למה ללמוד גמרא? כדי להיות טובים יותר
מי שעולמו מעוצב על ידי הגמרא, רוכש מבט ערכי על מעשיו ומעשי חבריו. לא רק מה כדאי, אלא גם מה נכון לעשות. אם תקראו את הפרשה, תקבלו מושג על חשיבות התלמוד לחיינו
מאד אהבתי את התבטאותו של יאיר לפיד השבוע בזכות לימוד גמרא בבתי הספר החילונים. צר לי על חברים רבים שלי, שלא קולטים את המוזיקה החדשה המנשבת בחברה הישראלית. אני מבין לנפשם של חבריי. המוזיקה הצורמנית שנשמעה מפיו של האב טומי ז"ל, אוטמת את האוזניים מלשמוע את המנגינה החדשה של בנו, יאיר יבדל"א .
<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו >>
נפתלי הכורת ברית אסטרטגית עם יאיר, נתפס כמי שמוכר את ערכיו תמורת אתנן פוליטי, ולא כמי שמנסה לשתף פעולה ולמצוא את המשותף. המטה החילוני שמריץ בצורה מגושמת, צורמנית ולא מתאימה את הרב סתיו למשרת הרב הראשי (ולמען הגילוי הנאות: מדובר בחברי לדרך 'צהר' ובמחותני), לא מאפשר לעינינו הסקטוריאליות להתרגש שהנה, לראשונה, מאז הקמת המדינה, הציבור החילוני במדינת ישראל מתעניין ברבנות הראשית! משקיע את אונו, מרצו וכספו לעצב את הרבנות הראשית כי הוא רואה בה ערך. כי הוא מוצא בה צורך. חזון אחרית הימים ממש.
ואנחנו מצקצקים בלשוננו, נו נו נו, ככה בוחרים רב? מה הוא, שחקן כדורגל? נכון, הקמפיין הזה לא נעשה על ידי רבנים, ואף לא בעצה אחת עימם - אבל הוא משקף מוזיקה חדשה וערבה לאוזן. ונדמה לי שגם המנהיגות החרדית מתחילה להבין שכדאי לשוחח, לדבר ולחפש מכנים משותפים. משהו נפלא קורה לנו. משהו שההכרח עושה למתבגר הסוער כשהוא מבין שכדאי לשוחח עם ההורים, וכי אי אפשר לבד. צריך משפחה כי בעצם אין ברירה אחרת. משהו נפלא ומעורר תקווה, בעזרת ה'.
פרשת השבוע היא "פרשת התלמוד"
אבל האמת היא שבעצם רציתי לכתוב על לימוד גמרא ופרשת משפטים. רבים (במחוזותינו, הלומדים) שואלים את עצמם, למה ללמוד כל כך הרבה שעות גמרא? שואלים את זה תלמידים, שואלים את זה מורים ורבנים, ושואלים ההורים.
השאלה איננה באה ממקומות אפיקורסיים, חלילה. התחושה של רבים היא "שזה לא מדבר אל הנוער", "זה קשה ומופשט", "זה רחוק מהחיים, 'שור שנגח את הפרה". אז 'דף יומי' זה נפלא, אבל למה כל כך מוקדם וכל כך הרבה? לא עדיף ללמוד 'מחשבת ישראל'? תנ"ך? פיוט? אפילו הלכה למעשה? או בצורה מעודנת יותר: לא עדיף להתמקד בסוגיות אקטואליות ובהלכה?
פרשת השבוע משפטים נדמית בעיניי תמיד כ"פרשת התלמוד". חלק נכבד מהתלמוד מושתת על הפרשה הזו, ומפרש אותה למעשה. מסכתות: "בבא קמא", "בבא מציעא" ("מי בעל דברים ייגש אליהם" – העיקרון היסודי ביותר של "המוציא מחברו עליו הראיה"), חלקים מ"בבא בתרא" "סנהדרין" ו"מכות", "קידושין" ו"חולין", "שביעית" ו"ביכורים" וכמובן "סדר מועד" המיוצג בפרשה בהרחבה.
פרשת משפטים היא הנגזרת המהותית ביותר לפרשה הקודמת, יתרו, ולמעמד המכונן של העם היהודי – מעמד הר סיני. הנגזרת הראשונה איננה פרשה אמונית-רוחנית העוסקת ביסודות האמונה ובמהות האל. פרשת משפטים עוסקת בהתייחסות המוסרית אל העבד, באיסור להזיק לחבר בכל מיני צורות ובחובה לפצות אותו, ואף דנה בחובה הדמוקרטית להישמע לרוב. הפרשה עוסקת בשנת השמיטה הדואגת לאביונים, שיוכלו ליהנות מפרי הארץ כמו העשירים לפחות פעם בשבע שנים, ואלה שיש להם.
במילים אחרות, פרשת השבוע פוסקת שתיקון המעשה קודם לתיקון הרוח. ואולי אחרת: תיקון המעשה הוא תנאי הכרחי, מהותי ויסודי לתיקון הרוח, וזאת בניגוד לנצרות שמטיפה שתיקון הלב והרוח יתקן גם את המעשה. נדמה לי כי הוכיחו זאת אלפיים שנות נצרות עקובות מדם יהודים, ששיאן בשואה, כשהאפיפיור פיוס שותק בשעה שבניו טובחים ביהודים. פרשת משפטים מלמדת אותנו שחייבים לתקן את המעשה. חייבים להיות ערכיים ומוסריים. שדרך ארץ קדמה לתורה, ומעשה קודם לרוח, כי מי שאין בו יראת שמיים גם - אין בו תורה.
עיסוק בגמרא - עיסוק בחיים
אז מה בעצם לומד הילד בבית הספר, כשהוא לומד גמרא? יש ללימוד מסר ישיר ויש לו מסר עקיף, ואינני יודע מי גדול ממי.
המסר הישיר הוא "שור שנגח את הפרה" מי חייב למי? כמה, ולמה? המסר העקיף הוא אחריות האדם על מעשיו. מי שמתפלפל בסוגיה הזו, מבין למעשה שאין דבר כזה לשרוט את הרכב שלידך ביציאה מהחניה ולא להשאיר פתק. מי שלומד עד כמה התורה נאבקה ביצר הניצול של החלקים החלשים בחברה, והפיכתם לעבדים, ישאל את עצמו כיצד הוא מתנהג לעובד הזר? כיצד הוא מתנהג לעוזרת הבית שלו ולחלשים בחברה? מי שיעסוק בהרחבה בדיני שביעית, יקלוט את המסר שזה בסדר לצבור רכוש, אבל חייבים גם לשתף אותו עם מי שאין לו.העיסוק המתמיד בגמרא הוא, למעשה, סוג של אמירה מתמשכת ומעצבת, המרככת את לב הילד שיצמח אחר כך להיות אדם ערכי, המכלכל את מעשיו לא רק מהפן התועלתני - אלא גם מהפן המוסרי. מי שעולמו מעוצב על ידי הגמרא, קונה לעצמו מבט ערכי על מעשיו ומעשי חבריו. לא רק מה כדאי, אלא גם מה נכון.
דווקא גילויי שחיתות מדאיגים בחברה שלנו, גם על ידי אלה שמתהדרים בלימוד גמרא - מחייבים אותנו להעצים את הדרך היהודית עתיקת היומין של חינוך לערכים מהגן ועד בכלל.
- גם יורם טהרלב עם פרשת השבוע: עם אוכל לא משחקים
לפנייה לכתב/ת 
כן, זה רלוונטי לימינו
צילום: יואב פרידמן
מומלצים
