המרוץ אחר הכסף: טייקונים עם גולגלות ביד
המעמד העליון המודרני כבר לא מנפנף בגולגות האויב ולא מחריב כפרים, אך בדומה לאיש המערות הפרימיטיבי הוא מתנפל על הכסף שהחליף את שדות הקרב העתיקים. מונע מצורך נפשי חזק להשיג עוד ועוד ממון, הוא משתמש בכוח, בכל האמצעים
בואו נדמיין מחזה נחמד. נוחי דנקנר, יצחק תשובה, ואילן בן דב רוקדים מסביב למדורה. הם לובשים רק מכנסוני קש קצרים. מאופרים בפסי זהב ואדום בוהק בפנים. עטורי נוצות ועונדים שרשראות עם גולגלות. הם רוקדים בהתלהבות. אלה אנשים קשוחים. כולם יודעים. הם יודעים להלחם על שלהם ורוב הפעמים משיגים את מה שהם רוצים.
- לטורים נוספים של ד"ר אושי שהם-קראוס
עכשיו נעשה סיבוב של מאה שמונים מעלות ונעבור להוצאה לאור של מרכז שלם בירושלים. מרכז שלם הוא מכון מחקר ירושלמי שעוסק בכלכלה, מדיניות ובטחון. הוא נחשב ימני מאוד (אם נתנסח בעדינות) ויש לו הוצאת ספרים משובחת. ואיך הגולגלות קשורות למרכז שלם?
ובכן, הוצאת מרכז שלם הוציאה לאחרונה ספר מקסים שיכול להועיל לכל המתעניינים בכלכלה, בכלכלנים החשובים ובתורות שלהם. זה ספר קולח שמתאים למי שאין חשק לשבור את הראש עם ספרים מקצועיים, אבל מתעניין מאוד בנושא; בכלכלה.
הספר נקרא "הפילוסופיים הארציים - חייהם, ימיהם ורעיונותיהם של הוגי הכלכלה הגדולים" וכתב אותו הכלכלן רוברט היילברונר.
הספר הוותיק הזה היה להיט בעולם ועכשיו הוא יכול לשמש את קוראי העברית. ובכל זאת, איך זה קשור למדורה ולטייקונים הרוקדים מסביבה? ובכן, הקשר הוא הכלכלן האמריקאי תורסטיין ובלן (Thorstein Veblen). מאחר שהטור שלי הוא לא טור לביקורת ספרים, אשתמש בספר של היילברונר בשביל להציג חלק קטן ממה שעשה ובלן.
תורסטיין ובלן
האיש היה כנראה איש מוזר. הספר של היילברונר מלא תיאורים, אבל לא זו המטרה שלנו כאן. אנחנו בקטע התיאורטי, לא האישי.
בטורים שלי הזכרתי כבר כמה פעמים את ובלן בקשר לתנועה האוטופיסטית (המוזרה) משנות השלושים של המאה העשרים; הטכנוקרטים. אלה האנשים ששאפו שמהנדסים ינהלו את החברה במקום הניהול הדמוקרטי משולב ההון שפועל בה בימינו. הטכנוקרטים השתמשו בתיאוריה מעניינת של ובלן כדי לבסס את התפישות שלהם.
אבל עיקר חשיבותו של ובלן באה לו עם פרסום הספר שלו "התיאוריה של מעמד הפנאי". ועליו נדבר כאן. מעל פני השטח הספר הזה היה פשוט תיאור עוקצני של סגנון החיים של האצילים והעשירים. והספר הזה אכן נוטף ארס, מה שהפך אותו לסנסציה.
אבל התיאורים הססגוניים והעוקצניים לא היוו את העיקר. היתה כאן, אולי לראשונה בתולדות הכלכלה החדשה, התיחסות אנתרופולוגית (של חקר האדם והחברה שלו) למעמד כלכלי ולתופעות כלכליות. ויש, יש שם בהחלט תיאוריה מרתקת.
התזה של ובלן, כך מספר לנו היילברונר בספר "הפילוסופים הארציים", היתה שאנשי "מעמד הפנאי", העשירים והאצילים של פעם, מכריזים על העליונות שלהם באמצעות הוצאות כספיות ענקיות ומנופפים בכך שהם לא עושים כלום, כדי להוציא את העיניים לאחרים וכדי לשדר עוצמה.
פסיכופתולוגיה
ויקיפדיה מסבירה את המושג "פסיכופתולוגיה" כך: חקר ההתנהגויות החריגות או האבנורמליות שיכולות להעיד על הפרעה נפשית. ובלן מציץ אל המציאות החברתית ורואה מציאות פתולוגית.
מעניין אותו למה חברה אנושית בימינו בונה את עצמה כאשר בראשה עומד מעמד פנאי. (אנחנו מדברים על כל אותם אצילים שלא עושים כלום ובני מליונרים שמקדישים את חייהם למכוניות מירוץ). למה אנחנו לא בועטים בהם כמו שהציעו מהפכנים שונים במהלך ההיסטוריה?
