"קרובים, קרובים": רחוקים מהעין, קרובים ללב
לרגל חגיגות ה-30 של "קרובים קרובים", חזרנו לדיירי ויטק 9 כדי לנסות ולפענח את סוד ההצלחה של התוכנית ("היא היתה עממית"), איזה פרק הם הכי אוהבים (כשיהורם חוזר להיות ילד) ומה היה עולה בגורל הדמויות היום: "גליה בטח היתה לסבית"
אם אפרים סידון היה כותב היום את ההמשך לתוכנית הטלוויזיה "קרובים קרובים", זה היה נראה אחרת לגמרי. "מולי ואביתר היו אנשי מעמד הביניים שקורעים את התחת, ורק רואים איך המיסים שלהם הולכים לחרדים במקום לחינוך", הוא אומר.
מה עוד קורה בערוץ הטלוויזיה של ynet:
"חי בלה לה לנד 2": מה היה בה, מאיה
יעל עמית: "אופטימית אחרי המפגש עם דורון נשר"
מפיקי "האח הגדול" ישלמו יותר מ-1.5 מיליון למתמודדים
"הם גם היו רואים איך אלפי משפחות מחפשות דיור כשהמצב בכי רע", מוסיף סידון. "גליה אולי היתה לסבית או שהיא בכלל לא היתה רוצה להתחתן. הנכדות של ליאורה ויהורם היו בטח דוגמניות אנורקסיות. ליהורם הייתה עוזרת פיליפינית שהוא היה מסתיר ממשטרת ההגירה, ואילן היה מחזיק בארגזים פועלים זרים כדי שיהיה לו מלאי לייצוא לחו"ל".
פ-א-תוח. חוגגים 30 ל"קרובים קרובים"
30 שנה עברו מאז עלתה לאוויר התוכנית "קרובים קרובים". שלושה עשורים במהלכם הספיקה להפוך לסדרת קאלט, להיות משודרת באינספור שידורים חוזרים בערבי חג ובשבתות, והשיא: לחזור בפרק איחוד מרגש ששודר בערוץ 2 ב-2005.
היא עלתה לאוויר ב-1983 ושודרה במשך שלוש שנים בטלוויזיה החינוכית. אפרים סידון וב.מיכאל כתבו אותה בעונה הראשונה, ואחר כך הופקד סידון על מלאכת הכתיבה לבדו. יצחק שאולי ביים, רישה טירמן ז"ל הפיקה ומהר מאוד הפכה הסדרה להצלחה גדולה. השחקנים היו שחקני תיאטרון מנוסים: חנה מרון, ליאורה ריבלין, יהורם גאון, אילן דר ותיקי דיין. אליהם חברו גם הילדים גליה קדם שגילמה את בתם של אילן ותיקי, מולי שגב שגילם את בנם הצעיר של יורם וליאורה, משה גרשוני כבנם הבכור אביתר, ונתלי מאירוביץ כבת האמצעית אפרת.
לא היה אדם במדינה שלא הכיר את הסדרה, שלא רצה להיות שכן של יהורם, ליאורה, תיקי, אילן וחנה, או שצעק בכל הזדמנות לאורחים שהגיעו מבעד לדלת: "פתוח!!". לרגל החלפת הקידומת, חזרנו לדיירי ויטק 9, ולכותב שלה, אפרים סידון, לחגוג יחד יום ההולדת לסיטקום העברי הראשון.
מתי הבנתם ש"קרובים קרובים" היא להיט?
אפרים סידון: "לפני שהתוכנית עלתה, שלחו ארבעה פרקים למבקר עיתון 'הארץ', מיכאל אוהד. הוא היה האורים ותומים בארץ באותה תקופה, כולם דיברו על מה שהוא כתב. אחרי שהוא צפה הוא ביקש מב.מיכאל וממני לבוא לראיון אצלו. הוא אמר לנו שזה מאוד מצחיק וחלק לנו מחמאות. הסתכלנו אחד על השני והופתענו".
