"לילד חרדי, לשון הרע גרוע מתקיפה מינית"

"גדלתי ונהייתי אמא לילדים ואישה לבעלי, אבל תמיד בצל ילדות כואבת וקשה. ילדות של שעבוד, התעללות פיזית, רגשית ובעיקר נפשית. לצערי גם התנסיתי בהתעללות מינית על ידי אח במשפחה. אין איש בעולם שיודע מזה. אני יודעת בידיעה ברורה שיכלו למנוע ממני הרבה צער, סבל ועוגמת נפש, לו אחת מהמורות או השכנות היו מרימות את הכפפה. הרי האיתותים היו כל כך זועקים. בחברה שלנו ילדים לומדים להסתיר ולסחוב את המשא הזה".

עדותה של מ' החרדית, שנמסרה בחודשים האחרונים למועצה לשלום הילד, מסבירה מעט את הטענות נגד "קשר שתיקה" שהתגבש סביב חקירת חשד לאונס בת חמש במודיעין עילית. על פי מטפלים ומומחים ששוחחו עם ynet, לולא אותה שתיקה, מקרים נוספים היו עשויים להימנע.

"בניגוד למיתוס הגורס שחרדים פוגעים יותר, פדופילים ומבוגרים שפוגעים מינית בילדים קיימים בכל מגזר", קבעה יונינה פלנברג, רכזת המגזר הדתי והחרדי במרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בתל אביב. כ-650 פניות מגיעות בכל שנה לקווי הסיוע לחרדים שמפעיל איגוד מרכזי הסיוע, ולדברי פלנברג, למרות הדמיון בין קבוצות האוכלוסייה, בתוך המגזר החרדי קשה יותר למנוע פגיעות מיניות בילדים. "הילדים שם הם טרף קל לפדופילים ולמבוגרים בגלל האמון ויראת הכבוד שהם רוחשים להם באופן אינסטינקטיבי. לזה צריך להוסיף את היעדר החינוך והמודעות המינית בתוך המגזר".

"כתם שקשה להסיר"

חוקרי המקרה במודיעין עילית שהחלו לבדוק את התלונה נתקלו ב"חומת שתיקה" מצד התושבים. הם הגיעו לפריצת דרך בזכות עדות שכיוונה אותם לאשת חינוך שמחזיקה במידע, אך זו סירבה לשתף פעולה וטענה כי נדרה נדר שלא לחשוף את הידוע לה. במשטרה פועלים לשבור את נחישותה לשתוק בחקירה, וגייסו למשימה רבנים מהעיר כדי לשכנע אותה למסור פרטים. ביממה האחרונה גבו אנשי המשטרה עדויות מתושבים רבים במודיעין עילית, ואף חקרו באזהרה כמה מעורבים.

השתלשלות האירועים עולה בקנה אחד עם דבריה של פלנברג. "לאחר הפגיעה, יש למשפחות הקורבנות סיבות טובות לסגור את זה בפנים. פגיעה מינית היא כתם שקשה להסיר. הקשרים והקודים התרבותיים יקשו על שידוך, וצל יוטל על המשפחות משני צדי האירוע". לבד מזאת, תתעורר בחברה השאלה "מי התלונן, כיבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ והחטיא את הקהילה כולה". לדבריה, "מדובר בדפוס של חברת מיעוט סגורה, שסוגרת דברים בתוך הבית. אפשר היה לראות את ההתנהלות הזאת גם בקיבוצים". 

השלב הבא, לטענתה, כולל מורים, יועצים ורבנים בתוך המגזר, "שעוסקים בכיבוי השריפה ובמניעת נזק סביבתי. הם מעדיפים לטפל במקרה בתוך הקהילה ולא להעניש, מה שיכול לגרום לפגיעות חוזרות ונשנות". גם הרשויות והתקשורת זוכות לביקורת מצדה, משום שאלו מביאות פעמים רבות להעצמת הסיפור או להכתמת הקהילה כולה בחקירה רשלנית, כהגדרתה. 

טלי שלומי, רכזת תחום חרדים במכון חרוב, שעוסק בפיתוח תוכניות למידה לטיפול בילדים שעברו התעללות והזנחה, הדגישה כי "ילד חרדי שהותקף לא יידע אפילו להסביר במילים את שאירע. חינכו אותו מגיל צעיר שהדבר הנורא ביותר הוא 'לשון הרע', והוא פעמים רבות אינו מעז לחשוף את זהות התוקף בשל כך".

בשנת 2009, נתקבלו יותר מ-5,300 דיווחים על ילדים שנפלו קורבן, על פי החשד, לפגיעה מינית. עם זאת, מעריכים במועצה לשלום הילד, מקרים נוספים רבים אינם מדווחים, ואחוז הדיווחים נמוך אף יותר בחברות סגורות. "החברה החרדית היא משפחתית וסגורה, והחיים בה מאורגנים סביב הקהילה", אמר ל-ynet ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה שפועלת ליצירת תוכנית למלחמה בתופעה, תוך שיתוף פעולה עם גורמים רבניים וחינוכיים במגזר.

לדבריו, "לאורך שנים נהגה הקהילה החרדית להתבדל מהחברה שסובבת אותה, ולפתור את מצוקותיה באמצעות כוחות שפועלים בקרבה - בראשם הרבנים. במידה שמישהו מהקהילה ידווח וינהג בניגוד לקודים החברתיים בקהילה שלו, עלול הדיווח לגרום לנזק אישי כלפי המדווח או ילדיו ומכאן שנוצר קשר שתיקה והסתרה".