תרגום לא חופשי: איך בוחרים לתרגם ספרים?
איך בוחרים ספרים לתרגם מהטריליונים בעולם? מו"לים ואנשי ספר על תופעות בולטות (ערפדים כבר 'אאוט'), מציאת הדבר הבא (עם מזל ושכל) ומה שאסור לוותר עליו (שמן זית). חלק ראשון
כבר לפני קום המדינה תורגמו יצירות מופת מספרות העולם, והיה זה מפעל בעל ערך רב. בשנים האחרונות, כך נדמה, מרבית הספרות המתורגמת לעברית נשענת על מגמות ואופנות, בעוד שיצירות חשובות, אך מוכרות פחות לקהל הרחב - כמעט לא מתורגמות.
מאות ספרים מתורגמים רואים אור בעברית מדי שנה. מלבד רבי מכר שמקורם לרוב באירופה וארצות הברית, מתורגמים מעת לעת ספרים משפות הנחשבות כ"אקזוטיות" כאלבנית, הודית, יוונית ויפנית. זאת, לצד תרגום קבוע של יצירות מגרמנית, צרפתית ורוסית.
בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בתרגום מהשפות הנורדיות, בין השאר בשל הצלחת סדרת הספרים "מילניום" של סטיג לרסון. ביקשנו להבין טוב יותר כיצד מתנהל תהליך הבחירה של ספרות מתורגמת, ואיך למעשה מגיעים אלינו הספרים.
דורית אקרלינג היא מייסדת הוצאת "קרן", המוציאה לאור ספרות מקור, ילדים ומתורגמת. זו הוצאה קטנה שבין פרסומיה ניתן למצוא ספרים מאת ביאנה רויטר הדני, מארק בול הגרמני וסאנדרו ורונזי האיטלקי. "אל הספרים שאני בוחרת לתרגם אני מגיעה בדרכים שונות", היא מספרת. "המלצות של הוצאות ספרים שאני נמצאת בקשר איתן, המלצות של אנשים פרטיים, של מתרגמים, חיפוש אישי וסוכנויות ספרים בארץ ובחו"ל.
"כהוצאה קטנה, ברור שאין לי סיכוי לקנות רב-מכר עולמי שמעורר עניין בהוצאות רבות. כאשר נערך מכרז, יש לי תקרה נמוכה מאוד יחסית להוצאות הגדולות, ושם אני נעצרת. זה משחק שסופו ידוע מראש. לרוב אינני ניגשת כלל לספרים שברור שייערך עליהם מכרז. חוסר הסיכוי הזה מבורך לעתים, כי מתגלגלים לידיי ספרים טובים ומעניינים, שלא היו רבי-מכר אך שווה בהחלט לתרגמם".
מכרז שמן = ספר טוב?
תופעת המכרזים בספרות המתורגמת, נהפכה בעשורים האחרונים למרכזית מאוד. ספר שזכה להצלחה רבה בארץ מוצאו, או שנחתם חוזה שמן בין הסופר לבין הוצאת הבית שלו בחו"ל, יעורר עניין מו"לי בעקבות הפוטנציאל המסחרי הגלום בו.
המו"ל בעל הממון יהיה זה שיוכל להרשות לעצמו לרכוש את זכויות התרגום. במקביל ועל דרך קבע, מתקיימים ירידים ספרותיים בינלאומיים בפרנקפורט ובלונדון (עבור ספרות הילדים בפרט מתקיימים ירידים בלונדון ובבולוניה), שם מתנהלות פגישות עבודה, הצגות כתבי יד עתידיים, ובהם נחתמות עסקאות בין הוצאות מכל העולם.
"ירידי הספרים הם חגיגה", מסבירה אקרלינג, "למרות מצב הענף הקשה. נכון שניתן להגיע לכל ספר ללא הירידים הללו, אבל עדיין, קשרים אישיים חשובים ביותר, וחשיפה לספרים שאחרת לא הייתי מגלה, תורמת הרבה למדפי הספרים. מה שמתסכל הוא כמובן מצב הענף - יש ספרים נפלאים שברור שההשקעה בהם לא תכוסה לעולם".
האם לדעתך הספרות המתורגמת המתפרסמת בישראל מוּנעת רק משיקולים מסחריים?