אילן דר: "נסעתי לרומא ופתאום ניגש אלי כומר ואמר לי: 'פתוח!!'. מסתבר שהוא היה מנצרת ונסע לוותיקן, ובדרך זיהה אותי והיה חייב לגשת. גם בטיול לארצות הברית ניגשו אלי אנשים שראו את הסדרה. עד היום, 30 שנה אחרי, אני שומע ברחוב את הביטוי: 'גדלתי עליך'".
יהורם גאון: "לא היה רגע כזה. אני חושב שבהתחלה בכלל לא ידעו איך לאכול את הסדרה הזו. לקח הרבה פרקים עד שזה תפס, אבל מרגע שזה הצליח הרחוב עצר, ואנשים לא יצאו מהבית כדי לא לפספס אף פרק".
תיקי דיין: אני זוכרת שהייתי בפסאז' של 'הקאמרי', היום בית ליסין. היה חורף וקר, והייתי עם כובע שכיסה כמעט את כל הפנים שלי. ראו רק העיניים שלי ותלתל אחד שיצא מהכובע. פתאום בא אלי מישהו ואמר לי: 'הי, את תיקי דיין!'. שאלתי אותו: 'איך זיהית?', והוא ענה לי: 'לפי התלתל'. אז הבנתי שזו הצלחה גדולה".
הוצ' רכב. אילן, תיקי, ליאורה וגליה
איך הגעתם לסדרה בכלל? עשיתם אודישן?
חנה מרון: "אנשים מכירים אותי, ויודעים ששיחקתי בהרבה קומדיות והצגות. הם הזמינו אותי והתחברתי לתסריט. אני זוכרת שבשבועות הראשונים מאוד התפעלתי מהעבודה על התסריט שהיתה מאוד רצינית, לא פחות מאשר בתיאטרון. היינו יושבים ומדברים עם הכותבים. זו היתה עבודה מאוד מהנה".
ליאורה ריבלין: "ראו אותי בהצגת תיאטרון 'הסטריפטיז אחרון', והזמינו אותי לאודישן. חשבתי שזו סדרה דרמטית אז בכיתי בזמן האודישן. לא קלטתי על מה מדובר בכלל. הייתי צעירה. אני זוכרת שהייתי מגיעה מחיפה, אחרי שהתחלנו לצלם, וישנה על הספה. היו לי שלושה ילדים קטנים, ככה שזה היה המקום שהייתי באה לנוח בו".
דר: "לא היה אודישן. בחרו שחקנים שנראו מתאימים. הצענו שהשמות שלנו יישארו השמות של הדמויות, וקיבלו את זה. כל השיטה היתה שונה. זה לא היה כמו היום שמקבלים תסריט, עושים חזרה זריזה, ומצלמים כמה פרקים יחד. כאן היה לנו שבוע חזרות, שיננו טקסטים, התאמנו, וביום שישי צילמנו עם קהל. התשלום היה מועט ביותר. 120 דולר לפרק. בפרק החידוש עבדנו שבוע וקיבלנו פי 36".
ההיסטוריה של "קרובים קרובים" החלה בכלל באמצע שנות ה-70. שר החינוך דאז, זבולון המר, רצה תוכנית קומית לטלוויזיה החינוכית שתגדיל את אחוזי הצפייה. סידון ומיכאל קיבלו הצעה לכתוב, אבל משום שמדובר בחינוכית - היה צפוי שלא כל נושא יתקבל בברכה. "כל שורה שכתבנו נבדקה בשבע עיניים", מספר סידון. "למרות שב. מיכאל ואני באנו מתחום הסאטירה, ידענו ש'קרובים קרובים' לא יכולה להיות דומה. מראש הוזהרנו לא להתעסק עם דברים כמו דת, פוליטיקה, סקס, כל הדברים שכיף לכתוב אותם. נשארנו עם דברים כמו מס הכנסה, אבל בכל זאת היא הצליחה מאוד".
יורם עובר היפנוזה וחוזר לילדות
ואיזה מקום תופסת הסדרה בחיים שלכם היום?
סידון: "יש לי בלב פינה מיוחדת לסדרה. היא היתה משהו כיפי. לא הייתי צריך לנסות להתאמץ לגרום לאנשים לחשוב. גם בסאטירה כמו 'החרצופים' ו'ניקוי ראש', לא הייתה לי אשליה שנצליח לשנות משהו, אבל לפחות חשבתי שנעצבן מישהו. כאן גם נהנינו וגם שילמו לנו".
