נימוס ברשת: וואטסאפ זו לא שיחה
מה עושים עם חברים שכותבים בוואטסאפ ונעלמים לשעה, האם חייבים לדווח לבת הזוג הקנאית על כל חברת פייסבוק חדשה וכמה תמונות של ביקיני מותר להעלות ביום?
הטכנולוגיה מקלה על חיינו אך גם מעלה שאלות רבות הקשורות למוסר מקוון ונאו-נימוסים. מדור "נימוסים ברשת" מנסה לסייע לכם להתמודד עם שאלות כאלו. לא מסכימים עם התשובות שלנו? תעתרו לבג"ץ, שמענו שיש להם מלא זמן פנוי.
ויטה שלום,
אני מבקשת לנצל את טורך הנהדר כדי להתלונן על כל החברים שלי בערך. בכל פעם שאני מתכתבת איתם בווטסאפ, הם נוטים לענות ואז להיעלם לשעה. "סורי, הלכתי להתקלח/להכין צהריים/להציל כלב מבניין בוער" – לכולם יש תירוצים. אבל העובדה היא שאם היינו מדברים בטלפון, הם לא היו פתאום נעלמים בלי התראה. איך אני גורמת לזה להיפסק?
- דריה.
דריה היקרה, תודה על המחמאה שבכלל לא הוספתי בעצמי לשאלה שלך. את מתארת מצב שמוכר כמעט לכולנו: טכנולוגיית התקשורת החדשה הפכה את האינטראקציה לקרעי אינטראקציה, במהלכה כל צד מחליט באופן חד צדדי האם הוא מעניין לתקשר עכשיו או לסנן לאחר כך מבלי להתחשב ברצונות של בן השיחה. שירותים כמו וואטסאפ, סמסים ללא הגבלה, הודעות בפייסבוק ואימיילים חשפו צד בטבע האדם שלא הכרנו טרם: רובנו מרוכזים בעצמנו וכנראה קצת עצלנים. במקום להתקשר אחד לשני, אנו מעדיפים לשלוח מסרים קצרים ותוך כדי לגלוש ברשת או לצפות בטלוויזיה - וזה במקרה הטוב.
"שיחה" בוואטסאפ (ובהמשך ארחיב לגבי החלטתי להלביש מרכאות על המושג הזה) זקוקה רק למעט מאוד כישורים חברתיים. למה הכוונה? כאשר אנו מתכתבים עם חבר או חברה בוואטסאפ איננו נדרשים להמתין עד שיסיים את דברים כדי להציג את דברינו, אנחנו יכולים פשוט לירות את כל מה שיש לנו להגיד, ולאחר מכן לחבר בקו דמיוני בין המשפטים שלנו לשלהם כדי להבין את רצף השיחה. בצורה זו, ההקשבה הופכת לחצי מיותרת. במילים אחרות דריה, אם בשיחת טלפון מתקיים איזשהו משחק פינג פונג, באמצעות אפליקציות המסרים החינמיות, השיחה היא בעיקר פינג-פינג-פינג-אייקון של קקי-פינג.
אם לא די בכך, הודעות רבות מקושטות בשגיאות איומות בגלל מקלדת שאינה נוחה מספיק ("רטית אולי את הסרט החדש שמוקרן בקטלנוה חב?"), או כוללות מילים מעולם אחד בגלל האוטו-קורקט במכשירי האייפון ("שמת לב בפייסבוק שאבא שלך אנאלי?") כך שלא רק האינטראקציה נפגעת, גם לשפה העברית יש זכות להיעלב.
המלצתי, דריה היא לא לכעוס על החברים שלך. גם ככה זה מאוד קשה לבני אדם להנמיך את המונולוג הפנימי התמידי ולהישאר קשובים לזולת, אז בטח ובטח כשהטכנולוגיה נכנסת לתמונה והופכת אותם לעוללים אנוכיים. יתרה מכך, האמונה שלך, שאת הצודקת או הנפגעת היחידה, היא אנוכית בדיוק כמו ההתנהגות של החברים שלך. נסי לראות את הצד שלהם: אולי הם עונים לך פעם בחצי שעה כי בעצם את מפריעה להם ביום עבודה עמוס - וזאת במקרה הטוב? אולי הם עסוקים מדי בשבילך, אבל עונים לך כי הם יודעים שאת נודניקית שנפגעת בקלות?
אני מציעה לחשוב מחדש על המונחים שלך. לא רק לך, דריה, גם לאנושות כולה. בשלב הראשון, בואו נפסיק לכנות את סוג התקשורת הזה שיחה. באותה מידה לא נקרא לחטיף אנרגיה "ארוחה" או לערב על הבר של החתול והכלב "מערכת יחסים".
שנית, דריה, החברה לא כופה עלייך את התקשרות בוואטסאפ, אם את מרגישה שהשימוש בתוכנת המסרים משאירה אותך לא מסופקת, פשוט תרימי טלפון. תזמי את החזרה למסורת גרהם בל ותזכירי לחברייך שמוצא האדם מהחיה החברתית, לא המקוונת.