"שיקולים מסחריים אינם דבר רע בהכרח. השאלה היא האיזון בכמות הכותרים. יש הוצאות שהקטלוג שלהן מורכב בעיקר מספרים שהוצאתם מונעת משיקולים מסחריים, ויש הוצאות שהיחס בין שיקולים מסחריים ואחרים - שיקולי איכות, חשיבות, ערך מוסף - הוא שונה.
"כל הוצאה ותפיסת העולם שלה. הוצאות שאינן מונעות רק משיקולים מסחריים הן ההוצאות המעניינות, שמביאות קולות שלא היו רואים אור בהוצאה שרק שיקולים מסחריים לנגד עיניה. לשמחתי, יש הוצאות כאלה בארץ".
זרם קטן בנהר
אחת ההוצאות שמזוהות עם תפיסה זו היא "נהר ספרים", שייסדו ראובן ושושי מירן. ההוצאה מתמקדת בספרות צרפתית ובספרי עיון, הגות ופילוסופיה. בין פרסומיהם ניתן למצוא ספרים מאת סנקה הרומי, פול ולארי הצרפתי, קורינה ביי השוויצרית, פול לפארג הצרפתי ואמין מעלוף הלבנוני-צרפתי. מירן טוען כי בחר במובהק שלא להשתתף ב"משחק הירידים".
"בחרתי בכך כיוון שה-Raison D'etre (ההצדקה לקיום) של 'נהר ספרים' היתה מלכתחילה הרצון לחשוף את קוראי העברית לטקסטים חשובים, שעד כה לא תורגמו לעברית, למרות איכותם המוכחת שכבר עמדה במבחן הזמן, והם נחשבים לטקסטים מכוננים בתחומי התרבות, הפילוסופיה, החברה והמאבק לשוויון זכויות אזרחי ואנושי - וכן טקסטים קלאסיים, בעיקר צרפתיים, שיש להם ערך ספרותי מוכח ועל-זמני, כמו 'מהפכה היא כמו שרפה ביער' מאת מלקולם אקס".
"עם זאת, הוצאנו לאור גם טקסטים עכשוויים, מתורגמים מצרפתית ומאנגלית-אמריקנית, כיוון שהם זרמו באפיק המתואר לעיל. כל זאת לאור הכוונה הראשונית להרחיב ולהעמיק את השיח התרבותי-חברתי-פילוסופי-פוליטי בישראל, את הספקנות, הרגישות האנושית והסקרנות האינטלקטואלית".
כהוצאה עצמאית, מתאפשר למירן לבחור ספרים באופן מעט שונה מהוצאות ספרים גדולות, ונדמה כי גם היכולת ליצור קשרים אישיים עם גורמים מהתעשייה היא רבה. "אני בוחר את הטקסטים לתרגום על פי טעמי האישי ומידת יכולתנו, כהוצאה קטנה ודלת אמצעים, לעמוד פיזית וכלכלית בתרגומם ובהוצאתם לאור", הוא מסביר.
"רוב הספרים שתרגמנו נמצאו קודם לכן בספרייה הפרטית שלי, והם מלווים אותי מימי לימודי הפילוסופיה שלי בצרפת, ואפשר גם לומר שהשפיעו במידה לא מבוטלת על התפתחות המחשבה שלי ונקודת המבט שלי והשקפתי על החיים".
"בזכות הספרים העכשוויים שהוצאנו, יצרתי קשרים עם הוצאות חשובות ועם יוצרים בצרפת, דוגמת אמין מעלוף, שאירח אותי ואת שותפתי לחיים בביתו בפריז בארוחת ערב לבנונית נפלאה, או כמו ג'וליאן בארנס, ממנו רכשתי את אחרית הדבר לספרו של אלפונס דודה 'בארץ המכאוב', תמורת שישה ליטר שמן זית מתנובת עצי הזית המקיפים את ביתנו".
מחוץ למשחק
אחת ההוצאות שנדמה כי אינה לוקחת חלק בהתרחשות הירידים ורשימות רבי המכר היא "הספריה החדשה". מנחם פרי, העורך הראשי, טוען כי "חלק ניכר מן הספרים המתורגמים שאנו גאים בהם (מורנטה, גינצבורג, פרוסט, פרימו לוי ואחרים) יצאו אצלנו בתרגום עברי זמן רב לאחר שראו אור במקור" הוא מוסיף. "לעומתם, את סאראמאגו, אנקוויסט, דה לוקה, פרנטה ולידיה ז'ורז' התחלנו להוציא בסמוך להופעת ספריהם - חלקם עוד לפני שקיבלו מעמד בינלאומי בכיר. השיקולים שלנו אינם מסחריים".