גאון: היא לא תופסת מקום מרכזי בחיים שלי. יש לה מקום נעים ואני מקבל תגובות עליה עד היום. שואלים אותי אם אני עדיין היפוכונדר, ובכמה תרופות אני משתמש".
מרון: "אני חושבת שהיא מצוינת. הדינמיקה שיש שם בין האנשים טובה מאוד. אבל זו תוכנית טלוויזיה משעשעת, ולא היתה שום כוונה להפוך את זה למשהו מיוחד. זה פשוט היה משהו של ישראל העכשווית באותו זמן".
דר: "הסדרה רודפת אחרי. אנשים ברחוב מזכירים לי אותה ואת אילן כמה פעמים ביום. גם קהל יחסית צעיר".
מה הפך את "קרובים קרובים" לכל כך ישראלית?
דיין: "היא היתה ישראלית, עממית, משפחתית. היה קו איפיון חריף ומדויק לדמויות: קמצן היה קמצן עד הסוף, היפוכונדר הלך עד הסוף עם המחלות שלו. זה חלק חשוב ממה שעשה אותה לכל כך מוצלחת".
ריבלין: "האירוניה היתה מאוד דקה. היה תום בדמויות האלה ואני חושבת שכל אחד יכול להזדהות עם זה".
סידון: "היא לא הושפעה משום סדרה בחו"ל. היא הייתה אותנטית. היא דיברה למעמד הבינוני שחי את החיים השלווים שלו".
מרון: "באופן כללי זה בגלל שאנחנו מאוד נהנינו לעשות אותה. זה וגם שהיה קהל חי באולפן. בנו מדרגות שהצופים ישבו עליהם. זה היה נפלא כי הקהל הגיב והצוות פשוט נהנה אחד מהשני".
גאון: "שני הכותבים שלה בעיקר. הם מצאו דרך לגרום לזה שכל אדם יוכל למצוא את עצמו בתוכה. בעיני היא כל כך טובה כי היא גם אקטואלית היום. כל פרק קולע, והשנים שעברו לא עשו לסדרה שום נזק".
גם בוויטק 9 דורשים "צדק חברתי"
למרות ש"קרובים קרובים" התיישנה, היא הצליחה להיכנס לפנתאון של תוכניות הטלוויזיה הנוסטלגיות. כמעט כל חברי צוות התוכנית מספרים שאנשים סביבם עדיין ממשיכים לצטט משפטים מהפרקים השוני, וגם בפייסבוק קיימות מספר קבוצות מעריצים שמעלים פוסטים עם משפטים מתוכה. "פטיש לו היה לי, לדפוק איתו ת'שניצל, לדפוק איתו ת'שניצל", של תיקי דיין, או: "אביתר, בלום פיך פן תחטוף אגרוף מאביך" של יהורם גאון, הם רק חלק מהם.
"אני מוקף ב-30 אנשים שזוכרים לי כל מיני משפטים משם", מספר סידון. "הם אומרים משפט ושואלים אותי מאיפה הוא, ולי אין מושג. ואז הם אומרם לי אידיוט אתה כתבת את זה בעצמך".
איזה פרק אתם הכי אוהבים?
סידון: "הפרק שבו יהורם חוזר להיות ילד. זה היה ממש משהו זרוק. השתוללנו איתו עד הסוף. זה היה מצחיק".
מרון: "אני זוכרת שהפרק עם החציל היה נחמד. החזקתי אותו ואמרתי: 'להיות או לא להיות מוסקה. זאת השאלה!'. מה שהיה כיף בתוכנית הזו, זה תוך כדי שצילמנו לא היה תסריט ממש מוכן, וכל אחד הוסיף לדמות משהו מהאישיות שלו. זה בא לידי ביטוי גם על המסך, וזו הסיבה שהיה כל כך מוצלח".
גאון: "אני חושב שכל פרק עומד בפני עצמו בהצלחה בלתי מבוטלת, ומאוד קשה להצביע על אחד. בכל זאת היה מאוד כיפי לשחק ילד בפרק עם הפסיכיאטר".
