אונס וירטואלי: ערומות מול כל השכבה - בסלולרי

דין ורון בני ה-16 נפגשים עם יעל בת ה-15 בחורשה ליד בית הספר. שעת אחר הצהריים, מתחיל להחשיך.

יעל מאוהבת בדין והנערים משדלים אותה לבצע בו מין אוראלי כהוכחה לכך שהיא באמת אוהבת אותו. דין אומר שממש מתחשק לו ושאם היא לא תסכים אז לא צריך, הם הולכים. יעל עושה כבקשתם.

בשלב מסויים רון מוציא את האייפון ומתחיל לצלם, כשיעל כלל לא מבחינה בכך. כבר למחרת הסרטון נמצא בניידים של כל ילדי השכבה והשמועה עוברת מפה לאוזן - רק יעל עדיין לא יודעת.

עוד על גיל ההתבגרות בערוץ הורים :

לאן נעלם הילד המתוק שלי?

לא מפסיקים לריב עם המתבגר שלכם? 7 עצות

הורים למתבגרים? 9 נורות אזהרה שחשוב שתכירו

בהפסקה אחת הנערות המקובלות ניגשת אליה עם כמה מחברותיה ואומרת: "יש משהו שכדאי שתראי". היא מראה לה את הסרטון. יעל רצה הביתה - ולבית הספר היא לא מגיעה יותר.

כעבור כמה ימים נודע הדבר ליועצת השכבה ומתחיל הליך: דיון בין פסיכולוג בית הספר, היועצות והמחנכות, במטרה להחליט מי מעדכן את ההורים ואיך תוגש התלונה. לצד זאת מנסה הצוות בבית הספר להבין את ההשלכות שיהיו למקרה ולהגשת התלונה.

מצוקה פסיכולוגית ופגיעה בהערכה העצמית

הסיפור של יעל, מקרה אמיתי שהגיע לידי (השמות, כמובן, בדויים) הוא רק אחד מיני רבים. מקרים מהסוג הזה, בגרסאות שונות, מתרחשים מדי שבוע בבתי ספר ברחבי הארץ. נערה שולחת לחבר שלה תמונה עם חזה חשוף, החבר שלו מחטט לו בסמארטפון וממהר לשלוח את התמונה לכל השכבה בפייסבוק.

המקרים הקיצוניים בארץ ובעולם מגיעים לתקשורת (התאבדותה של אמנדה טוד מקנדה, האשפוז של בת 23 מישראל במוסד פסיכיאטרי עקב פרסום סרטון אינטימי שלה במעלית עם החבר לשעבר, ועוד). מקרים אחרים מעוררים סערה בבית הספר, בקרב התלמידים, ועלולים להסב נזק נפשי וחברתי עצום לנערה.

רק לפני כעשור, אולי אף פחות, מקרים כאלה היו נדירים ביותר. נערה צעירה שרצתה להצטלם בעירום נאלצה להצטייד במצלמת פילם, לגשת לחנות השכונתית כדי שיפתחו לה את הסרט וידפיסו עבורה את התמונה. רק המחשבה על כך הייתה עוצרת את התהליך. זה היה מסובך מדי, מביך מדי, כרוך בלוגיסטיקה ומצריך סבלנות.

היום, ברגע אחד של בדיחות דעת, ריגוש או חולשה, נערה מנציחה לעד בהבזק שנייה את שדיה או את פעילותה המינית – ומהר מאוד תמונתה או הסרטון בכיכובה מופצים ברחבי הרשת החברתית. בכל רגע נתון יכול כל אחד לצפות בה ולהעביר את זה הלאה.

חשוב להבין כי כל כלי פרסום, הפצה ושיתוף ברשת האינטרנט, דוגמת דואר אלקטרוני, קבוצות דיון, אתרים, יומני רשת ומשחקי רשת, יכול לשמש לצורך פגיעה מקוונת מסוגים שונים: הטרדה, הפצת שמועות, השפלה, לעג, השמצה, התחזות, הולכת שולל, מניעה והחרמה, הפחדה, איומים וסחיטה. אחת הצורות החמורות של פגיעה מקוונת מתבצעת, כאמור, על ידי צילום דיגיטלי של בני נוער, ובעיקר נערות, בעת שהן נופלות קורבן לאלימות או במצבים אינטימיים - והפצת הצילום ברבים באמצעים דיגיטליים. תופעה זו הפכה נפוצה במיוחד בשנתיים האחרונות, לא רק בישראל אלא בעולם כולו.

