עשרת הדברות וההיגיון הכלכלי. פרשת השבוע

פרשת "משפטים", הבאה לאחר עשרת הדברות, היא למעשה פירוש והרחבה של אותם חוקים שניתנו לעם ישראל במעמד הר סיני.

• לטורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית
  

"וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם"(שמות כ"א,א'). למה נקראת הפרשה "פרשת משפטים" ולא פרשת חוקים? הרמב"ם מפרש את המושג חוקים: "מצוות שמעיות" אלו מצוות שאין לנו הבנה מה ההיגיון העומד מאחוריהן, ואילו משפטים הם "מצוות שכליות" כאלו שאין לנו כל בעיה להבין את ההיגיון העומד מאחוריהן. מצוות פרה אדומה היא דוגמא לחוק (מצווה שמעית), ואילו המצווה לא תגנוב הנה משפט (מצווה שכלית).

מה משמעותו של הביטוי "אשר תשים לפניהם"? רש"י מפרש: "אמר לו הקב"ה למשה לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו". כלומר, פרשת משפטים פורסת תמונה שלמה של המצוות ומביאה לרובן את ההסבר ואת ההיגיון שעומד מאחוריהן.

פרשת משפטים חריגה מבחינה זאת. ברוב המקרים בתורה כמעט שלא נמצא כל הסבר וטעם למצווות. גם הנצי"ב מוולאזין מחזק את הדברים ואומר: "ופירש הקב"ה כאן יותר מבכל התורה..."

תחרות בין רבנים על ההחמרות

פרשת משפטים עוסקת בקניין וברכוש. ניתן למצוא בה את התפיסה החברתית המחייבת להקפיד בנושא העסקת עובדים, דיני ריבית, דיני ממונות, איסור לקיחת השוחד ועוד. ההסבר וההרחבה אינם מיותרים. כאשר אנו עוסקים בנושאים כה מהותיים, עלינו לפרט ולנמק. קביעה גם אם היא נכונה צריכה להביא את ההיגיון שעומד מאחוריה.

צריך להיזהר מהחמרות שלא לצורך, כי "די במה שאסרה עלינו התורה". הפרשנות למצוות לפעמים מעוותת את המצוות. ידוע הכלל, שכל מי שרוצה להחמיר, יחמיר על עצמו, אך לא על הציבור. התחרות העכשווית בקרב רבנים מי מחמיר יותר צריכה להיפסק לאלתר. החמרות יתרות דוחפות רבים להתרחק ולא להתקרב ליהדות.

"כל הקונה עבד עברי - קונה אדון לעצמו" 

"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם. אִם-בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא; אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא, וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ אִם-אֲדֹנָיויִתֶּן-לוֹ אִשָּׁה, וְיָלְדָה-לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת--הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ, תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ, וְהוּא, יֵצֵא בְגַפּוֹ. וְאִם-אָמֹר יֹאמַר, הָעֶבֶד, אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי, אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי; לֹא אֵצֵא, חָפְשִׁי. וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו, אֶל-הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת, אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה; וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם" (שמות כ"א, ב'-ו')

עצם המחשבה על הפיכת אדם לעבד מעלה תהיות רבות וקשות. התורה מביאה כללים כיצד יש לנהוג בעבד. התורה מפרטת את זכויותיו של העבד, כיצד יש לנהוג בו, באשתו ובילדיו. הרעיון של עבדות וביטול מוחלט של החירות אינו מתקבל כיום. קשה לנו להבין את עניין העבדות המובא בתורה.

כבר חכמי התלמוד מוססו למעשה את מהות העבדות. הם אמרו: "כל הקונה עבד עברי קונה אדון לעצמו" (קידושין כ"ב ,א'). הכללים הרבים, שקבעו חכמים לאורך הדורות על בסיס הכתוב בפרשת משפטים, מביאים את האדון להבנה כי העבד כמעט שווה בזכויותיו אליו ולעיתים אף קודם לו. למשל, העבד יאכל לפני האדון ועוד.

לדברי הרמב"ם, אדם שאינו בן חורין אין לציווי התורה כל משמעות עבורו. לכן מדגישים חז"ל את חשיבות החירות. רק מי שבוחר להישאר עבד ולוותר על חירותו, כללי עבד עברי חלים עליו.

היש עדיין עבדות כיום ב-2013?

העבדות לא נעלמה מהעולם. גם בישראל של 2013 ישנם עבדים. אלה הם אותם עובדים שקופים שאנו לא רואים,אלה הם העובדים הזרים ודומיהם. הם לא כלואים מאחורי סורג ובריח אבל חירותם נשללה מהם, גם אם לא באופן רשמי, לבטח בפועל. הטיפול בחוסר היכולת לצאת מהמעגל של העבדות השקופה מוטל לפתחה של הכנסת החדשה.

טרם השבעתו לכנסת ה-19 כתב יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, בדף הפייסבוק שלו: "אינני חש 'נבחר' ציבור, אלא עבד של הציבור. כן, עבד שלכם, של עם ישראל".

ונשיא בעמך לא תאר

הפרשה ממשיכה לדון במתן כללים כיצד יש לנהוג במגוון נושאים כלכליים וחברתיים, ובין השאר מביאה את הציוויים הבאים:

"אִם-כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת-עַמִּי, אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ--לֹא-תִהְיֶה לוֹ, כְּנֹשֶׁה; לֹא-תְשִׂימוּן עָלָיו, נֶשֶׁךְ. ... אֱלֹהִים,לֹא תְקַלֵּל; וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ, לֹא תָאֹר. מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ, לֹא תְאַחֵר; בְּכוֹר בָּנֶיךָ, תִּתֶּן-לִי." (שמות כ"ב, כ"ד-כ"ז).

לא ברור מה הקשר בין הפסוקים. בין הציווי כי יש להלוות לעניים ולא לקחת מהם ריבית ובין מצוות בכור, בין שתי מצוות אלה מופיעה האמירה "אלוקים לא תקלל".

הספורנו מפרש שבמילה "אלוקים" הכוונה לדיין ושופט: "אע"פ שתחשוב שהטה הדיין את דינך לא תקללהו שאין אדם רואה חובה לעצמו". הקללה אינה חייבת להיות במשמעותה הפשוטה, של לקלל את השופט או את נבחרי הציבור, אלא אפילו להקל בכבודם אסור.

התורה מדמה את הדיין לקב"ה ואוסרת לזלזל בכבודו. ציווי זה אמור להיות תמרור אזהרה עבורנו כציבור. אין אנו חייבים להסכים עם החלטת השופט, אנו לא מחויבים להזדהות עם הדעה והדרך של מנהיג זה או אחר. אנו לא נדרשים להסכים עם אידיאולוגיה מפלגתית כלשהיא. מכאן ועד לקלל ולהשמיץ את ראשי השלטון בראש חוצות הדרך ארוכה.

כבודם הוא כבודנו. עלינו להבין את המעמסה המונחת על כתפם, ואנו נדרשים לשמור על כבודם, עם כל הזכות לא להסכים עימם.

הכותב, מתי אלפר, הא מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה, יועץ שיווקי ואסטרטגי