ריבלין: " אני מאוד אוהבת את הפרק שבו יורם ואני הופכים לילדים קטנים. כל הפרקים היו מאוד טובים. הסדרה הזו חיזקה לי את הביטחון באופן אישי. עד לאותה נקודה לא הרגשתי בנוח לומר שאני שחקנית, למרות ששיחקתי הרבה בתיאטרון. אחרי זה כבר היה לי יותר נעים".
דיין: "הפרק שיהורם חוזר להיות ילד בן שש. הוא היה פרק מוצלח מאוד שאני זוכרת שהצחיק אותי מאוד".
דר: "הפרק על המכונית. שאני מציע לליאורה לקנות מכונית ישנה כדי לקבל החזר על הוצאות הרכב (הוצ' רכב), ומאותו רגע שהיא קונה אנחנו רק צריכים לטפל בבעיות שהיא עושה".
לפני תשע שנים התראיין גאון לתוכנית "תוכניות לשבת" בגלי צה"ל. הוא נשאל מדוע לא נעשה פרק איחוד לסדרה. אחרי שהוא הביע את נכונותו להשתתף בפרק כזה, יצא המסע להפקת פרק איחוד. רוב השחקנים הראשיים הסכימו להשתתף, מלבד גליה קדם שפרשה ממשחק ומולי שגב שאמר שהוא לא מעוניין להופיע יותר על המסך. פרק האיחוד, שנקרא "המצב צב" נכתב על ידי סידון ומתרחש 20 שנה אחרי.
ב-2005 התאחדתם. יש סיכוי לפרק נוסף?
דיין: "אני היחידה שלא ממש הייתה בעד האיחוד הקודם. כולנו שמנים וזקנים וזה נראה כמו קרקס. זו סדרה שכבר צרובה בזיכרון בצורה מסוימת. בצורה החיצונית והאנרגיה שלנו אנחנו כבר לא שם. אני בת 65 היום. זה יהיה לי מוזר פתאום לבוא לזה ולעשות את זה שוב".
דר: "לא מאמין שנחדש, כולנו כבר לא כאלה יפים וצעירים, אלא אם כן ישימו את כולנו בבית אבות. זה יהיה מצחיק אם נהיה בדיור מוגן מדברים על תרופות, ויהורם יהיה המומחה הכי גדול, אבל אני לא חושב שזה יקרה. הסוס הזה מת".
גאון: "אני חושב שאם היה סיכוי, היו עושים את זה. האיחוד היה מוצלח וזכה לנתוני רייטינג טובים, אבל אני סומך על אלה שמחליטים שהם אנשים חכמים, והם יודעים מה הציבור אוהב. הפרק נעשה גם לפני שהריאליטי תפס כזה חלק מרכזי. הריאליטי הנמיך את סף הריגוש של הצופים, והפך סיטקום פשוט ותמים שאינו בוטה ואגריסיבי, לחסר סיכוי. הוא לא השאיר שריד של תקווה לתוכניות אחרות".
סידון: הייתי נורא שמח לעשות מה שבא לי והשתולל עם הסדרה ולכתוב על מה שבאמת אני רוצה. אני לא פוסל אפשרות כזו. אני גם חושב שזו רק סדרה, ובעוד עשר שנה לא יזכרו אותה. היא אולי תהיה אפיזודה נחמדה בקורס לתסריטאות. היא לא נכס צאן ברזל. 'קרובים קרובים' היא בסך הכל סיטקום".
ובכל זאת, נסו לדמיין איפה הייתם היום אם הסדרה היתה חוזרת.
דר: "יכול להיות שאילן יהיה בבית סוהר, אחרי שהוא עשה מניפולציות עם כסף שחור, או שהוא הסתבך בהימורים של משחקי כדורגל. הוא בטח היה נכנס לאווירה הכללית שיש עם הבכירים בארץ, שאומרת שהפשע כנראה משתלם".
גאון: "יורם בטח ייקח יותר כדורים, כי עם הגיל נוספו לו תחלואים כאלה ואחרים. במקום חמש תרופות הוא ייקח 55. בגלל שהוא יוצא לפנסיה. הוא בטח ירצה להתנדב בכל מיני מקומות, ולמלא את הזמן הפנוי שיש לו עם אחרים".