ההשלכות של פגיעה מקוונת הן רחבות ועמוקות, מכיוון שהיא איננה ניתנת להסרה (או שקשה מאוד להסירה) ונשמרת לאורך זמן. מעבר לכך, הנפגעת אינה יכולה להגן על עצמה בשום דרך, ולכן היא חווה מצוקה פסיכולוגית והערכתה העצמית נפגעת.

כאמור, ידוע על מספר לא קטן של מקרים שבהן נערות ניסו להתאבד לאחר חשיפה מקוונת של התערטלות או בביצוע אקט אינטימי. חלק מהן עברו בין בתי ספר, אחרות עברו להתגורר ביישוב אחר, ואף ידועים מקרים של משפחות שלמות שעברו למדינה אחרת מכיוון שלא יכלו לשאת את הבושה ובשל המצב הרגשי של בתן בעקבות המעשה.

כיצד על ההורים לנהוג במקרה של פגיעה מקוונת

מניעה היא כמובן הדרך הטובה ביותר להתמודד עם תופעה זו, שהופכת נפוצה יותר ויותר. יש להדריך את בני הנוער מבעוד מועד בנושא שימוש זהיר ברשת. על הילדים לדעת כי פגיעה מקוונת גורמת לנזק ולפגיעה בחיים האמיתיים, וכי היא עלולה לפגוע במוניטין האישי של כל אדם, צעיר או מבוגר, בזמן שקשה מאוד לבטל פגיעה כזו.

חשוב לשוחח עם הילדים שלנו (או לפחות לוודא שבבית הספר משוחחים עמם) על אתיקה של תקשורת מקוונת, כשהמסר צריך להיות: יש דברים שלא עושים ויש דרך לדבר או להעביר מידע. בשיחות עם בני נוער חשוב לשים דגש על ערכים של כבוד והערכה – לעצמי ולאחר – ומהערכים הללו לפתח שיחה בנושא זהירות והתגוננות מפני פגיעה מקוונת.

הסימנים המחשידים לכך שנער או נערה עברו פגיעה מקוונת הם: הסתגרות, תוקפנות, הימנעות ממפגש עם חברים, אובססיה בשימוש ברשת, או לחילופין - הימנעות משימוש.

במקרה כזה מומלץ להורים לנקוט בדרכים הבאות:

הסתייעו בספק השירות: צרו קשר עם ספקי השירותים של הכלים שבהם נעשתה הפגיעה - ספק הרשת החברתית, ספק האינטרנט, הדוא"ל , הסלולר וכדומה. לעתים קרובות קיימים ברשותם משאבים ואמצעים למנוע ולהגיב על מעשים שנעשו באמצעות השירות שלהם, שלמעשה נוצל לרעה ובניגוד להסכמים שעליהם חתום המשתמש.

בררו פרטים מלאים ומדויקים: נסו לחקור את המקרה ביסודיות, כדי שתוכלו להגיב בצורה הולמת. בררו מי פגע, מה בדיוק קרה ואיך המקרה התחיל. ככל שתדעו יותר פרטים, כך תגובתכם תהיה מדויקת יותר.

הצהירו על מטרתכם: הבהירו לילדכם שמטרת הבדיקה היא להשיב את תחושת הביטחון לנער/ה הנפגע/ת ולאפשר להם לחוש שוב מוגנים מהר ככל האפשר.

אל תנתקו בכוח: על אף שהנטייה הראשונית והטבעית היא לנסות לגונן על ילדך על ידי ניתוקו מהרשת הווירטואלית (כדי שלא ייפגע מתגובות של חבריו ברשתות החברתיות), יש להבין כי הניתוק לא יביא ליישוב הקונפליקט וכי התעלמות או בריחה לא יפתרו את המצב. אולם אם הנער או הנערה בוחרים להתנתק מצדם, יש כמובן לכבד את בקשתם.

הכותבת היא מנחת קבוצות במסגרת “בתים חמים” לנערות בסיכון, מנחת קבוצות של בני נוער בנושא “חיזור אלים”, מטפלת באמנות ומדריכת הורים. מתוך פורטל "עשר פלוס", מגזין אינטרנט חדש וייחודי שעוסק בגיל ההתבגרות