ויטה הזרה האפלטונית שלום,
יש לי חברה והיא מהממת אני אוהב אותה בלב. לפני מספר שבועות היא הציגה לי בקשה שאני לא בטוח איך אני יכול להתמודד עמה. היא אמרה לי שאם אני מקבל הצעות חברות מנשים אחרות בגילנו, שאיידע אותה לפני שאני מאשר. אמרתי לה שזה נראה לי מוזר ושהיא צריכה לסמוך עלי, אבל היא אמרה שהיא לא מתכוונת להתערב לי בחיים, רק רוצה להיות בעניינים, ושאם אני רוצה גם היא תעדכן אותי על הצעות דומות מגברים. מצד אחד, אין לי בעיה עקרונית לעדכן אותה, מצד שני – משהו פה מרגיש לי מוזר. מה עושים?
-רועי
יש שלוש דרכים לגשת לבקשתה של חברתך. הראשונה היא כניעה. ממש כמו במערכונים הקלאסים של רמי ורד, פשוט תתנצל שלא חשבת על זה בעצמך ותסכים מיד לכל סעיף בהסכם, כולל איפסון שק האשכים שלך בפריזר, מאחורי הסנפרוסט. בת הזוג שלך תשמח ואתה תגלה כמה קלים ונעימים הם חייו של הסריס.
אפשרות שניה היא כמובן לשקר, להבטיח לה שתעדכן אותה על כל חברה חברה בפייסבוק, אך לא תבטיח לקיים. במקרה זה, הזוגיות שלכם תהיה נעימה וחביבה עד שהיא תראה בפיד שלה "רועי עכשיו חבר של שונטל", אז שוב תידרש לשקר ולהגיד ששונטל עובדת איתך, שאתה מכיר אותה שנים ובעברה היא בכלל היתה שון.
האפשרות השלישית, והמומלצת, היא להבהיר לחברה שלך שטכנית יש לך את האפשרות לבגוד בה עשרים פעם ביום, אבל אתה לא עושה את זה כי אתה אוהב אותה. זה נכון, הרשת מציעה מדי פעם הזדמנויות לפלירטוט קל ולא מזיק, אך גם החיים מספקים מצבים שכאלה: האם אתה אמור ליידע אותה גם על כל פעם ששוחחת עם בחורה בתור בארומה?
רועי, חשוב שתפנים שהאופן שבו תבחר לפעול בסוגיה הזו ישפיע גם על הדרישות שלה בעתיד לגבי מצבים אחרים. תן לחברה שלך סיבות לסמוך עליך, עזור לה ללמוד להיות יותר בוטחת. ואם זה לא יעבוד, תעזוב אותה ותספר לכולם איזה פסיכית היא הייתה.
ויטוש היקרה,
חברה הכי טובה שלי בעולם ואני נסענו לחופשה מופרעת בתאילנד ועשינו אחת לשניה סשנים מטורפים של צילומים בביקיני, הכל כמובן עלה לאינסטוש. כשחזרנו לארץ, חברה שלישית שלנו אמרה שממש הגזמנו עם התמונות, שעפנו על עצמנו בקטע אחר. בקיצור, אנחנו מרגישות עכשיו קצת מעפנות, האם יש מגבלה של תמונות שמותר להעלות מטיול אחד? למה אף אחד לא סיפר לנו על זה?
עדי (ועדי השנייה גם)
עדי ועדי, הבעיה בסשן התמונות שלכם היא לא שחגגתן את הנעורים שלכן וערכתן תצוגת קורקבנים בחול, אלא שהפעולה היתה מתוכננת עם מטרות: להציג חיים מושלמים בגוף מושלם. יוזמה של סשן צילומים היא פעולת חיקוי של עולם הדוגמנות הבזוי. הדוגמנית שזוחלת מהמים על ארבע לא עושה חיים משוגעים, היא מוכרת לנו תכשיט או שעון או עיתון. היא לא חופשייה לישון עד הצהריים, ליהנות מחוסר מעש בחוף הים ואז ליפול על ארוחת שחיתות. להפך: כל תנועותיה מכוונות למכור מוצר או שקר כלשהו. אתן מוכרות מוצר גרוע מזה: את החיקוי של הדוגמנית שזוחלת בחול כדי למכור לנו שעון. במונחים שאתן מבינות: אתן כמו משקפי שמש של פוצ'י, ז'קט של בראדה, תיק של לואי ביטון.
כשאתן מקריבות את זמן החופשה שלכן לטובת פוזות שלמדתן מהגליון האחרון של בלייזר, אתן אולי מרווחיות כמה לבבות באינסטגרם, אבל אתן מפספסות את מה שבאמת שילמתן עליו: חופשה בארץ אקזוטית זרה.
החיים קצרים. לא ירחק היום והגוף החטוב והחלק שלכן יראה כמו ציפה משומשת, לכן זה מאוד לגיטימי שתחגגו את הקימורים שלכן. עם זאת, נסו לא לשכוח שגם אם זה לא קרה באינסטוש - זה בכל זאת קרה. רוצות הנחיות מפורשות יותר, מה? אוקי, שתי תמונות מכל שוט זה בהחלט מספיק.