כדי לענות על זה ובלן יוצא לברר מי אנחנו, או ביתר דיוק, מיהו ה"אדם הכלכלי"? הוא רוצה להבין איך אנחנו מתנהגים ולמה אנחנו מתנהגים ככה. עכשיו, הכלכלנים הקלאסיים (כמו אדם סמית ורוב הבאים אחריו כמעט עד היום) האמינו שאנחנו ראציונליים: יצורים תבוניים שמחפשים כל דרך הגיונית כדי להשיג כמה שיותר בשביל עצמנו.
אבל ובלן לא רואה הרבה תבוניות בהתנהגות שלנו. להיפך, הוא מסתכל עלינו ורואה את אבותינו הקדומים. אמנם אנחנו מתורבתים בעיני עצמנו, ומתוחכמים ומשכילים, אבל מתחת לפני השטח... אוי לעיניים. טבע האדם, הטבע שלנו, ככה חושב ובלן, הוא עדיין פראי. את זה אפשר לראות אצל בני מעמד הפנאי וגם אצל כל האחרים.
מעמד הפנאי, המעמד "הגבוה", נשאר בדיוק כמו שהוא היה בעבר. הוא מעמד שרוצה להשתלט על הטובין (הרכוש לכל סוגיו והכסף) של החברה, באופן דורסני, ובלי לעבוד. השיטות השתנו וגם הדרך להתקבל למעמד הזה השתנתה. לא חייבים להיות בנים של דוכס. אפשר להיות איש עסקים כוחני שפועל באופן כמעט חוקי כמו אנשי העסקים האמריקאים בזמנו של ובלן. איש כזה יכול להיות בן עניים שבונה את עצמו מלמטה.
אבל מה שמעניין הוא מה שהוא עושה כשהוא יושב כבר למעלה, בראש הסולם החברתי. ובכן, בניגוד לאיש המערות התוקפני, איש מעמד הפנאי של ימינו כבר לא כובש ולא עורף ראשים של אויבים. הוא לא אונס ולא מחריב כפרים. בכל זאת, הציויליזציה התפתחה באלפי השנים האחרונות.
אבל הוא מתנפל על הכסף. הכסף החליף את כל שדות הכיבוש העתיקים (עבדים, פילגשים ורכוש). האיש הזה הוא בעל צורך נפשי חזק להשיג עוד ועוד כסף. והוא עושה את זה בכוח ובאמצעים ולא תמיד באמצעים כשרים.
ובימינו? במקום הנפנוף הפרימיטיבי בגולגלות של אויבים, במקום נוצות נצחון על הראש שמסמלות און וכוח, יש לנו מכוניות יוקרתיות, אוספים של מכוניות עתיקות, בתי אחוזה אדירים ומיותרים ועוד ועוד.
והנה, זו הסיבה החברתית פסיכולוגית למפגני הראווה. ההתהדרות הבלתי נגמרת של עשירי העולם במותרות נוצצות באה לסמל כוח ועוצמה. ואם התיאוריה הזאת נראית לכם כל כך מובנת מאליה, ואם הייתם מציגם אותה באמצעות כמה משפטים שלא כותבים בעיתון, הרי זה בזכות הספר שכתב ובלן. הוא היה החלוץ.
ואנחנו?
גם אנחנו, האנשים ה"קטנים", טוען ובלן, נשארנו דומים לאבותינו, ועדיין אנחנו מעריצים את אנשי הכוח. והיות שגם אנחנו כבר לא מסתובבים עם נוצות משחק, קטנות, אנחנו מנסים לחקות את הבזבזנים האדירים. גם אנחנו אחוזים בבולמוס של הוצאת כספים ורכישת מוצרים.
אז אין לי פורש או רולס רויס כמו ל"איש הגדול", אבל בכל זאת יש לי ארבע על ארבע קטן וחמוד. וגם לי יש שיש איטלקי בסלון (הקטן) שלי. וכולנו מתקשטים בנוצות המודרניות. יש כאלה שהנוצות שלהם ענקיות ויש כאלה שמסתפקים במשהו סימלי.
ולובלן יש עוד מסקנה חשובה מהניתוח הזה. עכשיו הוא מבין למה "האנשים הקטנים" (תסלחו לי) לא מורדים ומסלקים את הגדולים החוצה. העניין הוא שאנחנו רוצים להיות כמוהם. אנחנו מחקים אותם, לא מורדים בהם. אז מה? זה רלבנטי עדיין לימינו? שווה מחשבה.
החור שבבייגל
ושוב אני מזכיר למי שעדיין לא ראה: הספר שלי "החור שבבייגל - מבוא ידידותי לפילוסופיה" ניתן להורדה חינמית מכאן. מי שרוצה להבין קצת יותר פילוסופיה מוזמן להציץ, להעתיק ולהעביר למי שהוא רוצה. זה מיועד בדיוק לכך.
הנה, זה הלינק. תורידו ותהנו!
ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה. הוא מלמד בבית הספר לכלכלה של המכללה למנהל ובחוג לתקשורת במכללת ספיר. אפשר ליצור איתו קשר ולהוריד חינם עשרות טורים לימודיים שכתב. הם נמצאים באתר הבית שלו: http://www.ushi.co.il/. כמו כן, אתם מוזמנים לראות את רשימת ההרצאות שהוא מעביר לקבוצות ולחברות: http://www.ushi.co.il/index.php/projects
לפנייה לכתב/ת 
