לא עוּד: הרחוב המוזיקלי של קהיר גווע
רחוב מוחמד עלי בקהיר נבנה במאה ה-19, עוצב בהשראה פריזאית והפך עם השנים למרכזה של סצנת המוזיקה המצרית. כיום, עם התחזקות הקיצונים והמשבר הכלכלי, הרחוב גווע - וכלי הנגינה מפנים את מקומם בחלון הראווה לרהיטים וטלפונים ניידים
בימי תהילתו, הוא התפרסם כלבה שוקק החיים של המוזיקה הערבית - רחוב בקהיר שעוצב בהתאם למודל הפריזאי, ושיכן לאורכו מוזיקאים, רקדניות בטן ויצרני כלי נגינה. אבל בימים אלה, רחוב מוחמד עלי שבבירה המצרית הולך וגווע: מעמדו כמוקד משיכה מוזיקלי כבר ידע ימים יפים יותר, וכעת חוששים רבים כי גם המעט שנותר ממנו עלול להתפוגג במציאות הנוכחית של אחרי המהפיכה, על רקע מצוקה כלכלית וההשפעה ההולכת וגוברת של גורמים איסלאמיים שמרניים על החיים בעיר.
כיום, הרחוב הזה נשלט על ידי חנויות לציוד אלקטרוני וטלפונים ניידים, עגלות חמורים ותנועה עמוסה של כלי רכב. אותן חנויות שמייצרות, מוכרות ומתקנות כלי נגינה - אלו שפעם כבשו כאן כל פינה - הולכות ונעלמות, ואיתן חלונות הראווה המציגים לעוברים ושבים טאבלות, קאנונים ועוּדים.
"חנויות כלי הנגינה נסגרות ומושכרות למוכרי טלפונים ניידים וספקי רהיטים", מספר אזט אל-פאיומי, מתופף בן 65 שנותר אחד המוזיקאים האחרונים במתחם, בבית הקפה שגם משמש אותו כסוג של משרד. "הרחוב הזה עומד להיכחד. כשאני אמות, לא תישאר פה מוזיקה. אף אחד לא לומד את זה כיום".
הרחוב, הנושא את שמו של מוחמד עלי באשא - מי שנחשב למייסדה של מצרים המודרנית - נבנה בשנות ה-60 של המאה ה-19, כחלק ממרכז העיר החדש של קהיר שקם כחלק מתהליכי המודרניזציה שעברה העיר. השליט המצרי דאז, חדיב איסמעיל, ביקש "להפוך את מצרים לחלק מאירופה": במסגרת חזונו האורבני שאב השראה מהברון ז'ורז'-אז'ן אוסמן הצרפתי, ארכיטקט שעיצב את שדרותיה המפורסמות של פריז. איסמעיל הקים בין הנילוס לחלקה העתיק של קהיר שורה של כיכרות ורחובות רחבים אותם עיצב בסגנון ארכיטקטוני אירופי - בניגוד לסמטאות הצרות של קהיר הישנה.
רחוב מוחמד עלי היה לצלע המחברת בין קהיר העתיקה לקהיר החדשה - ובמהלך מאה השנים הבאות שימש בית חם למוזיקאים, רקדניות ואנשי עולם הבידור המצרי. אל-פאיומי נזכר כיצד התגורר באותו בניין עם לוסי, רקדנית הבטן המפורסמת ביותר של מצרים, שגם הפכה בהמשך לכוכבת קולנוע. אנשים שביקשו לקנות כלי נגינה אוריינטליים נהרו לרחוב בהמוניהם - ממצרים ומחוצה לה.
אל-פאיומי הוא חבר בלהקת כלי ההקשה "חסאבאללה" - הוותיקה והמוכרת ביותר בתחומה במצרים. הוא עוסק בתחום כבר 45 שנה, אך אף אחד מילדיו לא רצה ללכת בעקבותיו. לדבריו, המשבר הכלכלי מורגש היטב בתחום
המוזיקה: התדירות של מסיבות ואירועים מיוחדים הולכת ופוחתת - ובמקום 3-4 הופעות בשבוע, חברי הלהקה נאלצים להמתין עשרה ימים בין הופעה אחת לשנייה. וגם אז, הם מסתפקים בתשלום צנוע יותר מבעבר.
בנוסף, אל-פאיומי מרגיש היטב את התחזקות הקולות האיסלאמיים השמרניים בחברה המצרית - ואלו סולדים מהעיסוק במוזיקה. הוא מספר שחבורה של צעירים קיצונים כבר לחצו עליו לפרוש מהמקצוע ולהיות "מוסלמי טוב" - אך הוא הדף אותם: "אני מבקר באופן קבוע במסגד, זה המקום היחיד שאני מבקר מלבד בית הקפה הזה".
לפנייה לכתב/ת 
