נתניהו, צרף מפלגה ערבית

בדבריו בבית הנשיא כאשר קיבל בפעם השלישית את משימת הרכבת הממשלה, קרא ראש הממשלה לאבו מאזן לחזור לשולחן המשא ומתן לשלום. הנשיא הפלסטיני יחזור, יוחזר או שלא. השלום איננו עומד בסדר עדיפויות גבוה, לפחות לא בשלב זה בממשלת "שוויון בנטל" שתתחיל את דרכה בקיצוץ עמוק בתקציב.

האם ממשלת נתניהו השלישית תהיה גם היא ממשלת הישרדות פוליטית של העומד בראשה? אם ישלב מפלגה ערבית בקואליציה יוכל נתניהו להקים ממשלת בשורה ולא בזכות שותפיו ה"טבעיים" החדשים. נתניהו יוכל להיתלות באילנות גבוהים: "בכל קבינט שבו ישמש יהודי במשרת ראש הממשלה, תוצע משרת סגן ראש הממשלה לערבי, וכן להיפך". את הדברים הללו כתב לא אחר מאשר זאב ז'בוטינסקי.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

שוויון בנטל - קודם כל עבודה / אורי כץ

בדד נלך? / עמי אילון

מי שהתקדים של הפצצת הכור העיראקי בהוראת מנחם בגין עומד לנגד עיניו צריך לזכור שהיה זה בגין שדאג למנות שופט ערבי ראשון לבית המשפט העליון. ברוח ז'בוטינסקי ובגין צריך ראש הממשלה להיכנס למשא ומתן קואליציוני רציני ורגיש עם מפלגת רע"מ-תע"ל ועם העומד בראשה ח"כ שייח איברהים צרצור. למפלגה הערבית צריך להיות החופש והמרחב לשבת בקואליציה בלי לפגוע בעקרונותיה דוגמת ההסדרים עם יהדות התורה.

השנים שחלפו לא היו טובות לדמוקרטיה שלנו. במישור החברתי היינו עדים להסתה פרועה נגד אזרחים ערבים, הסתה שהחלה במילים והגיעה לאלימות פיזית. לבושתנו, מובילי ההסתה היו גם רבנים שדיברו כביכול בשם ההלכה ותורת ישראל. אך מה שצריך להדאיג אותנו יותר מכול הוא התמיכה שהם זוכים לה מרבדים רחבים בציבור היהודי.

רוח עוועים זו חדרה אל תוך תוכה של כנסת ישראל. במקום להמשיך ולקדם חקיקה המחזקת את הדמוקרטיה, היא קידמה יוזמות חקיקה העומדות בסתירה לערכים יהודיים ודמוקרטיים. טועים מי שסבורים שתוצאות הבחירות מבטיחות תיקון או שינוי משמעותי בתחום זה מבלי שראש הממשלה עצמו יוביל את השינוי.

הכרסום ביסודות הדמוקרטיה מערער את חוסנה של מדינתנו כמדינת הלאום היהודי. ישראל היא עדיין דמוקרטיה, אם כי דמוקרטיה במשבר. הדמוקרטיה במדינת לאום איננה יכולה להיות מנותקת מזהותו הפרטיקולרית של הלאום, הבאה לידי ביטוי בתרבותו ובמסורת שלו. מדינת ישראל אינה צריכה להיות מדינה יהודית שהיא גם דמוקרטית או דמוקרטיה שהיא גם יהודית. יש לשאוף לשילוב מלא: הדמוקרטיה צריכה לדבר בשפה יהודית, והיהדות – בשפה דמוקרטית. זהו תהליך חינוכי ארוך מאוד שכל הקבוצות בחברה צריכות להשתתף בו בלי לוותר על ייחודן.

מאות בשנים שימשו יהודים יועצים, מליצי יושר וגורמים ממתנים בחצרות שליטים. שם, בגולה, הטפנו ליותר דמוקרטיה, ליותר שוויון לכל אדם באשר הוא, והנה כאן, במדינתנו שלנו, חזרו כל תורות המוסר שהטפנו לאחרים והונחו לפתחנו. מדינת ישראל, שהוקמה כדי לתקן עוול היסטורי כלפי העם שהוגלה מארצו וכלפי נרדפים ומשוללי זכויות בתפוצות הגולה, אינה ממהרת ליישם את טענתה המוסרית הקיומית כלפי מיעוטים בתוכה, המבקשים לעמוד על זכויותיהם המלאות ולהשתלב כשווים בכל מערכות השלטון.

עצמאותה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי נבחנת גם בהשתלבותם של מיעוטים בתוכה, מתוך שוויון ושמירה על כבודם. העצמאות הזאת תגיע לכדי שלמות ביום שבו יתקבל בטבעיות כל אדם הגון וראוי, ערבי כיהודי, ללא יוצא מן הכלל, לכל תפקיד ציבורי. על הרוב היהודי במדינה מוטלת האחריות לאפשר למיעוט הערבי לממש את הזכויות הנובעות מאזרחותו. הכנת תוכניות מתאר שייאפשרו את זכות המגורים, וגיבוש תוכניות פיתוח, חינוך ורווחה שיאפשרו את זכות הפרנסה - אלו הן חובותיה של ממשלת ישראל כלפי האזרחים הערבים. על הנציגים הערבים מוטלת האחריות לפעול למען שולחיהם ועל ראש הממשלה בנימין נתניהו לשלבם בממשלתו.

הרב פרופסור נפתלי רוטנברג הוא עמית מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים ורב היישוב הר אדר

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il