"איננו מוציאים ספרים משום שהצליחו בחו"ל, או משום שאנו צופים שיצליחו אצל קהל הקוראים בארץ. אנו שואפים להשפיע על התרבות הספרותית בארץ ולהביא אליה את החסר בה לדעתנו, ולא לרַצות אותה, לקלוע לטעמה ולזכות ברבי-מכר. לאחר שבחרנו ותרגמנו והוצאנו לאור חשוב לנו כמובן שהספרים יצליחו, כדי שהבחירה והעשייה שלנו יהיו בעלות נוכחות ומשקל בהתרחשות הספרותית, וגם כדי לשרוד. אבל המכירות הפוטנציאליות אינן שיקול שמכוון אותנו בשלב הבחירה".
כיצד ההוצאה מתמודדת עם תופעת המכרזים והתחרות על רכישת הזכויות?
"נדיר שיש תחרות בינינו לבין הוצאה אחרת על ספר או סופר מסוים. כאשר זה קורה, כל שאנו יכולים להציע הוא את המוניטין שלנו, את הטיפול הספרותי שנוכל לתת לספר ואת הליווי שהוא יקבל אצלנו. איננו יכולים להציע מקדמה גבוהה. כשרציתי להוציא את נטליה גינצבורג, שמעתי מהסוכנת שלה שהיא קיבלה הצעה אטרקטיבית מהוצאה מסחרית גדולה. התקשרתי לנטליה גינצבורג וסיפרתי לה מהי 'הספריה החדשה'. ביקשתי שתיתן בנו אמון, כהוצאה שתתמיד בהוצאת ספריה מעתה והלאה ותעשה זאת כראוי. הסברתי מדוע הספרים שלה צריכים לצאת אצלנו, על-ידינו. היא השתכנעה. כך זכיתי לדבר איתה זמן לא רב לפני מותה".
המאבק בין ספרות פופולרית הנחשבת לנחותה יותר, לבין ספרות הנתפסת כאיכותית, ממשיך להתקיים במלוא הכוח גם כיום, ובכל העולם. המאבק לא פוסח על אף תחום בבתי ההוצאה, גם לא על ספרות הילדים והנוער. נעה סמלסון, עורכת ספרי הילדים והנוער של הוצאת "מטר", ולשעבר עורכת ספרי הילדים ב"ספריית מעריב", חוותה לאורך השנים את השינויים שחלו באופן ההתנהלות בכל הנוגע לספרות מתורגמת לקוראים צעירים.
בין הספרים שהביאה סמלסון לילדים בישראל ניתן למנות את סדרת "ספיידרוויק" מאת טוני דיטרליצי, וספרים מאוירים מאת ברברה מקלינטוק האמריקנית, ג'יל מרפי הבריטית, ג'יאני רודרי האיטלקי ומנואלה אולטן הגרמניה.
כשעבדה ב"ספריית מעריב" היתה אחראית בין השאר על רכישת הזכויות לספר "טרופותי" מאת ג'וליה דונלדסון, שהפך לקלאסיקה מודרנית, ואולי יש במקרה שלו כדי להצביע על תהליך ההוצאה לאור של ספרות מתורגמת.
"את 'טרופותי' מצאתי ב'פבלישרז וויקלי' - מגזין המיועד למו"לים", סמסלון מספרת, "קראתי על הספר שהחל לתפוס תאוצה וביקורות טובות באנגליה, והזמנתי אותו מהסוכנות הספרותית 'פיקרסקי', שייצגה אותו בארץ. הייתי הראשונה שביקשה אותו ועל כן זכות הגשת ההצעה הראשונה לרכישת זכויות התרגום נשמרה לי. קיבלתי עותק לא כרוך של הספר, התלהבתי, קיבלתי אישור מהבוס שלי והגשנו הצעה למקדמה על חשבון תמלוגים.
