סיום "אמא ואבא'ז": משפחה עליזה, למרות הכל

כמו זוג נשוי במשבר שבטוח שילד יפתור להם את הבעיות, נדמה שגיבורי "אמא ואבאז", ביקשו לעצמם את אותה תרופה לחיים המסובכים אליהם נקלעו: משהו שיגדיר אותם מחדש. שיוציא אותם מההגדרות החברתיות בהן הם מסומנים כ"הומו המוכחש", ה"אוחצ'ה" ו"הרווקה הממורמרת". ילד שיגדיר אותם מיד כ"הורים", ויקל את תופעות הלוואי של השוחים נגד הזרם, לבד. הנה משהו לכתוב הביתה, להביא להורים, לספר לשכנים: אנחנו הורים. הגדרה מעולה.

ביקורות טלוויזיה נוספות בערוץ הטלוויזיה של ynet:

"חי בלה לה לנד 2": מה היה בה, מאיה

"דוקוסלב" עם בר רפאלי: בואו נחזור לפרופורציות

בית ספר למוזיקה: יותר טוב מהעונה הראשונה

משולש מתוקן. "אמא ואבא'ז"(צילום: אוהד רומנו)

הפרק הראשון בסדרה "אמא ואבאז" נפתח מיד במימוש ההגדרה הזאת: ארז (יפתח קליין) המורכב והכמעט סטרייט, התקשה תחילה לקבל את שינוי הסטטוס, ועשה את המוות לבן זוגו סמי (יהודה לוי) הרגיש והמוחצן, ולבעלת הרחם טליה (מיה דגן), שיותר מהכל, רצתה להקים משפחה.

לאורך 12 פרקים לא ברור היה לגמרי מה חיבר בין שלוש הדמויות שהחליטו להביא יחד ילד לעולם. למעשה, נדמה שכלל לא היה שם תהליך החלטה משותף, דיון מעמיק, או איזו שיחה מקדימה. זה בהחלט עזר לסדרה להגיש את הבעיות הנלוות לתא המשפחתי החדש הזה (מי מקבל צמיד לידה? מי מחליט על ברית מילה? מה קורה אם לאמא יש חבר? ואיפה כולם ישנים בלילה?), אבל גם גרם ללא מעט ניכור ורגעים בלתי אמינים בעלילה, ובקשר בין הדמויות.

יהודה לוי, מיה דגן ויפתח קליין ב"אמא ואבא'ז"(צילום: אלדד רפאלי)

הפרק האחרון של "אמא ואבאז" ששודר אמש (ה') ב-HOT3 צולם כמו חלום בלהות - לא ברור של מי מהדמויות - בו הסיוטים של כולם מתממשים. בדיוק כשכבר נדמה היה שהשלישייה מקבלת את הגדרת ההורות הנחשקת שתציל אותה מעצמה, מגיעה החתונה - שאמורה להיות הסוף הטוב והמתקתק שכולם חיכו לו - וטורפת את הקלפים. אל דאגה, מתקתק זה עוד יהיה, בכל זאת מדובר בדרמה קווינס שהקדישו שעות למיקיאז', ולא יפספסו הזדמנות למרוח אותו.

כמו בחתונות הכי סטרייטיות, גם כאן כלל הטקס דמעות, אמהות מביכות (הזדמנות קטנה נוספת ליהנות מרוזינה קמבוס ז"ל), בחורה נדחפת שמתעקשת לגנוב את ההצגה ולבוא לבושה בלבן, אקסים בלתי צפויים, ואלכוהול שלוקח אותך לשירותים (סמי אפילו מבליח ברגע גברי לא אופייני ומבין לרגע: "התחתנתי עם אמא שלי").

כמו בחתונות הכי סטרייטיות, ההורים מאושרים עד הגג מהשואו הלכאורה נורמלי שהצליחו הילדים שלהם להפיק. למרות שמדובר ב"קרקס של נשים עם זקן", הם דואגים לשמש תפאורה ייצוגית, לתקן את המסכות של כולם ולמחוק שפתיים פצועות, במקום נשיקות דביקות. זה אולי קשה לענות על שאלות במכולת, אבל חתונה זו חתונה, וזה מגדיר אותם יופי.

פה חיים בכיף: יהודה לוי, מיה דגן ויפתח קליין(צילום: אלדד רפאלי)

ואז, דווקא בתוך ההצגה הגדולה, מופיע האקדח במערכה, וגורם לארז להבין את מה שלא הצליחה הפסיכואנליזה להסביר: הוא מורכב, והוא הומו, והחיים לא פשוטים ככה, אבל זה מה יש והגיע הזמן להפסיק לחיות בהכחשה, או לנסות לספק את הרצונות של כולם. בנאום האומה שלו מול האורחים הוא מצליח

 לסחוף גם את טליה, שבכלל לא רצתה להיות שם, ואת סמי שלמרות שהיה הראשון לזהות את האבהות, עדיין יילל דרישות לתשומת לב בלעדית.

לפתע, נמצא המכנה המשותף לשלישייה, שהוא לא הילד: חוסר שביעות רצון מהפתרון המאולתר שמצאו להם החיים. ובן רגע מרגש ודביק (הנה הוא הגיע), הם הופכים למשפחה של שותפי גורל. "כאן גרים בכיף משפחת הנמלטים מהגדרות. וממגדרים. ומכל מה שתחליטו שאנחנו צריכים להתאים לו". ולמעשה, כאן גרים מי שירגילו את הצופים לראות גברים מתנשקים בטלוויזיה שלהם - ונשים שרוצות להיות לבד, ולהזדמן לפעמים לתא שירותים עם בחור שמצחיק אותן.

כיאה לסוף בו כולם מקבלים את מה שהם רוצים, הלל התינוק אומר פתאום "אבא!". כולם בוכים ומתחבקים, הדיג'יי שוב מנגן, אוחצ'ות חוזרות לדבר בלשון זכר, רווקות מקימות קואליציה, אושר גדול, זיקוקים ושמחה, רול קרדיטים לזמרת דקלה. ככה זה, כבר אמרנו, ילד מסדר את כל הבעיות.