב-1992) פורסמו גם כמה משיריה האחרונים של וולך שנכתבו באותן מחברות יומן. אך לא כולם. ההכרה כי אפשר, ומותר, ואולי אפילו הכרחי לשוב אל הדברים ולפתוח את התיבה החתומה התגבשה עמה במשותף. לא ידעתי מה נמצא שם.

"המחברות הן שטף גדול של חיים וכתיבה. מעורבים בהם רישומי חלומות עם שירים, הערות בימוי למחזה שלא הוצג מעולם, לצד רשימות קריאה, מספרי טלפון, הרהורים, ומעין השבעות מול הכאב. כתב היד לעתים כמעט ולא קריא. האותיות נעלמות או עולות זו על זו. ובכל זאת, זהו כתב היד של וולך.

השירים שנאספו מתוך היומנים על ידי הלית ישורון ועל ידי הם בחלקם שלמים להפליא, צלולים ומגובשים, ידועי כאב וסוף. נמצאים שם שירים שאחיות בית החולים במרכזם, הן שטיפלו בה במסירות במחלתה. וולך מחזירה את המלה 'אחות' להוראתה הראשונה עד שנסתרת שם אם ואחות. בספר יופיעו גם שני שירים להוריה. אחד פונה לאמה שמיעטה לכתוב עליה בחייה, ובו מעין חשבון נפש מאוחר עם עצמה מול דמותה ומותה של האם, שמותה הקדים בכמה חודשים את מות יונה וולך.

"שיר אחר 'התחפשת בפעם הראשונה' נגלה לנו כשיר שכתבה לאביה המת, והוא חבוש בכובע גרב. הקלסתר של האב והמפגש איתו מהדהדים את שירי 'כשתבוא לשכב איתי' אבל נוכח בהם מופע אחר, אינטימיות אחרת. בשירים מופיעות הציפור, האיילה והדובה הגריזילית - כולן של וולך. אך גם ירידה אל ערוגת המוות שמחליפה את ערוגות הבושם מ'שיר השירים'.

"לצד השירים השלמים אספנו שברי שיר שמצאנו בכל המחברות. לעתים הם הופיעו במבודד, ולפעמים כחלק מיחידת טקסט ארוכה יותר, שגבולותיה מטושטשים. הבחירה נעשתה".

התחפשתָּ בפעם הראשונה

הִתְחַפַּשְׂתָּ לְחַיָּל

יָדַעְתָּ שֶׁלֹּא אַתְחִיל אִתְּךָ

כְּשֶׁאַתָּה נִרְאֶה כְּמוֹ חַיָּל

לָבַשְׁתָּ כְּפָפוֹת

כִּי יָדַעְתָּ

שֶׁאֲנִי אַתְחִיל

עִם יָדֶיךָ

אֶת הַגּוּף

הִסְתַּרְתָּ

בְּבִגְדֵי חַיָּל

יָדַעְתָּ

שֶׁלֹּא אֶתְקָרֵב אֵלֶיךָ כָּכָה

וְאֶת כָּל חַיֶּיךָ הִסְתַּרְתָּ

אֲנִי זוֹכֶרֶת

אֶת אֹדֶם פָּנֶיךָ

וְכוֹבַע גֶּרֶב עַל רֹאשְׁךָ

וְהַכֹּל נָקִי

בְּאֹפֶן מַדְהִים

כַּמָּה נָקִי הִנְּךָ

לֹא הָיָה צֹרֶךְ

אֲפִלּוּ בְּרֶמֶז שֶׁל דָּם

כְּדֵי לְהַרְתִּיעַ אוֹתִי

מִמְּךָ

כְּדֵי לְהַרְחִיק אוֹתִי

מִפָּנֶיךָ

בְּמִסְגֶּרֶת חַיָּל.

איך בלילה

שָׁמַעְתִּי בַּלַּיְלָה

אֵיךְ יָדֶיךָ

בּוֹנוֹת אֶת חַיֶּיךָ

בְּחֶרֶשׁ הַנְּשָׁמָה,

וַאֲנִי אָהַבְתִּי

לִשְׁמֹעַ

אֵיךְ יָדֶיךָ מְפַלְּסוֹת

בֵּינוֹת לְשִׂיחֵי הַחַיִּים

פָּנֶיךָ מְפַלְּסוֹת דֶּרֶךְ

בִּכְיָן הָאֹשֶר

וּמַה

שֶּׁטּוֹב בִּשְׁבִילְךָ

וְגַם בִּשְׁבִילִי

חָשַׁבְתִּי

אֵיךְ יָדַי

תִּבְנֶינָה

אֶת חַיַּי.

יום ד׳

הַאִם אֵינָם מַרְגִּישִׁים בְּצַעֲדֵי הַמָּוֶת הַמִּתְקָרְבִים חֶרֶשׁ

וְכֵיצַד הֵם עוֹצְרִים אֶת פַּחְדָּם

אוֹ גַּם לֹא חָשִׁים בּוֹ.

וְהַזְּרִיקָה נֶגֶד כְּאֵבִים

אֲנִי מַרְגִּישָׁה בָּהּ

כְּמוֹ כַּלָּה בְּיוֹם חֲתֻנָּתָהּ

כֻּלִּי קֶשֶׁב

הֲיָבוֹאוּ פַּעֲמֵי הַגּוֹאֵל.

לִבְכּוֹת מֵאַהֲבָה

סֻכָּרִיּוֹת חֲמוּצוֹת שֶׁוִּיוְיַאן קוֹנָה לִי

לִבְכּוֹת בְּאַהֲבָה עִם עַמֵּנוּ

הַשָּׁחוֹר סוּפָה. הַזּוֹכֵר

הַשָּׁר לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ

כָּאן בְּתֵל הַשּׁוֹמֵר

מַדְלִיק נֵרוֹת מוּל הַחַלּוֹנוֹת

וְאוֹסֵף זַהֲרוּרוֹת בִּבְעָתָה.

השירים לקוחים מספר צילומים חדש על חייה של יונה וולך: "זאת היונה - השירים, המחברות הגנוזות, הראיון". עריכה: יאיר קידר והלית ישורון. הוצאת מודן. 214 עמ'.