"אם ההוצאה היתה דוחה את הספר, הוא היה עובר למו"ל הבא שביקש לראות עותק, בהנחה שהיה כזה, או ש'פיקרסקי' היו שולחים את העותק הלא כרוך שברשותם למו"ל שנראה להם מתאים להוציא אור את הספר, שאז עדיין כלל לא נקרא 'טרופותי' - הברקה גאונית של המתרגמת המעולה רימונה די-נור. אם זה היה קורה היום, הספר היה נשלח כקובץ אולי עוד לפני שהאיורים כולם מוכנים, ייתכן כשחלקם צבועים וחלקם רק כסקיצות, על ידי הסוכנות בארץ שמייצגת את בעלי הזכויות, או ישירות על ידי הסוכן בחו"ל.
"סביר להניח שספר מעין זה, שיש לו פוטנציאל מובהק להיות להיט, היה מיד נכנס למעין מכירה פומבית של זכויות היוצרים, שבה המו"לים הישראלים מתחרים ביניהם מי יציע לבעל הזכויות את ההצעה הנדיבה ביותר. לאט לאט היו נושרים מו"לים, עד שלבסוף זכויות התרגום של הספר היו ניתנות למו"ל בעל הכיסים העמוקים ביותר או הנחישות הגדולה ביותר".
מהם השיקולים ברכישת זכויות לתרגום ספרי ילדים?
"בראש ובראשונה איכות. אם הספר והאיורים אינם טובים בעיני, לא אמליץ להוציא אותם לאור בעברית. אחר כך באים השיקולים הפחות מלבבים: האם הספר מתאים לקהל הקוראים בארץ? ספרים על חג המולד, למשל, לא ממש. האם הוציאו בארץ בעבר ספרים של הסופר והם כשלו שוב ושוב מבחינה מסחרית? מו"לים לא אוהבים סופרים עם קארמה לא טובה. נוסף על כך, אם מו"ל מוותר על סופר 'שלו', כנראה הספרים שלו לא מדברים אל הקהל הישראלי.
"צפי מכירות הוא נושא מאוד משמעותי, בייחוד בימינו, ימי המבצעים הרצחניים שלא משאירים בידי המו"ל רווח שיאפשר לו להעז ולהוציא לאור ספרים איכותיים גם אם אין להם סיכוי רב להיות רבי-מכר. בקצרה, זו המלחמה המרה והאינסופית בין אנשי המערכת לבין אנשי השיווק. העורכים רוצים איכות, אנשי השיווק רוצים מסחריות. תמיד היתה, תמיד תהיה".
על תופעת הירידים הספרותיים מספרת סמלסון כי הם "בעיקר אירוע חברתי ומקום שאפשר 'להריח' בו מגמות. לדוגמא, טרילוגיות ערפדים - 'אאוט', נערות בתרדמת אחרי טביעה או תאונות דרכים - 'אין'.
קשרים אישיים הם דבר חשוב, אם כי בשנים האחרונות יש תחלופה די מהירה בתחומי זכויות התרגום בהוצאות הגדולות בחו"ל.
ובכל זאת. מו"ל שנוסע בקביעות לירידים משדר רצינות ויכולת כלכלית - וזה חשוב. רוב הספרים נמכרים כיום עוד לפני כתיבתם ובוודאי לפני הוצאתם לאור בארצות המקור שהם, כך שקשה לגולות פנינים נדירות כמו בעבר. אם כי תמיד אפשר למצוא ספר מקסים על מדף אחורי בביתן כלשהו, או בקטלוג שמראים לך נציגים בפגישה - ואז השמחה רבה.
"היום מקבלים קטלוגים באי-מייל ואפשר לבצע את כל הרכישות מהשולחן במשרד. ובכל זאת, לאווירה, לכיף ולהפתעות שאולי יתגלו ביריד אין תחליף. בירידים גם יש תערוכות של איורים, מוענקים פרסים יוקרתיים ויש הרצאות מעניינות על התפתחויות בענף.
"כמו כן, לעתים האופן שבו פרויקט חדש מוצג ביריד מרמז על התקוות שתולים בו, ועל הפוטנציאל שלו להפוך ללהיט בינלאומי. לפעמים זה גם קשקוש אחד גדול. מכינים מצגת מפוארת ודוכן שלם שמוקדש ומעוצב על פי סדרה חדשה ומסעירה, ובסוף מתברר שבעל זכויות התרגום עשה טעות ורכש איזה 'פלופ', והוא רוצה למזער נזקים על חשבון רוכשי זכויות התרגום".
