אימא יש רק בסקייפ

אם טרייה שמיהרה להפקיד את פרי בטנה בזרועותיהן של מטפלות כדי לשוב לעבודה זכתה באחרונה לקיתונות של ביקורת, ויש מי שהצביעו על ההשתלחות בה כצביעות. נשים מהמערב נדרשות לגדל ילד ולטפח קריירה במקביל, ואילו אימהות ממדינות מוכות עוני נדרשות לעזוב את ילדיהן ולנסוע מעבר לים כדי לפרנס אותם. עבור אותן נשים, היציאה לעבודה היא כורח קיומי על מנת להבטיח לילדיהן חינוך, קורת גג ואספקת מזון שוטפת.

יום המשפחה המצוין היום הוא הזדמנות טובה לבחון כיצד התא המשפחתי שלנו כבר איננו מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית - כי אם של העולם. כמו באפקט הפרפר, כל משפחה בישראל שסבהּ נזקק למטפלת - נקשרת בגורלה של משפחה מהפיליפינים שילדיה גדלים ללא אם. שיטות הייעול העסקי שרווחו במשק הישראלי חלחלו מטה עד לתא המשפחתי של כל אחד מאיתנו. אנחנו עושים מיקור חוץ לטיפול בהורינו המזדקנים, בסבינו ובסבתותינו, מפריטים את הדאגה ומתמחרים את ההשגחה.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

אנחנו אבא ואבא, תכירו בזה / אבא ואבא

נתניהו, צרף מפלגה ערבית / נפתלי רוטנברג

התהליך הזה גובה מחיר יקר. מי שמשלמות את המחיר הכבד הן עובדות הסיעוד האמונות על הטיפול ביקירינו. עבור רבבות ילדים פיליפינים - אימא יש רק בסקייפ. אימהות שעוזבות תינוקות ועוקבות ממרחק כיצד הפכו למתבגרים חוות תסכול ואשמה ומתקשות להסביר לילדיהן שנטשו אותם למען עתידם. דילמה זו הביאה לדיון ער בפיליפינים על אודות המשבר של מוסד המשפחה במדינה, שנגרם עקב הגירת אימהות.

לפי האמנה שאושרה בעצרת הכללית של האו"ם בשנת 1990, מהגרי עבודה זכאים לתנאי עבודה שווים לאלה המוקנים לאזרחי המדינה שבה הם עובדים. בנוסף, מתחייבות המדינות החברות באמנה לפעול להגנה על אחדות המשפחה ולקידום איחוד משפחות מהגרים. עד היום כל המדינות שחתמו על האמנה הן מדינות שמהן מהגרים דוגמת הפיליפינים, גאנה ומרוקו. אף אחת ממדינות המערב הקולטות את מהגרי העבודה - ובהן ישראל - לא חתמה על האמנה מעולם. בצורה זו ממשיכה מדיניות ההגירה הישראלית, כמו זו העולמית, לנהוג במהגרים כאילו תכלית קיומם היא העבודה בלבד.

חשופות לניצול

ענפי הסיעוד, הבניין והחקלאות במשק הישראלי מסתמכים כיום על כוח עבודה של מהגרים. אף על פי שמדינת ישראל בחרה לבסס ענפים שלמים על הבאת מהגרים ארצה, המשיכו הרשויות לראות את הגעתם לארץ לצורכי עבודה בלבד תוך התעלמות מזכותם למשפחה. זכות זו לא נמנעת רק ממי שהשאיר את משפחתו מאחור: אפילו אם זוג מהגרי עבודה השוהים בישראל על-פי חוק מתחתנים - חובה על אחד מהם לעזוב את הארץ.

שלילת הזכות למשפחה מצטרפת לשורה של הפרת זכויות וניצול שאותן עובדות חשופות להן. כיום מועסקות בישראל כ-60,000 עובדות סיעוד, כ-80 אחוזים מהן נשים. כל עובדת שילמה דמי תיווך בסכום של כ-10,000 דולר עבור קבלת אשרת העבודה, סכום גבוה פי כמה מהמותר על-פי חוק. הבאת עובדות לישראל הפכה לתעשייה שמגלגלת סכום לא מדווח של כ-40 מיליון שקלים בשנה, רווח על גבן של עובדות ממדינות עניות. במהלך השנה עד השנתיים הראשונות לעבודתה, העובדת מכלה את משכורתה החודשית על החזרת דמי התיווך.

בתקופה זו היא חשופה לניצול ומפחדת להתלונן עקב חשש לאבד את מקום עבודתה. היא עובדת בעבודה קשה ותובענית 24 שעות ביממה ומתוגמלת בשכר נמוך יחסית לשעות העבודה הרבות, וחווה קשיים הן מעבודתה והן מעצם המרחק מיקיריה.

"הזמנו עובדים, קיבלנו בני אדם", אמר הסופר והמחזאי השווייצרי מקס פריש. משהחליטה מדינת ישראל להביא מהגרים לעבוד בארץ, אין היא יכולה להתנער משמירה על זכויותיהם ובהן הזכות למשפחה.

הכותבת היא דוברת עמותת "קו לעובד" המגנה על זכויות העובדים המוחלשים בישראל

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il