לבחור בבריאות: איך לשנות הרגלים - ולעמוד בזה

חברה טובה סיפרה לי את הסיפור הבא: כשאביה בן ה-60 אובחן כסוכרתי, הוא כינס את המשפחה והודיע שאינו מתכוון לשנות את אורחות חייו. "אני אוהב לאכול ואוהב את החיים הטובים, ואל תפריעו לי להמשיך לחיות כמו שאני אוהב", הכריז. מאז נוצר מתח בינו ובין בתו.

בשיאו של אחד הוויכוחים הגדולים ביניהם אמרה לו בתו בהתרגשות גדולה ותוך כדי שהיא מזילה דמעות: "אני רוצה שיהיה לנכדים שלי סבא, אני רוצה שהם ירגישו אותך וייקחו ממך את מה שנתת לי". אבל אפילו זה לא עזר ואביה אינו מטפל בסוכרת.

מקובל לחשוב כי בענייני בריאות תמיד נעדיף את ההחלטה "הנכונה" שטובה לנו ולסביבתנו. אך המציאות מראה אחרת: מחלת הסוכרת לוקחת מאוכלוסיית ארצנו שבעה אנשים ביום (אתם מבינים את המספר הזה?)! ידוע כי סוכרתיים חיים עשור שנים פחות מתוחלת החיים הממוצעת, וכי בעשור האחרון לחייהם המחלה מחמירה מאוד. ובכל זאת, פרופ' איתמר רז, יו"ר המועצה הלאומית למלחמה בסוכרת, מעריך כי יותר ממחצית הישראלים המוגדרים כסוכרתיים ממשיכים לאכול מאכלים אסורים ואינם מבצעים פעילות גופנית.

הנתונים המדאיגים מלמדים גם שיותר ממחצית הלוקים בהתקף לב מתחייבים בתקופה שלאחר האירוע לשנות את התזונה, לבצע פעילות גופנית ולהפחית מתח, אך בתוך שנה יחזרו חצי מהם לאורח החיים שהוביל לאירוע הלבבי.

מהרגע שבו אנו מתעוררים ועד הרגע שאנו נרדמים אנחנו עסוקים בקבלת החלטות, ומחקרים העוסקים בחשיבה ובתהליך קבלת החלטות מצביעים על כך שבתור בני התרבות המערבית אנחנו ממחזרים בכל יום את רוב ההחלטות שקיבלנו אתמול. זו טיבה של שגרת חיינו.

לבחור בתועלת ובוויתור

למציאות החיים המלחיצה, המחייבת אותנו למאבקי הישרדות בתנאי תחרות, יש בוודאי תרומה לכך שאנחנו מזלזלים בהחלטות הבריאותיות שלנו. אנחנו נתונים בלחצים כה גדולים שכאשר אנו חוזרים הביתה אנו נוטים "לשחרר" את עצמנו.

כמה מכם מזדהים עם המשפט: "כל היום אני אוכל לפי הספר, אבל בבית אני לא מפסיק לאכול מהרגע שאני נכנס ועד הרגע שאני הולך לישון"? אנחנו גם לבטח מכירים משפטים כמו: "לי אין בעיה להתחיל דיאטה, התחלתי כבר אלף דיאטות לאורך חיי".

למה אנחנו לא מצליחים לדבוק בהחלטות שלנו? הבעיה היא, לטעמי, בכך שאנחנו לא מגדירים לעצמנו על מה אנחנו מוכנים לוותר כדי להצליח בשינוי.

כשממשלת ישראל מקבלת ההחלטה לקצץ בתקציב כל משרדי הממשלה, היא מביאה בחשבון את העלות (פגיעה בשירותים לאזרח וביקורת ציבורית רבה), התועלת (שמירה על מסגרת התקציב והיציבות הכלכלית) וגם את המחיר שכל משרד יצטרך לשלם.

כדי שההחלטה תתבצע ותישמר לאורך זמן, מוגדרים, כבר במעמד ההחלטה, הפרויקטים שיוקפאו ויקוצצו (וראו את הדמיון - גם פה מדובר בקיצוץ).

כל החלופות טובות?

בספרות המקצועית מבחינים בין שלושה סוגים של החלטות: קלות, מורכבות וקשות - על בסיס החלופות העומדות לרשות המחליט. בהחלטות קלות כל החלופות טובות. בהחלטות מורכבות וקשות יש יסוד טראגי, כי אף חלופה אינה שלמה ובכל בחירה יש אלמנט של ויתור.

החלטות בריאותיות הן החלטות קשות ומורכבות. לרוב אנו לוקחים אותן תוך התמקדות במה נשיג אם נחליט כך, ומה עלול לקרות אם לא נחליט כך. למעשה, חשוב יותר שנתמקד בוויתור הכרוך בהחלטה, שכן ככל שניטיב להגדיר לעצמנו על מה אנחנו מוכנים לוותר, כך יהיה לנו קל יותר ליישם את ההחלטה.

נניח שהפנמתי כי מצבי הבריאותי מחייב שינוי. התועלת בשינוי כמובן ברורה לי והיא איכות חיים ואריכות ימים. הסיכון שאני לוקח על עצמי אם לא אשנה את מנהגי ברור לי גם הוא. אך עלי להביא בחשבון גם את הוויתור: כדי להצליח יהיה עלי להיפרד ממאכלים אהובים, להקדיש שעה וחצי ביום לפעילות גופנית (כולל ההכנות והמקלחת שלאחר מכן), והזמן הזה יבוא על חשבון משהו שאני עושה היום.

יידרש ממני להיפרד מהרגלים ולאמץ חדשים, לפתח מיומנויות חדשות, לדבוק במשטר התנהלות קפדני ולדחות סיפוקים.

כשאנו לא מגדירים לעצמנו אילו ויתורים אנחנו מוכנים לעשות, אנחנו מאפשרים לעצמנו "חטאים קטנים" שמשבשים את ההחלטה הבריאה ולעתים מעקרים אותה מתוכן. כדי להצליח בשינוי בריאותי הכניסו למשוואה את הרווח, הסיכון והמחיר שאתם מוכנים לשלם עבור כל זה.