"חי בלה לה לנד 2": מה היה בה, מאיה
העונה השנייה של "חי בלה לה לנד" סיפקה פחות רגעים מרגשים, והבחירה במאיה בוסקילה קצת עצלה - אבל מי יודע, אולי דווקא היא תהפוך ללהיט בינלאומי אמיתי. סמדר שילוני נפרדת מאלי זולטא וכל השאר
היא עשתה זאת. בסוף זה קרה לה. מאיה בוסקילה לקחה את המקום הראשון בתוכנית ריאליטי, על אפם וחמתם של אלו שלא האמינו בה - ומודה, אני ביניהם. איך היא אמרה? ל"אח הגדול", שם נרמסה התדמית שלה, היא הלכה בשביל כסף. אבל בשביל להשתתף ב"חי בלה לה לנד 2" היא היתה מוכנה גם לשלם.
ביקורות נוספות מערוץ הטלוויזיה של ynet:
והנה, לפחות כרגע נראה שההחלטה השתלמה. רון פייר - או בכינוי היותר נפוץ שלו, אלוהים - יקליט לה סינגל בהשגחתו הפרטית וינסה להפעיל עליה את הקסם הרון פיירי, כלומר להפוך אותה ללהיט בארצות הברית. בהתחשב בעובדה שבפעם האחרונה שמישהו עשה קסם ב"חי בלה לה לנד 2" כמעט איבדנו קוסם בטביעה, מדובר בשיפור עצום.
אי אפשר לקחת מבוסקילה את העובדה שלאורך כל העונה היא היתה חומר הגלם המהוקצע ביותר מבחינת הקרבה שלה לתוצר הסופי, זה שפייר מתעתד לשווק לאמריקנים. היא היתה מנוסה יותר מהשאר בהופעות (בעיקר בהיעדר מושיק עפיה ואם לא מחשיבים את זולטא, שהסיכוי שלו היה קלוש מלכתחילה), היא דיברה אנגלית הכי טוב (רק סאז השתווה לה) ועשתה את עבודת ההכנה היסודית ביותר בארץ.
אני מודה, בעיני זאת לא בחירה אופטימלית, בלשון המעטה. אם הקו המנחה של הפורמט - לא 'לצחוק על אנשים שלא יודעים אנגלית', הקו השני - היה לקחת יהלום גולמי וללטש אותו עד שינצץ במצעדי הפזמונים בניכר, אין ספק שרון פייר בחר את הבחירה העצלה יותר ולא בהכרח את זאת שהלמה את המטרה המוצהרת של הסדרה. אם כבר, הזכייה היתה צריכה ללכת לשרית או לשיר, שמוכשרים יותר מבוסקילה. אלא שאפס המוטיבציה שהפגינו, שלא לומר האדישות, די חירבו את העסק. אני מוכנה להישבע שאת אנחת הרווחה של שיר יכולתי לשמוע עד פה.
אולי זה קשור גם לעובדה שעדיין לא שמענו שום דבר מאלון דה לוקו, למרות שכבר עבר די הרבה זמן מאז שהוא זכה בעונה הקודמת. יכול להיות שפייר העדיף מישהי שתסור למרותו ותשקיע 150 אחוז ב"נעשה ונשמע", למרות שאם הוא היה צופה בעונה הזאת הוא היה לומד, כמונו, שמאיה היא חתיכת בריה עקשנית ולא נוטה לציית לאנשים שאומרים לה מה לעשות.
אבל היי, הבנאדם - סליחה, מיסטר רון פייר, בשבילכם - בכל זאת המציא פיגורות כמו כריסטינה אגילרה, בלק אייד פיז ונגע פעם בליידי גאגא. הוא כנראה יודע מה טוב. מי יודע, אולי אני ושאר האנשים שלא האמינו שבוסקילה תצלח את העונה הזאת בלי לחרב את מה שנשאר מהדימוי הציבורי שלה, נאכל את הכובע כשהיא תממש את הז'יטון שחילק לה אלוהים ותהפוך ללהיט.
הגמר המינימליסטי היה בהחלט משב רוח מרענן בהתחשב בתרבות הגמרים הישראלית, לפיה עד שלא פילחת את המשדר לחלקיקיו הקטנים ביותר וריווחת אותם על פני שלוש שעות מתישות, כתשת את הצופה, תחבת משפך אל גרונו והערית אל קיבתו פרסומות, תכנים שיווקיים וחסויות, שחקת את נשמתו עד דק ופיזרת אותה ברחבי האולפן - לא קיימת את מצוות הגמר. העובדה ש-yes נקייה מפרסומות לא הזיקה, ההופעות החיות היו טובות (קוני למל אכן זרם!) וגם הבחירה לצלם את השלב האחרון כולל ההכרזה באולפן הקלטות אינטימי הפכה את המעמד למכובד ואסתטי יותר.
זאת לא היתה עונה מבריקה. לא היו בה כמעט רגעים מרגשים באמת, כמו אלה שהעונה הראשונה ניפקה. הסיפורים האישיים של הדמויות לא הבשילו וקתרזיס של ממש לא נרשם בה. לא קיבלנו רומן רומנטי קורע לב, לא פיוס מרגש. אפילו החתונה היתה סוג של אנטי-קליימקס. הרגע האנושי המרגש היחיד בעיני היה הבכי של זולטא והניחומים של שרית, שבכתה איתו, וזה משהו שאף תסריטאי לא יכול היה לכתוב.
מאידך, קיבלנו מהעונה הזאת מנה הגונה יותר מהממתק אורי פסטר, שהביא את עצמו בפול ווליום לווילה, והרווחנו את אלי זולטא, אחת מדמויות הריאליטי השלמות, הצבעוניות והאינטליגנטיות ביותר שהיו לנו כאן. שניהם הצליחו "להביא את האמת שלהם" בלי להוציא שם רע לביטוי. בקרוב נדע אם לוס אנג'לס מחכה למאיה בוסקילה או לא. עד אז - זיכרו את הלקח הגדול של העונה: ג'ק דניאלס, ישראלים וקלידן - לפעמים זה כל מה שצריך כדי להפוך אדם למאושר.
