"את בהריון עם תאומים? שיהיה לך בהצלחה"

משהו מוזר קורה לי בימים האחרונים: מישהי חדשה השתלטה עליי. היא מזכירה אותי, רק שהיא קצת יותר נפוחה, עם כתמי הריון על הפנים, צרבות, חרדות, בחילות וכפות רגליים ענקיות.

כבר ביקרת בערוץ הריון ולידה שלנו?

אני לא "מתה" על הדמות החדשה הזו שהשתלטה לי על החיים. מדי בוקר היא קמה על צד שמאל (שמיותר לציין כי הוא הצד הפחות יפה שלה) ולאורך כל היום היא חסרת סבלנות, "על קוצים", בוכה בלי סיבה ובעיקר מתעצבנת מכל דבר קטן וכועסת על הילד שלה שיפסיק כבר לבכות ועל בעלה שנמאס לה - ומה לא?!

ומה עבר על מורן אייזנשטיין בהריון הראשון?

מסמל סקס לפרה חולבת. מורן אייזנשטיין הפכה לאמא

איך מורן אייזנשטיין הורידה את הבטן אחרי הלידה?

תינוקי מתוקי, מתי לעזאזל תלך כבר לישון?  

אין לי כוח לאישה הזו. אני לא רוצה אותה בחיים שלי, אבל צריכה לסבול אותה עוד חודשיים לפחות ודבר אחד בטוח: היא רק הופכת לגרועה יותר. אז מה אני אמורה לעשות איתה?

"אוי, מסכנה, הולך להיות לך קשה"

במצב רגיל, כלומר בלי שהייתי בשבוע ה-34 של הריון תאומים, ככל הנראה פשוט הייתי רצה לפסיכיאטר, שנמצא בקומה 50 במגדל יפה ברמת גן, והוא היה מצייד אותי באיזה כדור כחול להרגעה. אבל אני לגמרי בהריון, מה שאומר שאף אחד, אבל אף אחד, לא מוכן לתת לי מרשם לכלום, אפילו לא לכדור כחול קטן שישפר לי את מצב הרוח.

מה אני אמורה לעשות עם האישה הנוראית הזו?(צילום: איה ואבי צלמים)

ואם אצא רגע מההיסטריה והעצבים, ואחשוב בבהירות (אם עוד יש דבר כזה, במצבי) הרי ברור לי שאני לא באמת רוצה לקחת תרופה לא נחוצה כלשהי בהריון. אבל מה אני אעשה שכולם מסביב רק מלחיצים אותי עוד יותר? שכל מי ששומע שיש לי בבטן תאומים ועוד קטנצ'יק בבית מיד אומר "אוי, מסכנה, הולך להיות לך קשה", או את המשפט החביב "נגמרו לך החיים"? ובעיקר אני מתרגזת מאלו שאומרים לי "בהצלחה שיהיה לך".

אני הראשונה שאודה שאני פוחדת מאיך ומה יהיה. כל הזמן מטרידות אותי שאלות וחששות האם אצליח להתמודד ומתי, אם בכלל, אחזור לישון יותר משלוש שעות רצופות בלילה.

ואם זה לא מספיק, אז כל פעם שאני בקניות מיד מתחילות לרוץ לי בראש שאלות על מה ואיך קונים לשלושה קטנטנים, ואיך בדיוק אצליח לצאת מהבית עם כולם. נראה לי שאני אהיה חייבת לקנות מיניבוס, כי רק לתוכו תיכנס עגלת התאומים שרכשתי לאחרונה. בכל זאת, היא שוקלת 15 ק"ג ותופסת כמעט את כל הרכב. ואיך ייכנסו שלושה סלקלים למושב האחורי, זה רק אלוהים יודע. ומה לגבי התיק שצריך להכיל מיליוני חיתולים, אוכל, בקבוקים, מוצצים. ומה עושים עם העגלה של אריאל?

ילדים זה שמחה?

ולתוך כל הדאגות הללו נכנסים גם הפחדים ושלל השאלות שמביאה איתה הלידה. קיסרי או טבעי? בזמן או מוקדם? פגייה או תינוקייה? ואיפה זה יתפוס אותי?

כל מי שעברה את זה אומרת לי שאני צריכה לנוח, להרים רגליים למעלה, לא להרים את הילד, לא להתאמץ ,לא להתאמן , לא לנשום - העיקר שלא יצאו ממני לפני הזמן ושיוולדו במשקל הנכון. "הרי את לא רוצה לבלות איתם שבועות בפגייה, נכון?".

ואחרי כל הפחדים, החששות והדאגות מגיעות הדמעות, וכל מה שאני רוצה זה שמישהו יחבק אותי ויגיד לי שיהיה בסדר, שהכול יסתדר לטובה. אני רוצה שיגידו לי שההורמונים יחלפו ושאני אלד בשלום, בזמן הנכון, והכל יהיה מהיר וקל.

וברגעים כאלה הכעסים שלי עוברים ואני מפסיקה לכעוס על מי שהפכתי להיות.

אני מבינה שזה טבעי ושאני צריכה לקבל את ה"סופר וומן" שיש בי, שרוצה להספיק הכל: גם להיות אישה ואמא טובה, סובלנית ומחייכת, עם שיניים לבנות כמו בפרסומות, חטובה כמו ג'ין פונדה בימיה הטובים ואשת קריירה מצליחה.

אבל אני גם מבינה שאני חייבת לעצמי לעצור לשנייה, להירגע ולקבל את זה שלא בכל יום ניתן או צריך להספיק הכול, שזה בסדר לפעמים להתפנק במיטה ולראות "הומלנד" ברצף בזמן שאני מחבקת באהבה כל ק"ג שהתווסף לישבן שלי ואפילו את העובדה שאני לא יכולה לגלח את הרגליים כדי להיות קצת יותר נשית...

העצות של מורן ל"טרפת הריון":

לנשום עמוק ולהבין שאת לא הראשונה שהופכת לאמא לתאומים - ושהן שרדו את זה, ואפילו בכבוד. 

להכין עזרה לאחרי הלידה כבר בזמן ההריון. זה מרגיע

לצאת להליכות בים ולשחרר אנרגיות שליליות

לא לאכול את כל המקרר ברגעי שבירה, אבל להרשות לעצמך קצת להתפרע

לנסות לישון כמה שיותר

לנצל את הערבים לבילוי עם בן הזוג, כי מי יודע מתי, אם בכלל, נזכה שוב להריח חופש ולא חיתולים

ליהנות מההריון. נכון, הבטן ענקית, ההורמונים משתוללים ולפעמים את לא מבינה למה זה מגיע לך, אבל זה בכל זאת הריון ובסוף יגיעו ילדים חדשים (לשמחתי אלו יהיו בן ובת) - וצריך לומר תודה על המתנה, גם אם היא כפולה. 

מורן אייזנשטיין, שחקנית, סופרת ומקימת האתר "emush - מועדון האמהות הראשון בישראל ", נשואה לינאי ואמא של אריאל